מנחת עני קלד

הוא כשיביא בני אדם לדין יוכיח אותם באופן שהם בעצמם יודו שחטאו ואין להם פתחון פה להתנצל ובזה יבואר מה דאמרינן יומא פ' ג' ת"ר עני ועשיר ורשע באים לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום אתה עני יותר מהילל לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עשיר הי' וטרוד בממונו אומרים לו כלום היית עשיר יותר מר"א בן חרסום לרשע אומרים לו מ"מ לא עסקת בתורה אם אמר נאה הי' וטרוד ביצרו אומרים לו כלום היית טרוד ביצרך יותר מיוסף הצדיק עכ"ל ויש לדקדק למה פרט בתחילה עני ועשיר ורשע באין לדין הוי ליה למימר בקיצור לעתיד אומרים לעני מפני מה וכו' ועוד י"ל עני העלוב מ"מ חושבו בתחילה שבא לדין הו"ל להקדים הרשע ובפרט שמביא ראי' נגדו הצדיק שקדם להילל ולרבי אלעזר ועוד י"ל שבשלמא מה ששואלים לעני ולעשיר לא על שאר מעשיהם ורק מ"מ לא עסקו בתורה זה יש לבאר שאיירי שהי' טובים במעשיהם ורק לא בזה שלא עסקו בתורה אבל הרשע למה לא פורטים לו רק למה לא עסקת בתורה ולא על כלל מעשיו הגם שאפשר ליישב זה ע"פ מה שאמרו רז"ל במקום אחר שתחילת דין לעתיד לבוא הוא על עסק בתורה אבל יבואר יותר בשנאמר ע"פ דברינו הנ"ל שכוונת הדין לעתיד לבוא הוא להוכיח לעובר עבירה רשעו באופן שלא יהי' לו פתחון פה להתנצל ולכן מביאין יחד לדין עני ועשיר ורשע לדונם זה בפני זה כי באמת עיקר הדין הוא על הרשע אבל כבר ידוע שיתנצל ביצה"ר שנברא בקרבו ואשר כבר אמרו רז"ל בסוכה פ' ד' שהקב"ה בעצמו מתחרט על שבראו שנאמר ואשר הרעותי אבל באמת אין זה התנצלות שכבר אמר רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהוא התורה שלימוד התורה מבטל יצה"ר ומשכחת עון ולכן שואלין לרשע תחילה מפני מה לא עסקת בתורה כדי להשיב בזה עוד טרם יתנצל בשקר טענתו שטרוד ביצרו הי' שאם הי' עוסק בתורה כראוי לא הי' טרוד ביצרו אכן למען לא ישיב גם על זה אם עני הי' שלא הי' יכול לעסוק בתורה מפני טרדות מזונות או אם עשיר הי' שהי' טרוד בממונו או אפשר שהי' שניהם דהיינו שהי' בעת אחת עני ובעת אחת עשיר לכן מביאין עמו עני ועשיר לדונם על מה שלא עסקו בתורה למען ישמע איך דנין את אלה על מה שלא עסקו בתורה שאין התנצלות לעני בעניו שמביאין לו ראי' מהילל וגם לא לעשיר מעשרו שמביאין לו ראי' מראב"ח ולכן כשמביאין אז לרשע לדין ויודע ממה ששמע שאין לו התנצלות על שלא עסק בתורה מעניו או מעשרו רוצה להתנצל בטרדת יצרו כלומר על כל פנים לא יהי' עליו דין רק מה שלא עסק בתורה לבטל יצרו אבל אומרים לו הלא גם יוסף הצדיק עוד לא הי' לו תורה להתעסק בו בבית פוטיפר ועם כל זה מיראת אלקים בלבד חדל לשמוע בקול יצרו כמו שאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים כן גם אתה הי' להספיק לך יראת האלקים גם בלא עסק תורה להטיב מעשיך ככה יוכיחו לבן אדם כחשו ורשעו על פניו ולכן אשרי מי שעמלו בחורה המצלת מן החטא ולא יבוש ולא יכלם לעוה"ב. לפרשת אמור

במדרש שוחר טוב תהלים י"ב אמרות ד' אמרות טהורות א"ר תנחום אמר הקב"ה שתי אמירות אמרתי לך וטהורות הן ולמי נתן לשבטו של לוי אותו שכתוב בו וישב מצרף מטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לד' מגישי מנחה בצדקה עכ"ל ולבאר מדרש תמוה הזה נשער שרצה ליישב הכתוב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו שיש לדקדק הכפל הכהנים בני אהרן וגם הכפל אמור ואמרת ולבאר זה נקדים מה דאיתא בפסיקתא הובא בילקוט תהלים י"ט א"ר אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון שיש בה יין ויש בה דבש ויש בה פלפלין יש בה יין דכתיב כי טובים דודיך מיין ויש בה דבש דכתיב מתוקים מדבש ונופת צופים ויש בה פלפלין דכתיב אמרת ד צרופה וכתיב צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה עכ"ל ויש להבין מה ענין שלשה דברים שנמשלה התורה בהן ועוד מה ראי' מאמרת ד' צרופה ומצרופה אמרתך מאוד שיש בה פלפלין וגם למה מביא מזה שני פסוקים וי"ל שהמצות נחלקים כידוע בין מצות שבין אדם למקום ומצות שבין אדם לחבירו והמצות שבין אדם לחבירו כולם מובנים בתועלתם אשר יביאו אבל חלק המצות שבין אדם למקום יש מהם שיבינו המקיימין אותם ויכירו בהם דברי חכמה וטובה ויש מהם שאינם מבינים והן מתנגדים לשכלם ורק בהרגילם בהם אחת לאחת יכירו וידעו שגם הם לתועלת האדם ולאלה השלשה חלקי המצות מביא המשל שנמשלו ליין ולדבש ולפלפלין שהיין הוא הנותן חכמה כמאמר רבא יונא וריחנא פיקחן ולו נמשל חלק המצות שמכיר בו הישראל החכמה העליונה ושמח בהבנתה: חלק המצות שבין אדם לחבירו הוא נמשל לדבש שמצות האלה הן ערבים לבני אדם כדבש המתוק לחיך והחלק השלישי