מנחת עני קלב

אמר ויראת מאלקיך שבמה שתתירא מת"ח אתה מקיים יראת ד' ששוה כבודו ויראתו לכבוד המקום אבל הוסיף אני ד' שלא תאמר אם שוה הזקן במאמרו למאמר ד' אם כן אם יאמר לי לעבור על אחת מהמצות ג"כ אשמע לו לכן אמר אני ד' וכמו שדרשו רז"ל בפסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ד' יכול אפילו אמר לך אביך חלל את השבת תשמע לו ת"ל אני ד' כלכם חייבים בכבודי וכן נדרש פה ג"כ אני ד' אחר והדרת פני זקן לומר שאם יאמר לך הזקן לעבור את דברי התורה אל תשמע לו

ומה שקורא להלומד תורה בשם זקן חוץ מהנטריקן זה שקנה חכמה הוא ג"כ לרמז כי רק הזקן שלמד תורה הוא המשובח והמפואר שהיא הטובה הישנה שניתנה בסיני וקדמה לעולם ונדמה בזה במקצת ליוצרו אשר הוא ומדותיו מעולם המה ולזה אני ד' כדכתיב אני ד' לא שניתי ובזה יש לבאר הסמיכות של וכי יגור אתכם גר ע"פ מה שיש לפרש מה שנאמר כי גרים ותושבים אתם עמד שזה נראה סתירה שגר הוא מי שהוא תושב במקום אחר ובא לכאן רק לגור זמן מה ולשוב אל מקום מושבו וחושב משמע שפה מקום מושבו ולא יסע מפה אבל י"ל דהאדם מורכב משני חלקים גשמי ורוחני גוף ונשמה הנשמה מקום מושבה הוא במחנות קדושים למעלה בקדש והיא הנקרא גר שלא באתה לכאן כ"א לגור פה שבעים או שמונים שנה ולשוב אז אל מקום מושבה בשמי מרומים אבל הגוף הוא תושב בו שנולד באדמה נוצר מן האדמה וישאר באדמה אחרי כלות שנות חייו ולכן אמת מה שנאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי גרים הם הנשמות ותושבים הם הגופים של יושבי חלד

והנה יש חילוק בין שני חלקי האדם שהנשמה שהיא חלק אלקי ממעל היא הזקן אשר מעולם הי' והגוף הנוצר בארץ הוא החדש שנתחדש בכל אדם אשר נולד בארץ וגם יש חילוק בתשוקתם שהנשמה שמחצבה בקדש שוקקה רק למעשים טובים והנאות רוחני וכנגד זה הגוף העכור אשר מחצבו באדמה שוקק להנאות גשמיות בלי הבחנה אם מותרות או אסורות וכפי אשר יכריע החלק האחד על שכנגדו יבדל הצדיק מן הרשע ובזה יבואר הסמיכות אחר שאמר והדרת פני זקן אמר על כן וכי יגור אתך גר בארצכם ואתך דייקא זה הנשמה אשר הוא גר בקרבך על תונו אותו להכריחו להיות משועבד תחת ממשלת הגוף הארצי אחרי שהוא הזקן ולו יאות הכבוד והוא ימשול כי אני ד' מבקש כן

והנה ע"פ דברינו הנ"ל יבואר מדרש תמוה (הובא בספר משען המים בשם ילקוט ראובני) ראה משה את רבי עקיבא שדרש את כל אתין שבתורה לכך ביקש לכנוס לארץ ישראל עכ"ל דהנה מה הי' חטא משה במי מריבה בזה רבו הדעות והרמב"ן פ' חוקת כתב וז"ל והקרוב מהדברים שנאמרו בזה והוא טוב לדחות השואל הן דברי רבינו חננאל שכתב שהחטא הוא אמרם נוציא לכם מים וראוי ש יוציא ד לכם מים כדרך שאמרו בתת ד' בערב בשר לאכול וכן בכל הנסים יודיעום כי ד' עמהם להפליא ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה וזה הוא לא קדשתם אותי עכ"ל ואמנם אחרי שהיה מפורסם בישראל שהקב"ה רק באמצעית משה ואהרן עושה נסים לישראל שהוא המסבב והם המסובבים לעשות המעשים המופלאים והנסים אין זרות במה שאמרו נוציא לכם מים שכללו גם את ד' עמהם בלשון רבים נוציא שהוא יהי הסיבה הראשונה להוצאה אבל אז יהי' חטא בידם במה שהשוו לד' לכללו עמהם וידוע מה דאיתא בפסחים ד' כ"א שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד את ד' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים עכ"ל הרי ששמעון העמסוני הי' מתיירא לדרוש מאת להשוות מורא בשר ודם למורא המקום אבל ר"ע שדרש לרבות ת"ח אמר שציוה הקב"ה בתורתו בענותנותו להשוות מורא בו"ד למוראו ובזה יבואר מה שאמר המדרש כיון שראה משה לר"ע שדרש כל אתין שבתורה פי' שדרש גם את ד' אלקיך תירא להשוות מורא וכבוד בשו"ד לשל המקום ב"ה בזה חשב שמצא התנצלות במה שאמר לכם מים ולא יוציא שהשווה עצמו בזה להקב"ה בעצמו וחשב שבזה יהי' מחילה לחטאו ולפיכך רצה לכנס לארץ ישראל ואם אמנם הבורא יתברך שמו בענותנותו השו' כבוד ילוד אשה לכבודו וקרא לישראל אחים ורעים על אחת כמה וכמה מוטל עלינו לחוס על כבוד חברינו וכמאמר התנא יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכו' וגם כשיודע בחבירו שעזב דרך הטוב וכשל בעבירה גם בזה ישתדל להחזירו לדרך הטוב בשחס על כבודו ולא יביישו ובזה יבואר הכתוב לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא י"ל הכפל הוכח תוכיח וגם עמיתך מיותר אחרי שכבר הוזכר בפסוק אחיך והל"ל תוכיחו ולא תשא עליו חטא ולבאר זה נקדים דברי שלמה משלי כ"ד גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב שפתים ישק משיב דברים נכוחים הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך בפי' ובהמשך הפסוקים. האלה יש לומר ע"פ מה דאיתא ערכין פ' ג' תניא אמר רבי טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אמר לו טול קיסם מבין שניך אומרים לו טול קורה מבין עיניך