מנחת עני קכט

י"ל מה זה הענין שקרא לאדם גנב ולנח שכור ולאברהם גר וליצחק אוהב שונאי ולבאר זה נקדים מה דאיתא עוד במדרש קדושים תהיו ר' אבין אמר משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו האחד ושתים בראשם של בניו כך בכל יום העליונים מכתירין להקב"ה שלש קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחד ושתים בראשם של בניו הה"ד דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני וגו' וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים עכ"ל ויש להבין מה ענין ג' עטרות ועוד איך שייך שהקב"ה כופל לבניו ליתן להם שתים ולו נשאר האחד ובפשטות אפשר לומר שענין ג' קדושות שמשבחין מלאכי השרת להקב"ה בהן הם (א) שלמות עצמותו ורוממותו ואחדותו (ב) התחייבות לו כל טוב וכל מדות מעולות ומפוארות (ג) שלילות ממנו כל חסרון וכל רע והנה הקב"ה חפץ בשנלך בדרכיו כמו שאמרו רז"ל בפי' אחרי ד' אלקיכם תלכו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה וכו' וזה הוא ענין שהקב"ה נותן שתי עטרות שהם שתי קדושות שנתפאר בהם ממלאכי השרת בראש בניו שרוצה שגם עליהם יאמר שעושים רק טוב ופורשים מכל רע ומכל חסרון אשר על כן לא יהי' עוד שבח להבורא יתברך בזה ורק הקדושה האחת שלמות ורוממות עצמותו א"א להשיג האדם והיא העטרה הניתנת בראשו כמאמר הכתוב ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ר"ל הקדוש שמפארים בו עצמותי הוא לי לבד ואל מי תדמיוני ואשוה

אכן עוד י"ל ביישוב המדרש שהמצות בכללן נחלקים לשלשה חלקים מצות שבין אדם למקום והן רוב מצות התורה מצות שבין אדם לחבירו ומצות שבין אדם לעצמו שצריך לקיים בשביל עצמו כגון מצות ונשמרתם לנפשותיכם ולא תשקצו את נפשותיכם וכדומה אכן באמת חילוק זה אין לו קיום כי כל המצות בכללן צריך לקיים לכבוד הקב"ה כנאמר בת"כ לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אחדל מפני שהקב"ה אסר הרי גם מה שעשה בשביל עצמו שלא לאכול במה שקצה בו צריך שתהי' כוונתו רק לכבוד הקב"ה וכן כל המצות הם גם בשביל האדם עצמו כדכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך וגם כולם הם מצות שבין אדם לחבירו שזכות הצדיקים מגין על העולם ולהיפך מעשה הרשעים מחריב העולם כמאמר התנא באבות פ"ה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם וזה ענין ג' קדושות שמקדישין המלאכים להקב"ה שיתקדש ע"י ג' מיני מצות שמקיימין ישראל לכבודו אכן הקב"ה חפץ חסד הוא ומפני שידע שע"פ הרוב המצות שבין אדם לחבירו ושל אדם לעצמו לא יתקיימו בכוונה רצוי' לכבוד שמו לבד לכן די לו שיקיימו בניו שני חלקי מצות האלה בשבילם ובשביל אחרים ויקדשו הם וזה הענין שנותן שתי קדושות בראש בניו ורק חלק המצות שהם לכבוד שמו בהם מבקש מהעובדים שלא יעשו אותם כקרדום לחפור בהם וכעטרה להתגדל בהם והיא העטרה שנתן בראשו

ובזה יבואר מה שנאמר אחרי קדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ד' אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ד' אלקיכם שי"ל למה פתח במצות האלה דוקא ולמה הפסיק בין הפסוק הראשון להפסוק השני באני ד' אבל ע"פ דברינו יבואר דהנה בשלשה מצות שהם מורא אב ואם ושמירת שבת ואיסור ע"ז נכללו ראשי שלשה חלקי המצות שבראש המצוה שבין אדם לחבירו היא מצות מורא אב ואם ובראש מצות שבין אדם לעצמו היא מצות שביתת שבת לנוח ולמצוא מרגוע אחר ששת ימי המעשה לחזק גופו ובראש המצות שבין אדם למקום היא מצות איסור ע"ז ולכן אחר שאמר קדושים תהיו שכולל ג מיני קדושות פירט שלשה מצות האלה וכולל שנים שהם מורא או"א ושבת יחד ומסיים אני ד' ולא אמר בזה אלקיכם לרמז שבלבד ידעו שאני ד' המצוה אף אם לא יעשו לשמי אבל במצות איסור ע"ז מסיים אני ד' אקיכם שבמצוה זו תכירו שאני ד' אלקיכם ולמעני בלבד תקיימו אותה

ובזה יבואר המדרש שאחר שאמר מלאכי השרת מקלסין ומקדשין להקב"ה בישראל שמקדישין אותו בארץ וחשבו שאדם הראשון הוא זה שמקדש אותו א"ל אין זה כי זה גנב הוא ולא מקדש אותי במצוה שבין אדם לחבירו וכאשר חשבו שנח הוא אמר טעיתם גם זה אינו מקדש אותי בשלש קדושות באשר ששיכור הוא ושיכור חוטא לנפשו כמאמר שלמה אל תרא יין כי יתאדם וגו' אחריתו כנחש ישך וכציפעוני יפריש וכאשר חשבו שאברהם הוא אמר הקב"ה זה גר שמקורו בעובדי ע"ז שחוטאים במצות הנוגעים לי וכן יצחק פוגם בכבודי באשר אוהב לשונאי ורק יעקב בו יתאחדו שלש קדושות ולכן אתפאר בשם אלקי ישראל

ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא בת"כ ואהבת לרעך כמוך א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה עכ"ל והוא תמוה למה קרא זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה אכן ע"פ דברינו יתיושב דכבר ביארנו בפ' תרומה למה נקרא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה שבו נכללו ג' חלקי מצות הנ"ל שהקב"ה נקרא רעך כמו שדרשו רז"ל בחגיגה דכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב וממה שנאמר כמוך יש כאן משמעות שגם את