מנחת עני קכח

למחזיקים בה י"ל מה לשון למחזיקים דהל"ל ללוקחה ולכן מבאר ר"ה בשם רב אחא שענין התורה ונתינתה לישראל אינה כמי שיש לו בת בוגרת שאין לאביה געגועין בה אלא רצה להשיאה ושמח כאשר ימצא איש שיכניסה אל ביתו אלא הענין כמי שמשיא בתו לאיש וקשה לו להפרד ממנה אשר על כן אמר האב תכלית בתי הוא להנשא לאיש לכן לא אחדל אותה ממך אבל תעשה לי טובה שתקח אותי עמה באשר שאי אפשר לי להפרד ממנה וכדברי המדרש פ' תרומה ויקחו לי תרומה שאמר הקב"ה לקחתם תורתי לקחו אותי עמה לכך עשו לי מקדש ושכנתי עמה וזה ראי שהקב"ה ה גם אחר שנתן תורתו לישראל עדיין נשארה גם תורתו ולכן העץ חיים שהוא משל התורה לא ניתן לישראל לגמרי שיצדק לומר בהם שלקחו אותה אלא שמחזיקים בה אבל עודנו נטוע בגן ד וזה מה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות פי' אם תרצה לזכות באמרי ומצותי כראוי קח אותם בבחינה שהם אמרי ומצותי שעוד לי הם ולכן לא תעשם עטרה להתגדל בהם כי תתקשט בדבר שאינה שלך וגם אל תעשם קרדום לחפור בה כי תמעול בקדש שהתורה היא עוד קדשי: ונגד הבחינה השלישית שאמרנו שירחק האדם מלחשוב שמבין התורה על אמיתתה אשר על כן יהי לו רשות לשנות מצותיה ע"פ שכלו לזה אמר ר"ה בשם ריב"ל המשל השני לאב שנתן לבנו מקל ונתן בו קמיע וא"ל כשיהי' המקל בידך אי אתה מתיירא משום ברי' והרואה כשמכה הבן במקל ונוצח בו על אויביו יחשוב שכחו וכח המקל פעל זאת ולא ידע כי הפעולה נעשת מהקמיע הטמון בקרבה אשר לא נראית לו כן ענין התורה אם גם החצוניות של המצות הן להדריך את האדם בדרך הישר ולהרחיק ממנו אויבי נפשו שהן מדות הרעות והמגונות עכ"ז עיקר הפעולה נעשה ע"י סוד פנימיות המצות שנעלמות מן האדם בעוה"ז ורק ד' הבין דרכן ולכן אין ביכולתך לשנות דבר וזה נרמז במה שנאמר ובשנה הרביעית יהי כל פריו קדש הלולים לד' יאמר אחרי הזהרתיך להרחיק שלש בחינות הערלות אומר לך הבחינה שתהי' לך באמת בקיום ולימוד התורה שיהי' קדש הלולים לד' שלא יהי' כוונתך לטובתך כ"א היא קדש לד' ולכן לא תהי' לך לעטרה ולקרדום וגם יהי' לד' שלו בלבד נודעו נתיבותיה ודרכיה ואם תחזיק בבחינה הזאת אז תבוא לך הבחינה החמישית שתאכל פריה של תורה בעוה"ז ותוסיף לך תבואתה לעוה"ב

ובזה יבואר מה דאיתא במדרש תהלים קי"ט אשרי תמימי דרך אמר דוד ואהי' תמים עמו ואשתמרה מעוני וכתיב שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום וכתיב הולך בתם ילך בטח זה אברהם עכ"ל והוא תמוה לענין מה הביא המדרש ג' פסוקים אלו ומה זה שמסיים זה אברהם למה אברהם דוקא וי"ל דשם אם נאמר על שלשה דברים נאמר על שלם כמו שנה תמימה וכמו שנאמר תמים בבהמה שלא תחסר במום ונאמר על מי שאינו יודע להעמיק במחשבתו כלשון התנא אם מה הוא אומר ונאמר בהתנגדות לרמאי על ההולך בצדק הוא נקרא איש תם שנאמר ויעקב איש תם. וזה מרומז בשלשה הפסוקים שנגד ביאור המיתות שלם אמר דוד ואהי תמים עמו ואשתמרה מעוני לומר שאני מקיים כל המצות בתמימות ולא אחסר אחת מהן. נגד ביאור תם שאינו מעמיק לחקור נאמר שמר תם וראה ישר כמו שביארנו בפ' בא שעיקר תמימות בעבודת ד' היא שבתחילה יקיים המצות באשר שצוה אותם ד' מבלי לחקור על טעמם כמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע בתחילה נעשה ואח"כ נשמע וזה שאמר שמר תם בתחילה תשמור המצוה כאילו אתה תם שאינו יודע להבין ואח"כ וראה ישר תחקור ותראה כי ישר דבר ד' שגם בשכלך תראה הטוב והמועיל בהמצות אף שעיקר טעמם נעלם ממך בעוה"ז כאשר אמרנו ונגד תם השלישי שהוא צדק ומישרים מביא הפסוק הולך בתום ילך בטח שבכל המעשים טובים של האדם אפשר שאינם בתמימות לכבוד ד' כ"א למען יפארו אותו בני אדם או שיקבל גמול על ידם אבל אברהם שהי' יחידי בעולם הכיר את בוראו ועבדו כנאמר אחד הי' אברהם שכל בני דורו היו עובדי ע"ז ושונאים ורודפים אותו לכן בו ביותר נאמר שהלך בתום עם הקב"ה שמה שעשה הי' רק צדק ומשרים ולכך מסיים הולך בתום ילך בטח זה אברהם ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש קדושים תהי' כי קדוש אני אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ד' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כיון שנברא אדם הראשון אמרו זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו אמר להם גנב הוא שנאמר ותאכל מן העץ בא נח א"ל זה הוא א"ל זה שיכור הוא שנאמר וישת מן היין בא אברהם א"ל זה הוא א"ל זה גר הוא בא יצחק א"ל זה הוא א"ל זה אוהב שונאי בא יעקב אמר להם זה הוא וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כ"א ישראל ונקרא ישראל על שמו על זה נאמר ישראל אשר בך אתפאר אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם שאני קדוש שנאמר קדושים תהי' עכ"ל וי"ל דכפי הנראה הי' די כשאמר המדרש אחר שאמר מקלסין ומקדישים אותי בכם לסיים אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי וכו' וכל מה שאמר כיון שנברא אדה"ר וכו' הוא ללא צורך לדרשה וגם