מנחת עני קכז

חטאה שמיום שפירשה ממני הרני כאבן מוטל בקבר נשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הרני כצפור פורח באויר א"ל משל למלך שהי' לו פרדס וכו' שהרכיב חיגר על סומא ודן שניהם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהן כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ל וזה נרמז במשל השלישי של קין כשירצה הגנב לכפור גניבתו מראין לו אותה שהפשילה לאחוריו כן כשיכפרו גוף ונשמה כל אחד המעשה של העון מרכיבין אותן יחד ומראין להן המעשה עצמו כיצד עשו אותה כמו שמראין להחיגר והסומא איך גנבו הפירות ולכן שומר נפשו יזהר מלבוא בדין קשה הזה רק ישוב מחטאיו מיד כשעבר או על כל פנים ביוה"כ בתשובה שלמה מאהבה כי אז לא בלבד שלא נענש אלא ירויח מצות וזכיות

ועפי"ז יבואר מה דאיתא במ"ר בראשית ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים ויהי ערב אלו מעשיהן שלרשעים ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יוה"כ עכ"ל ותמוה מה משמיענו המדרש בזה אבל ע"פ דברינו הנ"ל יבואר היטב שר"ל שאע"פ שמעשיהן של רשעים הוא ערב וחושך ורק מעשיהן של צדיקים הוא אור עם כל זה אפשר שיתאחדו מעשי הרשעים עם מעשי הצדיקים להיות כיום מאיר שנתן להם הקב"ה יוה"כ ואם ישובו בו בתשובה שלמה מאהבה אז זדונות נעשות כזכיות והשוו מעשיהן עם זכיות הצדיקים להיות אור:

ועפי"ז יפורש הפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו שי"ל מה הענין יכפר עליכם לטהר אתכם אבל י"ל דיש חילוק בין כפרה ובין טהרה שכפרה הוא לשון קנוח כמו שפי' רש"י בהרבה מקומות ושמזה לשון כפורי זהב על שמקנח בהם אצבעו מן ההזאה וידוע שבקינוח לא ימוש הליכלוך לגמרי שלא יוכר ממנו עוד רושם משא"כ טהרה שהוא לשון הסרת הטומאה לגמרי שבעוד מעט מהטומאה ניכר לא יקרא טהרה וזה מה שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם שעל כל פנים כשתשובו ביום הזה תשיגו כפרה גם כשלא תהי' תשובה שלמה רק מיראה שעדיין נשאר חטאת שוגג אבל לטהר אתכם מכל חטאתיכם כשתרצו להטהר לגמרי גם מחטאתיכם שהן השגגות לפני ד' תטהרו אזי תשובו בעבור ד' וכבוד שמו מאהבה שיבואו עונותיכם לפני ד' כזכיות ואז תטהרו טהרה שלמה. לפרשת קדושים. במדרש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה אמר ר"ה בשם רב אחא שלא יהי' דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחר אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות קח אמרי ר"ה בשם ריב"ל אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפיראטין מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום ברי' אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה עכ"ל וי"ל מה ענין דרשות האלה למנות ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו דקאמר הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה וגם מה רצה ר"ה לבאר בב' המשלים ולבאר זה י"ל דאם אמנם התורה היא עץ חיים שאדם אוכל מפירותיו בעוה"ז ז והקרן קיימת לעוה"ב ונתנה לנו מהקב"ה במתנה כדכתיב ויתן אל משה שדרשו רז"ל במתנה נתנה לו והוא נהג בה בטוב עין ונתנה לישראל עם כל זה נתחייבנו לקיים ג' תנאים (א) שלא לעשות התורה כקרדום לחפור בה כמאמר התנא באבות כל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם שהתורה קדש וכאלו מועל בקדש דחייב מיתה (ב) שלא יאמר כיון שהתורה שלי היא הרי היא לי כאחד מחפצי להתקשט בה לכבוד ולתפארת שגם זה נאסר ע"פ דברי התנא שאמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם (ג) שלא יאמר האדם אחר שהתורה נתנה לי לזכות על ידה לכן אחקור על טעמי ושרשי מצותי' לתקן ולשנות אותן לפי הזמן ועניני העולם כפי הנראה לי שיגיע לי תועלת מהן אלא יאמין וידע שרק טעמים החצונים יכיר בשכלו אבל עיקר טעמיהן הפנימיות הם לד' לבדו ולכן אין בכחו ויכולתו לשנות בהן אפילו כחוט השערה. והנה בפסוק ונטעתם כל עץ מאכל יש לדקדק דתיבת כל מיותר וזה רצה המדרש ליישב ופתח הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה לומר שמה שאמר כל הוא לרבות עוד עץ אחר שהיא התורה שנקראה עץ חיים שכל מה שנצטו בעץ מאכל להיות ג' שנים ערלים ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לד' ובשנה החמישית תאכלו את פריו יאמר גם על עץ החיים ומה שבעץ המאכל הם השנים בעץ החיים הם הבחינות ששלשה בחינות יהיו לך בו ערלים טרם תאכל את פריו והם הג' בחינות אשר אמרנו שלא לעשות אותה לקרדום לחפור בה ולא לעטרה להתגדל בה ולא כחכמה אשר תחקור בה לשנותה רק יהי' לך כל פריה קדש הלולים לד' וזה מבואר בדברי ר"ה ובמשליו שבפסוק עץ חיים היא