מנחת עני קכא

הזכירה הזאת כ"א בימי הבחרות שהן ימי השמחה והתענוג אז תצטרך לה להנצל מהעבירה. אמנם שמא תאמר אם גם בימי הזקנה זכירה הזאת תהי' לחינם כי הימים האלו אינם עלול לעבירה למה זה אחשוך ימי שמחת בחרותי במחשבות כאלו הלא די אם אמתין לימי אישות שמסוגלים יותר למחשבות כאלו לחשוב על קצי לזה מוסיף על כן אני אומר שתחשוב המחשבות כבר בימי בחורותיך כי אולי הגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי הימים האלה שנגלה כבוד ד' ויבער רוח הטומאה מן הארץ לא יהי עוד חוב וממילא גם אין זכות אם תשמר מחטא ולא תוכל לזכות עוד בהעבירך ברצונך הטוב הקנאה והתאוה והכבוד מדרך חייך ובאשר נקוה בכל יום על ביאתו לכן אומר לך שלא תשהה מלזכור את בוראך בשלשה בחינות האלה למען מעצמך בבוא משיח צדקינו בבי"מ אמן. לפרשת אחרי מות. במדרש איש איש מבית ישראל וגו' ואל פתח אוהל מועד לא הביאו הה"ד עושה משפט לעשוקים אלו ישראל דכתיב כה אמר ד' עשוקים בני יהודה ובני ישראל נותן לחם לרעבים אלו ישראל דכתיב ויענך וירעבך ד' מתיר אסורים מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי חלב בהמה והתרתי חלב חיה אסרתי גיד הנשה של בהמה וחיה והתרתי גיה"נ של עוף צויתי שחיטה בבהמה והתרתי דגים בלא שחיטה עכ"ל הנה כוונת המדרש נראה ליתן טעם למה שאסר הכתוב פה בשר תאוה במדבר והתיר אח"כ בשר תאוה כשבאו לא"י ככתוב בפ' ראה שכיוצא בו מצאנו גם בשאר מצות שהתיר הקב"ה בענין אחד והתיר כיוצא בו: אכן צ"ב מה שהוציא המדרש מתיר אסורים מפשוטו שהוא שמתיר חבלי הנאסרים בחבלים ובשלשלאות וי"ל שבפסוק יש לדקדק למה הוסיף אצל מתיר אסורים שם הקב"ה הלא ידענו שמהקב"ה מדבר כמו בעשה משפט לעשוקים ונותן לחם לרעבים והל"ל ומתיר אסורים ולכן מפרש דרך אסמכתא שר"ל אל תדין במחשבתך שירדת לטעמי המצות ולחשוב שבמקום שהטעם אשר נתתה לא יצדק גם המצוה אינה מצווה לכן אמר ראה ושפוט אם תבין החילוק בין חלב חיה ובין חלב בהמה שזה מותר וזה אסור וכן מה חילוק יש בין גיה"נ של בהמה ובין גיה"נ של עוף ובין בהמה לדגים לענין שחיטה ומזה תשפוט כי נלאה מחשבתך לירד לסוד ד' ולכן כמו לעשות משפט לעשוקים ולתת לחם לרעבים בל תוכל אתה כ"א ד' כן להתיר אסורים ד' בלבד הוא המתיר אסורים ולא אתה

עוד י"ל שמרמז דרשת המדרש לתשובה נגד טענת המתפרצים שרוצים להקל מעליהם עול מצות באמרם שעתה בגלות שאנחנו עשוקים תחת האומות נתרצה להם להשוות הנהגתינו להנהגתיהם ובזה לא נוכל לקיים המצות עוד כתיקונם ועוד אחרים יש שטוענין טענת שוא כאלה שאומרים שמפני הפרנסה להחיות עצמם וכל אשר להם נצרכו לעבור על מצות ולא יבושו מפני טענת שוא הזה לחלל שבתות ויו"ט ולהעשות מומרים לכל התורה כולה ונגד טענות החטאים האלה מזהיר הכתוב ואומר איך תירא להיות עשוק בגלות ולעבור על מצות ד' הלא הוא עושה משפט לעשוקים והלא אבותיך ואבות אבותיך היו עשוקים יותר בגלות ועמדו בצדקם כי ידעו שאביהם שבשמים יריב להם ועושה משפט לעשוקים וכן איך תדאגו לפרנסה אם לא תחללו מצות אביכם שבשמים הלא הוא נותן לחם לרעבים ולכן ד' מתיר אסורים הוא בלבד יכול להתיר אסורים ולא אתם

והעיקר שאף שנצטוינו כל זמן היותינו בין העמים להיות קרוב אליהם ולבנות עמהם באושר המדינה ובאושר ההתחברות בני אדם עכ"ז לא הותר לנו זאת רק בלי הפר מצות ד' כי כבוד אלקינו ועבודתו הוא עיקר תכלית ישיבתנו בעוה"ז וכל תכליתות אחרות רק בבחינה הזאת יאשרו ולא ימשלו עלי' ובזה יש לבאר מה דאיתא יומא דף נ"ג ונתן את הקטורת על האש לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים יתקן בחוץ ויכניס מאי דריש כי בענן אראה על הכפורת אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ד' א"כ למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנתן בה מעלה עשן עכ"ל החילוק שבין דעת החכמים ובין דעת הצדוקים מכחישי התורה יש לבאר ע"ד מוסר דאם אמנם נאמר ברוב עם הדרת מלך אשר ע"כ נחמד ונעים עבודת רבים יותר מעבודת יחיד ובפרט יאמר כן על תפילת רבים כדכתיב הן כביר ד' לא ימאס שהוא תפילת רבים ע"פ דרשת רז"ל ועל זה נאמר תיכון תפלתי קטורת לפניך אימתי תיכון תפלתי לפניך בזמן שהיא כקטורת שנעשה ע"י חיבור בשמים רבים וגם חלבנה עמהם כמו שדרשו רז"ל שצריכין ישראל לצרף לאגודת הפילתיהם גם רשעים שריח מעשיהם רע כחלבנה אבל הכל צריך להיות בכוונה רצוי' לכבוד ד' בלי