מנחת עני יב

ואשוב עם כל זה אדאג מחטאתי שאתירא אולי אין תשובתי שלמה מאהבה רק מיראה ואז עדיין נשאר חטאת גם כשנמחל לי עוני וזהו מה שאמר הקב"ה לקין למה נפלו פניך למה נמלאת יגון על שהראתי לך שחוטא אתה ושאחיך טוב לפני ממך הלא בידך נתון להפוך יגונך לשמחה כי הלא אם תיטיב שתהי' תשובתך והכנעתך לפני מצד הטוב והמעולה שהוא אם תשוב מאהבה אז שאת לא בלבד שאתה לא נופל מאחיך כי אם נשאת עליו שאתה בעל תשובה והוא צדיק ואם לא תיטיב שתהי' תשובתך לא מצד הטוב רק מיראת עונש אז לפתח חטאת רובץ אז עוד החטאת שהוא השוגג רובץ לפתחך ושולט עוד בחילך היצה"ר אכן גם אז בידך למשול בו ולמחות גם השוגג עד שתהי' טוב לפני כל הימים. לפרשת נח במדרש. כי יצר לב האדם רע מנעוריו עלובה היא המטעת שמי שנטעה עלי' שהיא רעה עלובה השאור שמי שעשה אותו מעיד עליו שהוא רע עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עלי' שהיא רעה: בביאור ג' משלים האלה שממשיל ליצר לב האדם למטעת ולשאור ולעיסה אשר עליהם מעיד הנוטע והעושה והנחתום שהם רע יש לומר בשנדקדק בפסוק הכפל יצר לב כי יספיק כאשר יאמר יצר האדם או לב האדם רע מנעוריו אבל יאמר דהנה העבירה נעשה ע"י ג' דברים שהם מחשבה רצון מעשה שכן דרך החוטא בתחלה משוטט במחשבתו אם לנטות לדרך הרעה למאוס טוב ולבחור הרע ואחר זה מחליט במחשבתו לעשות העבירה וזהו הרצון ואז פועל ועושה מה שהי' ברצונו ונעשה העון וזהו הפירוש יצר לב האדם רע שהמחשבה היא נקראת יצר שהיא תחלת המעשה בכח טרם יצא אל הפועל כמו האדם בתחלת יצירת אבריו והרצון נקרא לב שהלב הוא המניע את האדם אל הפעולה ובדרך זה איתא במדרש בפסוק ויאמר ד' אל לבו הרשעים מסורים אל לבם שנאמר אמר נבל בלבו ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו והצדיקים לבם מסור בידם שנאמר וחנה היא מדברת על לבה ויאמר דוד אל לבו והפירוש החילוק בין בלבו ובין על לבו שהרשעים הרצון שנוטה לרע מנעוריו מושל בהם וכאילו הם נסגרים תוך רצונם הרע וזהו האמירה בלבו שהלב שהוא הרצון הרע סוגר אותם במסגרו אבל הצדיקים מושלים על הרצון אשר הוא רע בטבעו והם חפשי ממנו ולכן נקרא אצלם שמדברים אל הלב שהרצון מוכנע להם והס מצוים לו ומזה ידענו שהרצון נקרא לב ותיבת האדם הוא כינוי אל המעשה בפועל בשלימותו כמו שהאדם הוא בשלימותו בכל אבריו נגד המוח מקור המחשבה והלב מקור הרצון. והנה המטעת היא משל המחשבה כי כמו בה נכלל האילן והפרי והשבלת והחטה אשר יצאו ממנו אבל כעת אינם ניכרים כן המחשבה אשר ממנה יצא הרצון והמעשה לא ניכר בה עוד לאיזה צד תפנה והשאור הוא משל הרצון שכבר ניכר בו העיסה אשר יעשה ממנה כן הרצון בו ניכר המעשה בכח טרם יצא אל הפועל והעיסה הוא משל האדם כי שניהם בתכלית שלמותם ולכן ממשיל לנטיעה ולשאור ולעיסה לבאר מה שנאמר יצר לב האדם רע מנעוריו שגם שלשתן נוטים אל הרעה אם לא תמשול הנשמה על האדם שנקרא כן באשר שמקורו האדמה אשר ממנה נוצר אשר על כן נוטה אל הנאות הגופניות בהתנגד אל הנשמה אשר מחצבה בשמי מרומים ולכן חפנה ברוחניות לבד

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש ויחל נח איש האדמה שלשה להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת ואילו הן קין נח ועוזיה בקין נאמר וקין הי' עובד אדמה בנח נאמר ויחל נח איש האדמה בעוזיה נאמר כי אוהב אדמה הי'. ואם אמנם מפשטות דברי המדרש נראה שנותן דופי בשלשה האנשים האלה שהיו להוטים לעבוד עבודת אדמה ומתוך כך לא הי' בהם תועלת שבאו לידי מכשול אכן הלא כל ענין התורה מורה שהיו ישראל מועדים לעבוד את האדמה לאכול מפריה ולשבוע מטובה והרבה מצות נתנו על זה וגם שלמה אמר עובד אדמתו ישבע לחם ולכן מה חטאו קין ונח ועוזי' במה שהיו להוטים אחר האדמה ומה גם שכבר נשלח אדם מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם אבל נאמר על פי מה דתנן פ"ק דקידושין נכסים שיש להם אחריות (קרקעות) נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות (מטלטלין) אין נקנין אלא במשיכה ויש בזה רמז במה נתעלה קנין תורה ומצות על קניני נכסי העולם הזה דקניני הזמן דומין לקרקעות שבעליהן אוכלין פירותיהן ונהנים מטובם כל זמן שהם במקומם אבל אם יסעו משם בל יוכלו לישא אותם עמהם אל המקום אשר יחנו ותם להם קנינם כן הם קניני העה"ז שהם לבעליהם רק לזמן חייהם בארץ אבל כשישובו אל ארץ החיים לעולם הבא לא ישאו מאומה מהם ומההנאות אשר יהנו בעה"ז ז כי ילכו ריקם משם ועזבו לאחרים חילם אכן קניני תורה ומצות דומין למטלטלין אשר בעליהם יוליכום כחפצם אל כל מקום אשר יסעו לשם כן קנינים האלה