מנחת עני יא

לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וד' לא יעזבנו בידו והרי אין רחמים גדולים מזה משל לאדם ששכר עבד לעבודתו ונותן לו שכר גדול והבעה"ב בעצמו מרחם על העבד לבל יכבד עליו עבודתו ועזרו לעשות מלאכתו מבלי ניכוי משכרו וכי יש רחמים גדול מזה וזה הפירוש אני ד' קודם שיחטא האדם שארחם עליו להקל מעליו משא כבוש היצה"ר ואני ד' אחר שחטא וישוב לסלוח לעונו ברחמים ולכן לא קשה קושית הגליון תוספ' שהם באמת שני מיני רחמים

ובזה תפורש הפסיקתא ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני שהם שתי מדות דיש לדקדק בפסוק הכפל של השמות ולא אומר ותאמר ציון עזבני ושכחני ד' גם יש לדקדק מה זה הכפל עזבני ושכחני עוד יש לדקדק על מה שמשיב הקב"ה התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שלא משיב רק על השכחה על מה שקוננת עזבני ד' אבל ע"פ דברינו יפורש דציון מקוננת על שתי מדות של ד' ד על המדה אני ד' קודם שיחטא דהיינו שלא יעזבנו ביד יצה"ר כדכתיב ד' לא יעזבנו בידו מקוננת ד' עזבני עד שנפלתי ביד יצה"ר וחטאתי לפניו ועל המדה אני ד' אחר שיחטא לסלוח לעונו מקוננת ציון ד' שכחני שלחני בגלות ושכחני נענשתי בגלות ושכח אותי לבלתי רחם עוד עלי והנה על העזיבה לא הי' מן הצורך להשיב לא בלבד שזה דבר שכבר עבר אלא ששקר מוחלט הוא דהקב"ה לא עזבם ביד יצה"ר עד שעזבו אותו בתחלה ופנו לו עורף כדכתיב ועזבוני והיפר את בריתי וגו' ועזבתים והיו לאכול הרי שהקב"ה לא יעזוב את האדם שלא להיות בעזרו עד שיעזוב אותו בתחלה וימאס בעזרתו ורק על שכחני שהוא קינה על ההוה אומר לנחמם התשכח אשה עולה ולכן מהפסיקתא ראי' לר"ת שהם שתי מדות

אכן עוד תבא לאדם תשועה להחזיקו ביראת ד' ובתורתו לפעמים ע"י בני אדם בזה יפורש החדה והויכוח שבין רבי יהושע וסבי דבי אתונא בבכורות (דף ח') ששאלו לר"י גברא דאוזיף וטריף (שהלוה מעות לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטורף לקוחות) מאי חזי דהדר אוזיף לאחרינא ולא נזהר מן הראשון א"ל גברא אזיל לאגמא (ליער) קטל כמה טונא ולא מצי ביה (חותך חבילה ראשונה ולא מצי ביה להרימו על שכמו) קטיל ומנח עילווי' דעד דיתרמי אינש מדלי לי' (הואיל וצריך סיוע אחרים עד דמתרמי אינש דמדלי לי') לענ"ד יש לפרש ענין החדה שהסבי דבי אתונא הכחישו השגחת הבורא והביאו המשל מגברא דאוזיף וטרף ע"פ מאמר התנא באבות החנווני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבוא וילוה הרי שנמשל החטא להלואה והקב"ה לחנווני דמקיף והתשובה להתשלומין וזה ששאלו לר"י אם כדבריך שהקב"ה משגיח על מעשה בני אדם ויודע הכל וגובה את שלו בייסורין מן החוטא אם לא ישוב למה מלוה לאשר לא שילם לו ואשר לא גבה ממנו הלא רשעים יושבים בשלוה ומוסיפין חטא על חטא ופורחים כמו עשב והשיב להם ר"י ממשל גברא דקטיל שהוא לא יכול לישא המשא לבדו עד שיבוא אחר שיסייע לו לעמסו על כתיפו ועד שיבוא לו ישועה קטל והדר וקטל כן גלוי וידוע להקב"ה שלפעמים נלכד אדם ביד היצה"ר המחטיאו לבלתי יגבר עליו עד שימצא לו רב או חבר שיסייע לו כדכתיב איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וכן נאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו לא יאמר מדברים אלא נדברו שפירושו כל אחד נדבר על ידי חבירו לעוררו לעבודת ד' ולהחזיק בתורה כמאמר התנא איזה דרך טובה שידבק בו האדם לבקש לו חבר טוב ובשביל שגלוי זה להקב"ה שיודע עתידות לכן מאריך להחוטא ולוה לו אעפ"י שלא פרע עדיין מה שלוה כבר שיודע שלבסוף ישוב בתשובה שלימה ויפרע הכל

הרי שיש לאדם ג' סיועות להנצל מן החטא ע"י עצמו וע"י הקב"ה וע"י אחרים ובזה מרחם הבורא יתברך על האדם קודם שיחטא אכן גם אחר שחטא אין שיעור לחסדי ד' אם ישוב בתשובה שלמה כמו שנאמר ויאמר ד' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו וצריך ביאור מה ענין אם תטיב ואם לא תטיב גם י"ל בכפל השאלה למה חרה לך ולמה נפלו פניך דתצדק השאלה הראשונה למה חרה לך דהיינו למה חרה אפך על שלא קבלתי קרבנך הלא תדע שחוטא אתה ואיך ארצה לקבל ממך קרבן אבל השאלה השניי' למה נפלו פניך שפירושו למה נמלאת יגון על שבזיתי אותך לקבל קרבן אחיך ולא קרבנך נראה בתחלת העיון שלא תצדק הלא להיפך אם לא ירגיש יהי' קשה עורף ויהי' מגונה יותר אבל יבואר ע"פ מה שאמרו רז"ל ביומא מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והענין איך יתעלה הבעל תשובה שחטא ושב מצדיק שלא חטא יבואר ע"פ מה דאמרינן שם השב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות הרי לצדיק שלא חטא אין לו זכיות רק מצד מעשיו הטובים ולבעל תשובה יצמחו ב' מיני זכיות מצד מעשיו הטובים ומצד עונותיו שנתהפכו לזכיות ולכן נתעלה על הצדיק אבל זה דוקא בשב מאהבה שזה חשובה גמורה אבל בשב מיראת עונש אע"פ שהקב"ה מוחל לו העון של מזיד מכ"מ נשאר אצלו חטא כאלו חטא בשוגג ועל זה אמרו זדונות נעשות לו כשגגות ובזה יפורש מה שאמר דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי דעון הוא מזיד וחטאת הוא שוגג ועל כן כי עוני אגיד אף גם שעל עון מזיד אני מתודה