מנחת עני קיח

אליו ויהי כדבר איש האלקים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל יהי' בשער שומרון ויען השליש את איש האלקים ויאמר והנה ד' עושה ארובות בשמים היהי' כדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות וי"ל לאיזה צורך כפל כל הענין ויהי כדבר איש האלקים וגו' וירמסו אותו העם בשער וימות אחר שכבר סיפר הכתוב כל זה ולכן אמר רבי שמואל בר נחמני שבזה השמיענו הכתוב איך הקב"ה מסבב לענוש מדה כנגד מדה שהשליש כפר בהשגחה פרטית במה שאמר הנה ד' עשה ארובות בשמים היהי' כדבר הזה שיהי' זול בשער שומרון כזה בעת מחר והנביא אמר לו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל והנה הי' אפשר שתבטל נבואה זו אם השליש לא נרמס ואכל גם הוא או גם אם הי' מת אבל לא בשער בעת שנרמס לראות הזול בעיניו ולזה סיפר הכתוב איך סיבב הקב"ה לאמת הנבואה באותו ענין שכפר ע"י שהמלך הפקיד אותו על השער באופן שהוצרך להיות בשער ולראות הזול בעיניו אשר כפר בו וע"י שנרמס מהעם נשלמה הנבואה שלא אכל ממנו ומזה למד רשב"נ שהקב"ה מעניש מדה כנגד מדה

ויש לומר דר שמואל בר נחמני במה שאמר מה נשתנה מצורע לשיטתו אזיל ורצה לבאר שגם במצורע ענש הקב"ה מדה כנגד מדה שרצה ליתן טעם למה נענש המצורע בשתים בדד ישב ומחוץ למחנה מושבו כ"א הקפידה התורה בלבד שלא יחולו אחרים על ידו באחד סגי או שבדד ישב ואפילו במחנה או שחוץ למחנה מושבו ושם ישבו מצורעים אחרים עמו לזה משיב שהמדבר לשה"ר שתים רעות עשה בבית ובחוץ בבית הפריד בין איש לאשתו ובחוץ הפריד בין אדם לחבירו ולכן נענש בשתים מדה כנגד מדה נגד מה שחטא להפריד בין איש לאשתו בבית מחוץ למחנה מושבו ונגד מה שהפריד בין אדם לרעהו בחוץ בדד ישב ויהי' נפרד מכל אדם

אכן הכל לא לעונש בלבד כי לא עינה מלבו כ"א להזכירו בגודל חטאו למען ישוב מעצמו וינצל מעונש הקשה הנ"ל בעוה"ז ובעוה"ב. ועד כמה יגיע רעת לשה"ר הכירו גם אויבי ירמיהו דכתיב בירמיה פ' י"ח ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו בפי' דברים האלה י"ל דהנה ע"י שלשה דברים אפשר למנוע המוכיח מתוכחה אשר לא יאבה בה או ע"י שמשחדו או ע"י עצת מרמה שנותן לו שטוב לחשות מלדבר או שיצוה עליו שלא יוכיח ויתן מחסום לפיו. והדור הרשעים שבימי ירמיהו שרע להם דברי תוכחותיו בקשו תחבולה איך ינצלו מתוכחתו ואמרו השלשה דברים שהזכרנו לא יועילו כי לא תאבד תורה מכהן אחר שהוא כהן לאל עליון לא יקבל שוחד לאבד תורה מפיו וגם ליעץ לו עצת שקר לא יועיל כי חכם הוא ולא תאבד עצה מחכם וגם אם נאמר שנכוף אותו לחשות גם זה לא יועיל כי לא תאבד דבר מנביא שהקב"ה אמר לו הנה נתתי דברי בפיך נביא לגוים נתתיך אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך ולכן לא נוכל לכוף אותו שלא ידבר אבל נעשה תחבולה איך נפטור מדברי תוכחתו לבל נבוש בהם לכו ונכהו בלשון שנדבר עליו לשה"ר ונבאיש ריחו ואז לא תועיל תוכחתו שאם יאמר טול קיסם מבין שניך נאמר לו טול קורה מבין עיניך כמאמר רז"ל בערכין תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח וכו' וע"י זה יהי' לנו פתחון פה שאל נקשיבו לכל דבריו. בא וראה כמה גדול רשעת חטא לשון הרע ולכן הקפידה התורה מאוד להרחיק את האדם לבל ישאב ממקור משחת הזה

ובזה נבאר מה דאיתא עוד במדרש פ' זו ושחט את הציפור האחד למה שוחט אחד ומניח אחד לומר לך כשם שאי אפשר לשחוט לחזור כך אי אפשר לנגעים לחזור באותה שעה קורא הקב"ה לגיונות שלו ואומר לא בחינם הכיתי אותו אלא בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך לבו ר"א בר כהנא אמר חזר תובי' לתובי' כמו דאמר ככלב שב על קיאו ריב"ל אמר חזר שטיא לשטותיה כמ"ד כסיל שונה באולתו דרכיו ראיתי וארפאהו ואשלם נחומיו לו ולאבליו עכ"ל והוא תמוה דמה ענין א"א לנגעים לחזור למה לא גם מה שאמר באותה שעה הקב"ה קורא ללגיונו' שלו לא ידענו על איזה שעה נתכוון גם מה שאמר לא על חינם הכיתי אותו וכי סלקא דעתיך שהשופט אמת מכה בחנם גם הפסוק בעון בצעו קצפתי ואכהו אינו מענין הזה כנראה מפשוטו ולבאר זה נקדים מה דאיתא בערכין אמר ר"י משום ר"י בן זמרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמי' אמר הקב"ה ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שני חומות אחד של עצם ואחד של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמי' עכ"ל. ולהבין דברים האלה מה ענין המעלות שנתן הקב"ה ללשון יותר משאר האברים נאמר מפני שהכיר הבורא גודל ההיזק שיתהו' ע"י לשון הרע לכן כבר בטבע בריאת האדם רמז מוסרים להשמר ממנו דחטא לשה"ר יתהוה ע"י שלש, האחד, ע"י גאוה כאשר ביארנו שברצותו להנשא על האחר משפילו נגדו בדבר עליו דברים רעים, השני, ע"י מקור כל החטאים שהוא היצה"ר אשר בלב האדם מימי הולדו, והשלישי, גם אם לא יתעהו יצרו לזה אם יקום כנגדו ויכניעו עם כל