מנחת עני קטז

אכן מפני שהקב"ה אין נוגע בנפשות תחילה לכן כשמיאן פרעה לשלח לא הביא מיד מכת בכורות כאשר התרה בו אלא מכות קלות אשר לא שת לבו הקשה להן ועפ"ז מה שעשה לו הקב"ה לטובה להתרות בו מכה הקשה ושלא להביאה בתחילה רק מכות הקלות זה הי' לו למוקש להקשות את לבו כי אמר אם אלקי ישראל מושל בכל כאשר התרה למה לא יעשה אשר התרה אלא זה הוא מופת לי שבנפשות אדם אינו יכול לפגוע ושאינו מושל על האדם כ"א על על הטבע כמעשה החרטומים וזה מה שאמר הקב"ה למשה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם לא שאטה את רצונו לרעה כ"א ע"י שתאמר לו שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך שכשיראה שלא תבוא המכה הזאת זה עצמו יקשה את לבו שישפוט שאין בי כח מכה זו הנוגעת בנפש אדם אכן למה באמת לא אביא מכה הזאת אחרי שגלוי לפני שלא ישלח עד בואה זה אני עושה למען ידעו המאמינים כי אין כמוני ואני שולט בכל מלבד הטעם שאיני נוגע בנפשות תחילה והאריך אאמ"ו ז"ל עוד בדברים נכונים בביאור הדבר הזה

ועפ"ז יש לבאר ג"כ חוץ ממה שכתבנו בפ' וארא עוד טעם למה שרבי יהודה הי' מחלק המכות בג' חלקים דצ"ך עד"ש באח"ב שכל אחד מהחלקים האלה הי' קשה משלפניו ונתקרב יותר אל חיי האדם ששלשה מכות דם צפרדע כנים לא הביאו למצרים רק צער אבל לא יראת מות אפילו מרחוק כי גם מים אשר בלעדו אין לחיות המציאם ד' כשחפרו סביבות היאור אמנם בחלק השני עד"ש נקרב להם אימת מות כי ערוב אף שלא נאמר כי השחית בהם עכ"ז בלי ספק הי' להם אימה ויראה מחיות הטורפים והנחשים השרפים וגם דבר ודאי העיר בקרבם אימת מות לחשוב שכמו שנענשו בדבר הבהמו' אולי יענשו גם בדבר הממית את האדם וכן במכת שחין אבל ביותר עוד נגש אליהם אימת מות בחלוקה האחרונה של באח"ב שברד הי' המכה הראשונה שהראה הבורא ששולט על חיי האדם כמו שאמר משה כל האדם והבהמה אשר יהי' בשדה וירד עליהם הברד ומתו וכמו שביאר אאמ"ו ז"ל מה שנאמר בהתראת ברד כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי אל לבך ודרשו רז"ל שזו מכת בכורות שהתרה בו הבורא לזכור ולידע ע"י מכה זו שהוא שולט גם על חיי האדם מה שלא האמין עד עתה ושבסוף ישלח עליו המכת בכורות אשר ירא ממנה וכן מכת ארבה הגיע לחיי האדם כמו שפרעה בעצמו קרא אותו מות באמרו למשה ויסר מעלי רק את המות הזה כי בהתמדת מכה זו של ארבה כולם היו מתים ברעב וגם במכת חשך היתה אימת המות הזה כי אחרי שכתוב במכה זו ולא קם איש מתחתיו שלשת ימים גם בהתמדת מכה זו היו מתים ברעב ובצמא ובחוסר כל אשר יצטרך לחיי האדם ובמכת בכורות הי' מיתה ממש וע"פ בחינה זו חלק ר' יהודה העשר מכות בשלשה מחלקות

והיוצא מדברנו הנ"ל שלהקב"ה שתי הנהגות לטובת האדם שבהתראה הוא מתרה על הקשה תחילה למען ידע החוטא שגם אם בתחילה יענש בקל לבסוף יענש בקשה ולכן ישוב מיד אבל בהעונש יביא הקל תחילה אולי ישוב ולא יענש בחומר. ובזה מיושב הסתירה ממדרש שהתחלנו שבאיוב ובמצרים ובמחלון וכליון ששם הי' העונש אשר בא עליהן שם התחיל בקל שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אבל בנגעים שבזה אינו אלא התראה בזה התחיל בקשה שהוא נגעי אדם להודיע לחוטא שטוב לו שישוב מיד למען לא יצטרך הבעל הרחמים להביא עליו אחר העונש הקל שבתחילה שהוא נגעי בתים לבסוף גם עונש נפשות שהוא נגעי אדם: ועפ"ז יש לפרש הפסוק הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד יאמר אף שהיפך הקב"ה ברחמיו ההתראה לעונש במה שענש לרשעים בהפך למה שהתרה בהם עכ"ז אינם שלבסוף הוצרך לגע בנפשותם אבל בצדיקים שעשו תשובה לא בלבד שלא נגע בנפשותם כ"א גם בית צדיקים יעמוד שאפילו בתיהם לא נתוצו

אמנם מה הוא החטא שעליו באה התראת הנגעים מבואר במדרש וז"ל זאת תהי' תורת המצורע הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהי' מחזר בעירות הסמוכות לציפורי והי' מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיי מאן בעי למזבן סם חיי אודק עליו רבי ינאי א"ל תא סק להכא זבין לי א"ל לאו אנת צריך ליה ולא דכותיך אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא עד שבא הרוכל הזה עכ"ל מהדקדוקים במאמר הזה נפרט רק אחדים (א) לאיזה צורך סיפר מה שהי' הרוכל מכריז מאן בעי למזבן סם חיי שתי פעמים (ב) אל מה כוון מה שאמר ולא דכותיך מי הם שהשוו לו (ג) מה שהוציא לו ספר תהלים והראה לו הפסוק וכי לא הי' יכול לומר לו הפסוק בעל פה (ד) מה שאמר ר' ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו וגו' מה הוסיף בזה על דברי הרוכל שהביא הפסוק נצור לשונך מרע (ה) מה פירש הרוכל הזה לר' ינאי במה שהראה לו הפסוק עד שאמר כל ימי וכו' ולא הייתי יודע היכן הוא עד שבא הרוכל הזה ולבאר זה נקדים מה דאיתא במדרש