מנחת עני קטו

הדין אבל יש לידון ג"כ אחר שאין הקב"ה מעניש על המחשבה התחלת החטא לא הי' רק בשעת המעשה שהי' אחר רוב שנותיו וזה ענין הספק שנחלקו מתיבתא דרקיע עם הקב"ה דאמרו רז"ל לך ד' החסד ר"נ אמר יש אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשאה ואין הקב"ה מחשיב עליו עד שעשה עכ"ל הרי נקרא חסד שאין נחשב לו עבירה עד שעשאה ומזה נשמע שע"פ מדת הדין נחשבה העבירה מתחילת המחשבה ולכן מתיבתא דרקיע שדנו ע"פ מדת הדין אמרו בספק הזה שהוא טמא אבל הקב"ה אשר לו החסד והרחמים אמר טהור שלא מחשיב העבירה להחוטא עד שעשאה כמאמר ר"נ ולכן אמר טהור אמרו מאן נוכח שהקב"ה לא רצה לכבוש פסק מדה"ד כי מלך במשפט יעמיד ארץ כתיב ולכן אמר יוכח רבה בר נחמני ע"פ מה שאמרו רז"ל צדיק מושל יראת אלקים אמר הקב"ה מי מושל צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה ועפ"ז הצדיק מושל ע"פ גזירת משפט הקב"ה כל שכן שמושל על גזירת משפט מתיבתא דרקיע לכן יוכח רבה בר נחמני ובאשר שגם הוא נטה כלפי חסד אמר טהור ויצאה נשמתו בטהרה. לפרשת מצורע

במדרש ונתתי נגע צרעת ר' לוי אמר אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ממי אתה למד מאיוב הבקר היו חורשות וגו' ויעש לו חרס להתגרד בו אף במצרים כן ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ואח"כ ויך גפנם ותאנתם ואח"כ ויך כל בכור בארצם אף מחלון וכליון כן בתחילה נגע מדת הדין בממונם ואח"כ וימותו גם שניהם ואף נגעים הבאים על האדם תחילה הם באים בביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה הרי הן באין על בגדיו חזר בו טעון כביסה ואם לאו טעון שריפה הרי הן באין על גופו חזר בו יטהר ואם לאו בדד ישב עכ"ל הנה נראה כונת המדרש להשמיענו שבעל הרחמים כשמוכרח לענוש פתח בקל הקל תחילה כי לא עינה מלבו והעונש אינו נקמה על חטאו כ"א להזכירו לשוב ולהטיב דרכו ולאשר ראה לבאר בזה ענין נגעים הקדים להוכיח כן מאיוב ומצרים ומחלון וכליון ומה שהקדים ראיותיו משלשה אלה יש לפרש כי מאיוב אף שבתחילה נענש בממונו טרם באה הצרעת בגופו מזה אין ראי' כל כך שאפשר להשיב אחרי שבאיוב לא באה בתורת עונש כ"א לנסיון ואולי רק שם נסה בקל קל תחילה אבל עונש אפשר שבאה בחומרא תחילה לזה מביא ראי' ממצרים שהיו חייבים נפשות כאשר התרה בהם הקב"ה בני בכורי ישראל וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואם כן פגיעת הנפשות הוא העונש שהיו חייבים בו ואעפ"כ בעל הרחמים לא פגע בנפשות תחילה עד לבסוף ויך כל בכור בארצם אכן שמא יאמר המשיב זה רק באיוב ובמצרים אשר לא מבני ישראל היו אבל בישראל שנאמר בהם רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם אולי בהם יפקיד את עונותיהם מיד בכל אשר נתחייבו גם בעונש נפשות לזה מביא ראי' ממחלון וכליון שבתחילה נענשו בירידת נכסים ואח"כ מתו הם (ומה ראי' יש שירדו מנכסיהם תחילה טרחו המפרשים לפרשו ואולי יש לומר שמפסוק דייק כן דכתיב וימותו גם שניהם מחלון וכליון שתיבת שניהם מיותר לגמרי כי הלא יספיק כשיאמר וימותו גם מחלון וכליון ומי לא ידע ששנים הם ולכן מפרש ע"פ מה שדרשו רז"ל בנדרים עני חשוב כמת מדכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך והלא דתן ואבירם היו שלא מתו אז אלא שירדו מנכסיהם וכן דרש גם פה וימותו ששתי מיתות מתו בתחילה מתו שניהם ע"י ירידת נכסים ואחרי כן מתו מחלון וכליון בגופם)

אמנם הלא ביותר תמוה שרצה להביא ראי' מזה על נגעים שגם שם בתחילה באים נגעים על הבתים ואח"כ על הבגדים ואח"כ על האדם והלא בפסוק הסדר להיפך בתחילה כתוב דין נגעי אדם ואח"כ דיני נגעי בגדים ולבסוף דין נגעי בתים ולבאר זה נאמר ע"פ מה שאמר שלמה משלי י"ב הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד בביאור פסוק זה מה שמתנגד בית צדיקים להפוך רשעים י"ל בהקדים מה שביאר אאמ"ו ז"ל וז"ל ביישוב הקושיא המפורסמת אחר שאמר הקב"ה ואני אקשה את לב פרעה איך נענש על שסרב לשלח את ישראל ותירץ בטוב טעם שכל זה הראה הקב"ה למשה בתחילת שליחותו שנאמר שם ויאמר ד' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם ואמרת אל פרעה כה אמר ד' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך שהודיע הקב"ה בזה מה שתהי' הנהגתו עם פרעה באשר שידוע כי היקר בעיני בני אדם הוא חיי נפשו כמאמר השטן וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואחרי שהקב"ה חפץ חסד הוא התרה בפרעה בתחילה המכה היותר קשה שהיא מכות בכורות ולולא הקשה פרעה את לבו מלשמוע התראת הקב"ה ולהאמין בו היתה לו זאת טובה וחסד שהי' ניצול עם כל מצרים מכל התשעה מכות האחרות