מנחת עני קיד

ואזל לאגמא יתיב אגירדא דדיקלא וקגריס קמפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדמה לבהרת טהור ספק זה קדם ספק זה קדם הקב"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא דרקיע אמרו טמא אמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני וכו' כי הוי קא ניחא נפשי' אמר טהור טהור יצא בת קול ואמר אשריך רבה ב"נ שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה עכ"ל ולהסביר הענין מעט איך שייך דכולהו מתיבתא דרקיע יחלקו על הקב"ה מקור האמת ושבן אדם יכריע נאמר ע"פ מה שנאמר בתהלים ל"ב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמי' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לד ואתה נשאת חטאתי סלה בפי' והמשך פסוקים האלה י"ל דאמרינן בגמרא רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם הרי שחטא שאינו ידוע לאחרים אסור לפרסמו ועפ"ז יש לפרש הפסוק משלי י"ד בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור דהנה אולי יחשוב החוטא בחטא שאינו מפורסם אחרי שאין אני יכול לפרסמו גם אני אסיח אותו מלבי לבל אראה כמתאבל על מעשי לפני בני אדם לזה אמר בכל עצב יהי מותר בכל מה שאתה מתעצב אל לבך על חטאיך יהי' מותר שעי"ז תבוא לתשובה גמורה אבל דבר שפתים שלפרסם בשפתים חטאיך זה יהי' למחסור לך

והנה אמרינן בגמרא לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה ליחיד פי' לא הי' דוד ראוי לחטא במעשה דבת שבע ולא בא לידו כ"א להורות שגם ליחיד תועיל התשובה להעביר חטאו כמו שהראה הקב"ה לישראל במעשה העגל שתשובה תועיל לרבים ופי' ביערות דבש למה לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה דעד שחטא אז לא חטא מעולם כמו שמעיד עליו הכתוב רק בדבר אוריה החתי ואמרינן ביומא ד' ל"ח כיון שהגיע אדם לרוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא והמעשה דבת שבע הי' בירושלים וכפי מה שמעיד הכתוב מלך בירושלים ל"ג שנותיו האחרונות ואחר אשר ימיו היו שבעים שנה א"כ כשחטא אז כבר עברו ל"ז שנה משני חייו שהיו רוב שנותיו ולכן אמר לא הי' ראוי לאותה מעשה שהקב"ה הי לו לשמור כדיליף ביומא ממה דכתיב רגלי חסידיו ישמור אם לא שרצה להודיע על ידו שתועיל תשובה גם ליחיד

ובזה נפרש הפסוקים שחטא דוד לא הי' מפורסם כי מי ידע מעשה המלך בביתו ובודאי הוא הי' מפרסם והלא יקשה איך עשה דוד כן לפרסם חטא שאינו מפורסם אבל התירוץ בצידו אחרי אשר אינה ד' לידו להורות ולהודיע שתועיל תשובה ליחיד התכלית הזה לא הי אפשר להשיג כ"א אם יפורסם חטאו ועפ"ז יפורשו הפסוקים לדוד משכיל שהשכיל בני דורו בדברים הבאים אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ועפ"ז לא הי' לי לפרסם חטאתי אבל נגד זה העלתי אל לבי אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון לו מספרו ששה ושלשים (וכן דרשו רז"ל בסוכה פ' ד' אשרי כל חוכי לו שיהי' מל"ו צדיקים) ואחרי אשר ימי שנותנו שבעים שנה כמו שאמר דוד בעצמו א"כ ל"ו שנה הם רוב שנותיו ובפרט אשר כפי מה שאמרו הקדמונים כבר ידע דוד שיחי שבעים שנה שנתנו לו מאדם הראשון ולכן אמר גם זה העלתי על לבי אשרי אדם לא יחשוב ד' ל"ו בשנת ל"ו משני חייו עון ואני חטאתי אחרי עברו עלי ל"ו משני חיי ולכן זה לי סימן שמה שלא שמרני הקב"ה הוא למען אשוב בפרסום ושידעו ישראל שמועיל תשובה ליחיד ועוד נוסף על זה שגם אם החרשתי לא הי אפשר לי לכסות פשעי כי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וגו' ומתוך זה יפורסם שרוחי בקרבי לא ישקוט בשביל חטאי ולכן חטאתי אודיעך ואתודה לפניך אבל גם בפני העולם עוני לא כסיתי כי אמרתי אודה עלי פשעי לד ואתה נשאת עון חטאתי סלה וידעו כל העם שתשובה מועיל ליחיד וזה אי אפשר רק בפרסום חטאתי. ולמדנו מזה שמי שלא חטא עד אחר עברו רוב שנותיו זה מורה שנפשו לא מטומאה ושיש בחטאו שום דבר המועיל אף שצריך תשובה ויש רמז לזה ממה שלמדנו התורה שאם קדם שער לבן לבהרת טהור ואם בהרת קדם לשער לבן טמא דכבר אמרנו דבהרת הוא סימן החטא ושער לבן הוא סימן הזקנה וע"פ רוב מתחילין השערות להתלבן כשעברו לאדם רוב שנותיו ועל כן הסימן נקוט בידך אם בהרת שהוא החטא קדם לשער לבן שחטא קודם שעברו רוב שנותיו טמא אבל אם שער לבן קדם לבהרת שלא חטא בתחלה כי אם אחר שכבר שערו לבן אז גם חטאו לא מטמא אותו ונקרא טהור

אמנם יש ג"כ ספק אם זה קדם או זה קדם והוא ע"פ מה שאמר דוד אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמי' שהוסיף הדברים ואין ברוחו רמי' לומר שאף שטוב לאדם אם לא חטא עד עברו עליו ל"ו משנות חייו זה רק אם אין ברוחו רמי' שלא הי' כבר קודם עברו רוב שנותיו ברוחו רמית מחשבות און לחטוא שאם היתה במחשבתו כבר לחטוא אף שמעשה החטא לא הי' עד אחר רוב שנותיו עם כל זה יש לחשוב באשר התחיל במחשבתו לחטוא כבר מקודם שעברו רוב שנותיו אזי נפשו מטומאה כן נראה ע"פ מדת