מנחת עני קיב

להתם פי' שבא ג"כ אל המדריגה הזאת להתענג בחכמות החיצוניות ואולי עשה כן כדי לידע מה שישיב לאפיקורס אבל הגיע לו נזק גדול מזה שנתמעט חשקו בתורה והי' נמשך אחרי החכמות ההן וכשקרא בספריא תחת אשר הי' לו ליקרות החודש הזה לכם שהוא התחלת התורה במצות כמאמר רבי יצחק דהי' להתורה להתחיל מהחודש הזה לכם שהיא מצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל ולכן הפתיחה החודש הזה לכם שהיא מרמזת שתמיד תהי' התורה חדש לכם כאילו היום ניתנה קרא החרש הי' לבם שמצא שתלמידיו הלכו בעקבותיו להתענג בחכמות החיצוניות ונעשה לבם חרש מלשמוע ומלהבין דברי תורה והתפללו החכמים עליו ונתרפא מטעותו שנפל בו ע"י חשקו בחכמות החיצוניות שהם הגאוה והתחברות לפוחזים והתשוקה לילך אחרי מחשבות לבו בלי מעצור ולכן כשהיטיב דרכו הורה לתלמידיו לשמור משלש מזיקים האלה ואמר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך להכניע הגאוה שלא יבקש שהתורה תבוא אליו דרך גאוה אלא יכניע עצמו לתורה לגלות למקומה ולבקשה שם ושוב אמר שחבריך יקיימוה בידך זה נגד ההתחברות לפוחזים שאם חברים רעים במקומך בטלו אותך מתורה חברים טובים במקום הישיבה יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען זה הוא נגד התשוקה לילך אחר מחשבות לבו ולזה מזהיר שלא להשען על בינתו כ"א על בינת התורה

ואולי זה הביא גם לר"א לומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס כדאיתא אבות פ' ב' שגם אם לא נזכר שם אלא ר"א סתם עכ"ז הוא מאמר ר"א בן ערך כנראה במשנה שם שחשב מאמרי מוסר מחמשה תלמידים של ר"י בן זכאי וחשב של ר"א בן ערך בסוף כמו שנחשב גם במנין התלמידים בסוף ואמר ר"א בן ערך דברים האלה ע"פ מה שאמרנו שמה שהביאו מתחילה לעסוק בחכמות החיצוניות היה למען לידע מה להשיב לאפיקורס שלוחם בחכמות האלה נגד חכמת התורה לכן כששב אמר העיקר הוי שקוד ללמוד תורה ואחר כך תדע מה שתשיב לאפיקורס ולא כאשר טעה לעזוב שקידת התורה בשביל זה ואל ידאג שלא יעלה בידו לזה מסיים ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך כי אחרי שאתה עמל בעד הקב"ה אשר כל יכול יתן בידך שזה וזה יצליח לך. עוד אמרינן בהתרחקות הגיאות סוטה ד' ה' אמר חזקי' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא למשים עצמו כבשר שנאמר והי' מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני נאום ד' אמר ר"ז בשר כתיב ביה ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא אמר רבי יוחנן אדם אפר דם מרה בשר בושה סרוחה רימה עכ"ל וי"ל מה הוא הענין משים עצמו כבשר ולמה בר"ח ושבת דוקא נאמר זה ועוד י"ל דמשמע דבשר עדיף ממה שכתוב ביה ונרפא ובאדם לא כתיב ונרפא והרי בשאר מקומות מצאנו דאדם לשון חשיבות וכאשר ביארנו ע"פ דברי רז"ל בפ' ויקרא גם כבר העיר המהרש"א דאיך מחשיב שם בשר והלא בדור המבול כתיב כי השחית כל בשר את דרכו ועוד י"ל מה ענין כוונת ר"י שדרש ר"ת אפר דם מרה מאדם ובושה סרוחה רימה מן בשר ולהבין זה נאמר שכל הדברים יש להם שתי בחינות הבחינה בדבר מה שהיא מצד עצמה והבחינה מה שהיא בהצטרפות אל אחר ומזה נחלק גם שם האדם מבשר ששם אדם בהצטרפות שלו עם שאר הברואים הוא שם חביב וחשוב שכולל גוף ונשמה והוא השם שקרא אותו הבורא כדכתיב ויקרא שמם אדם ביום הבראם אבל מבחינת עצמו שם בשר חשוב יותר מטעם אשר נבאר ולכן דייק חזקיה אלא אם משים עצמו כבשר ולא אמר אם הוא בשר לומר שרק אם מקיים בעצמו בחינת בשר אז תפילתו נשמעת ור"ז הביא ראי' לזה דשם בשר עדיף שבבשר כתיב נרפא ובאדם כי יהי בעור בשרו וגו' לא כתיב ונרפא ולכן לא קשה ממ"ד בדור המבול כי השחית כל בשר ששם הם באמת היו רק בשר גופים בלא נשמה כאשר ביארנו בפ' בראשית מה שנאמר בהם כל אשר נשמת חיים באפיו אשר בחרבה מתו שלא הכניסו הנשמה אל גופם לקדש ולברר את עצמם

אכן מהו באמת מעלת הבשר עד שאמר חזקי' שאין תפלתו נשמעת עד שמשים עצמו כבשר זהו מה שמבאר ר' יוחנן דברי חזקי' רבו במה שדורש ר"ת של אדם ושל בשר שגוף האדם המורכב מאפר דם מרה כל אחד מחלקים האלה הוא עלול לחטא: ע"י חלק האפר שהוא המונח והכבד יתעצל במצות עשה לקיימם וחלק הדם שהוא המתנענע בהתלהבות ורחיחה בו יתלהב לעשות העבירות ע"ד מה שבארנו כבר במקום אחר שנגד יצה"ר של עבירה צריך התקוררות הטבע ובחלק המרה יחטא במצות שבין אדם לחבירו כי כמו שהאהבה והאחוה שבין בני אדם תקרא מתיקות כדכתיב ומתק מרעהו וגו' כן השנאה והקנאה וכדומה נתהוה ע"י התמרמרות הטבע של החוטא ולכן מה שנרמז באדם בר"ת אפר דם מרה הוא העלול לחטא ועל כן לא נאמר בו ונרפא

אמנם נגד אלה ג' בחינות הן שלשה בחינות אחרות שעל ידן מטיב אדם דרכו והן נרמזים בבשר שהם בושה סרוחה רימה והם הג' הסתכלות שמצוה עליהן עקביא בן מהללאל באמרו הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום