מנחת עני קיא

גאווה המתנשא עצמו במחשבתו ספחת שהוא לשון חיבור כדכתיב ספחני נא אל אחת הכהונות מורה על חברת רעים בהרת מורה על המינות שמראהו לבן ביותר כדכתיב ואם בהרת לבנה הוא והוא דוגמת המינות שלא יודו המינים שמעשיהם אדומים כתולע אלא חושבים שדרכם ישר נקי ולבן כשלג וכצמר וכ"א רז"ל יהפך למינות וסימנך כולו הפך לבן ומי שבו מקור החטאים האלה לפעמים יראו בבשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן להחזירו בתשובה וזה פי' המדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת הה"ד לתת לרוח משקל וכו' אחד בימי איוב ואחד בימי יונה ואחד בימי אליהו ר"ל ששתי הענינים הוראה אחת להם שמורים על העבירות שמקורם ברוח שהם גאווה וחברת רעים ומינות ולכן הביא אותם בסדר הזה והקדים יונה לאליהו על סדר הכתוב שאיוב נגד שאת יונה נגד ספחת ואליהו נגד בהרת

וע"ד אולי יש לבאר גם מאמר תמוה בשבת פ' שואל אמר ר חלבו חמרא דפורגניתא ומיא דיומסת קפחו עשרת השבטים מישראל ר"א בן ערך איקלע להתם אימשך אבתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למקרי בספריא ובעי למקרי החדש הזה לכם אמר החרש הי' לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה והיינו רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה ר"א בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה עכ"ל ופי' רש"י חמרא דפורגניתא הוא יין טוב ומשובח ומיא דיומסת הם מלוחים ומחמין את הגוף

והנה במאמר הזה יש לתמוה הרבה איך שייך לומר שר"א שכח בזמן איזה שנים שלא ידע לקרות עוד הפסוקים שתינוקות שלבית רבן יודעים אותן ולמה נקט ששכח הפסוק החודש הזה לכם וקרא תחתיו החרש הי לבם דמה לנו לידע במה טעה וגם מה דמייתי המשנה והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה שבפשטות ר"ל בזה שאירע לו כן מפני שאיקלע למקום שאין תורה והי' די בזה לומר הוי גולה למקום תורה אבל לאיזה צורך הוסיף ואל תאמר שהיא תבוא אחריך וכו שנראה שאין לו ענין והמשך לזה ולבאר זה נאמר שכמו שיש התנגדות בין מעשה יצה"ר ובין מעשה יצה"ט ט שמעשי יצה"ר ר תחילתן מתוק וסופן מר ומעשי יצה"ט ט הם להיפך כן יש התנגדות ג"כ בין חכמות החיצוניות לחכמת התורה (א) שלחכמות החיצוניות אין מעצור וגדר לאוהב חכמה לחקור ולדרוש בכל מה שלבו חפץ משא"כ בחכמת התורה שאין רשאי לדרוש רק ע"פ הגבול שגבלה התורה וחוקתיה ותורותיה ונאמר לו במופלא ממך ש תדרוש (ב) בחכמות החיצונות הוא נכבד בעיני ההמון משא"כ ע"י חכמת התורה בזמן שאינה חביבה על לומדיה (ג) לחכמות החיצונות נמצאו לו ריעים רבים המחזיקים אותו ובחברתם יערב לו משא"כ בחכמת התורה בזמן שאינה חביבה על לומדיה שאז צריך לפעמים לישב בדד ולידום ויתמעט בזה חשקו בתורה ויתרבה חשקו לחכמת החיצוניות אבל באמת הכל בהיפך כי חכמות החיצוניות ע"י שאין מעצור לרוחו מלדרוש ולחקור כחפצו הוא עלול לטעות ובקל מחשבותיו מן ההיתר יתעוהו אל האיסור לאבד נפשו וגם החברים אשר ימצא ע"ד החכמות החיצוניות לבסוף יכיר כי לא ריעים כ"א אויבים היו לו כמו שמזהיר המלך שלמה בני אם יפתוך חטאים אל תאבה תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם וגם הכבוד אשר ימצא בדרך הזה אינו כבוד נגד מה שהתורה מכבדת את לומדיה כדכתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ובהעלותו את כל זה על מחשבתו ורוחו יכיר ויודה כירק מחזה שוא חזה בהגביהו לימוד חכמת החיצוניות על לימוד חכמת התורה ודומה זה למתענג על היין הטוב אשר עליו מתרה המלך החכם אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים אחריתו כנחש ישך וכציפעוני יפרש וגם התלהבות החשק אל חכמות החיצוניות ידמה למי שרוחץ במי מלוחים לחמם את הגוף כי רק בתחילה הוא מתענג בחימום אבל כשיתמידו על העור והבשר יאכלום ויולידו כאב ומרירות ולכן הטוב לאדם להלהיב חשקו בתורה גם אם לא ימצא כבוד מבני אדם וגם לא ימצא ריעים המחזיקים אותו בחברותם וגם לא ימצא נחת ללמוד מה שנודע לו כבר ויזכור מה שצוה התורה בפ' שמע אחר עיקרי האמונה שבשמע ישראל ואחר מצות אהבת הקב"ה בואהבת במה שכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושפרשו רז"ל בספרי יהיו ד"ת בעיניך חדשות כאילו היום נתנו מסיני שזה עיקר גדול בתורה לידע ולהאמין שהתורה מקור מים חיים אשר בכל יום מנביע חדשות מקרבו וזה ישביע יותר לאוהב חכמה מלשמוע חדשות ממקור משחת אשר יכזבו מימיו וזה מה שאמר חמרא דפורגניתא ומיא דיומסית קפחו עשרת השבטים מישראל שהוא המשל על חכמות החיצוניות שמתענגים בני אדם בהן כשותי יין משובח וכרוחצים במי מלוחים הם קיפחו עשרת השבטים שעל ידן פרשו מן התורה ונמשכו אחר המינות ויצאו לתרבות רעה. והנה ר"א בן ערך שהי' גדול בתורה עד שר"י בן זכאי אמר עליו כדאיתא בפ' ב' דחגיגה אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך ובטח בחכמתו ובלבו הרחב כאולם שלא יקבל נזק בהתעסק בחכמות החיצוניות איקלע