מנחת עני קי

שגדולתו היתה שיצא שלא במשקל לומר שלא הי' משקל המחזיק כחו שלא להרוס הכל בעבור שנשב מארבע רוחות על מה שבתווך: ושהי' כן בימי איוב ובימי יונה ובימי אליהו מוכח מהכתובים באיוב כתיב והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית ויפול על הנערים ואם לא נשב רק מרוח אחת איך אפשר שנגע בארבע פינות הבית הרי לא נגע רק בשתי פינות בצד שכנגדו ומזה נראה שהרוח נשב מארבע רוחות ומעך את הבית עד שנפל על הנערים וכן ביונה כתיב והאניה חישבה להשבר וכבר העיר האלשיך שאין טבע הסער לשבור הספינה רק להפכה או להטביעה בגלים או להשליכה אל הסלע אבל להשבר משמע ע"י הרוח אכן יבואר זה כשנאמר שבא הרוח מארבע צדדים וע"י זה הספינה שבין הרוחות חישבה להשבר ע"י הרוחות להתמעך ביניהם וכן הי' הרוח באליהו שנאמר שם רוח גדולה הרים ומשבר סלעים ואם הרוח מנשב רק מרוח אחד אז אפשר שמנשב חלקי ההרים מצדו לצד שכנגדו אבל שהרוח יפרק הרים ומשבר סלעים שהלשון פירוק משמע לחלקים רבים זה לא אפשר ע"פ הטבע אלא כשמנשב הרוח בכח שוה מארבע צדדים ואז מה שביניהם נפרק כתבואה ברחיים ולכן נקרא הרוח בשלשה מקומות האלה רוח גדולה

אכן על מה רמז שלוח הרוח בשלשה מקומות האלה בענין מופלא כל כך זה מפרש המדרש במה שמסיים אותה של איוב היא אותה של יונה היא אותה של אליהו וכו דהנה האדם עלול לחטא נגד עצת יצה"ט ע"י שלשה דברים והם (א) ע"י גאוה שעל ידה מבזה כל ממשלה עליו (ב) ע"י חברת רשעים שהם העוזרים ליצה"ר נגד יצה"ט שנקרא איש מסכן וחכם (ג) ע"י מינות שאז אינו מכיר כלל ליצה"ר בתאוות חטאיו כי נדמה לו ליצ"ט שמיעצו הטוב לו. ויש חילוק בין החטאים שנעשים ע"י תאוות הגוף שמכיר החוטא בחטאו ובשפלותו שאין לו כח לעמוד נגד תאוותיו ובין החוטא ע"י שלשה אבות הטומאות האלה כי הראשון חוטא בגופו ואין לרוחו חלק בה כי ברוחו מכיר אשר לא טוב עשה לא כן במי שחוטא ע"י גאווה או ע"י חברת רשעים או ע"י מינות שזה לא בגופו נמצא מקור חטאיו כ"א ברוחו שרוחו הוא המתגאה שלא להכיר ממשלה עליו ורוחו הוא המבקש חברת אנשים להדביק רוחו ברוחם ולהשוות אליהם והמינות אין צריך לבאר שמקורו ברוח עועים המושל עליו וזה הוא המשל של הרוח המושל מכל צדדיו ומכלה כל מה שבתוכו כי אם הרוח מנשב מרוח אחת בנחת אז מועיל ולא מזיק וגם אם מנשב בכח מצד אחד ומפיל דברים לארץ או על דברים קשים עד שנשברו אז לא הרוח כילה אותם כ"א הדברים אשר עליהם נפלו ושברו אותם אבל כשהדברים נשברים מארבע רוחות שמנשבים בכח מכל צד אז הרוח הוא מה שכילה אותם

וזה הי' הענין בשלשה מקומות שקרא הכתוב רוח גדולה שכפי הנראה משל הגאווה בבני איוב שנאמר שם אחר שעשו משתה גדולה העלה איוב עולות בעדם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם ומה שנאמר בלבבם יפורש ע"ד הכתוב וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך הרי גם בזה קורא הגאווה שמשכח את ד' בלבבו וכן אמר איוב אולי חטאו בני ע"י שהיו לבני עושר וכבוד וכל משאלות לבם ברכו ד' בלבבם שרם לבבם שלא להודות לד חסדו באמרם כחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה ולכן העלה עולות בעדם שעולה מכפר על גאווה כאשר בארנו פ' צו אכן קרבן אביהם לא הועיל להם לכפר על גאוותם ולכן נאבדו ברוח שנשב מארבע רוחות ומיעך את הבית אשר היו שם: ומה שהביא הספינה אשר בו יונה לידי סכנה עד שחישבה להשבר הי' חברת רעים כנראה מהכתובים שיונה הי' הנרדף כדכתיב נדעה בשל מי הרעה הזאת ויפול הגורל על יונה וכאשר הטילוהו לים הניח מזעפו הרי שהספינה חישבה להשבר ולאבד הכל אשר בו באשר חיברו ליונה: ובעת אליהו גברה המינות שלא האמינו בד' שכאשר אמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' הוא אלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו לא ענה אותו העם דבר ואף שכשראו הנס בהר הכרמל נתרפאו לשעתו מטעותם ויקראו ד' הוא האלקים עכ"ז לא היתה אמונתם שלמה שהלא כאשר עמד אליהו בהר שהי' אחרי מעשה הר הכרמל עוד הי מקונן עזבו בריתך בני ישראל ולכן גם שם נראה לאליהו במראה הנבואה הרוח גדולה מפרק הרים שהוא הרוח המכלה ע"י הרוח כל מה שבקרבו וזה מה שאמר התנא רב ר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה וכו' בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב ר"ל שבכל אלו השלשה מעשים בא הרוח מכל צד לכלות מה שבתוכו וכולם הוראה אחת להם לומר שהרוח הי' המכלה לא תאוות הגופניים שבשביל אותה בית ששם קננה הגאווה הי' של איוב בשביל אותה ספינה ששם קננה חברת רעים הי' של יונה בשביל אותה מעשה שכפרו ישראל בהקב"ה במינות הי' אותה של אליהו ומסיים ואין לך גדולה בהן אלא אותה של אליהו שהמינות הוא הקשה המכלה את הכל ברוח עועים עד היסוד

והנה שלשה אבות הטומאות האלה נראה דוגמתם גם בצרעת כאשר שמם מורה עליהם ממה שכתוב אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת שאת מורה על