מנחת עני קט

קליות זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו רבי יהושע בן קרחה אמר אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אפילו באריגת בגד שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו עכ"ל וי"ל מה טעם גזר הקב"ה ה כן שלא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אכן יבואר שזה הי' מה שפגם קין בקרבנו שאחרי שאמר אדם לבניו שעתידים ישראל לעשות קרבן פסח בלילה זו הרי שידע התורה א"כ מסתמא הורה לבניו ג"כ המצוה כתיקונה שיאכלו הפסח עם מצה ומרור כי עיקר מצות פסח לאכילה נצטוה כדאמרינן פסחים פ' ז' וזה הקרבן המרוצה לד' אשר ביקש אדם מבניו שיקריבו והנה הבל שהי רועה צאן הביא משלו כדת וכמצוה כבש לפסח והי' לו לקין שהי עובד אדמה להתאחד עם אחיו ולהביא מפרי תבואתו מצה ומרור ואז הי' עושים הפסח כתקונו אבל קין הרשיע התאחד קרבנו עם אחיו כ"א הביא מאכלו הרגיל בו קליות מזרע פשתן ולכן לא בלבד שלא נתקבל קרבנו לרצון כ"א גם אמר הקב"ה אחר שסירב להתאחד קרבנו עם של אחיו לכן לא יתאחדו מנחת קין והבל לעולם אפילו באריגת בגד

והנה במה שאמרנו למעלה שהיתה תקנת נו"א במה שמתו ובאו נשמותהם בפנחס לזה יש ליתן טעם למה לא נתקנו מיד עד מעשה זמרי שהנה מה שפגמו הי' על שהורו הלכה בפני משה רבן והיו צריכין תיקון בדבר זה בעצמו שפגמו בו וזה לא הי' אפשר עד שהביא זמרי את המדינית לפני משה ונתעלם ממשה הלכה בועל ארמית מה יעשה לו והלכה שאין מורין לשואלים כ"א קנאין יעשו מעצמן כדאמרינן סנהדרין פ"ב ואז בא העת לתקן מה שעיותו שהוצרכו להורות הלכה לפני משה רבן ובאו לתוך פנחס לקנא קנאת ד'

ובזה יבואר ג"כ מה דאיתא במדרש הנני נותן לו את בריתי שלום בדין הוא שיטול שכרו וכבר דקדקו המפרשים למה דוקא עליו נאמר בדין הוא שיטול שכרו הלא אין הקב"ה מקפח שכר לכל ברי' אבל י"ל דכבר אמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בעולם התחיי' ולכן אין לאדם לתבוע השכר ע"פ דין בעוה"ז אבל כיון שלפנחס כבר בא התתיי' שנשמתו פרחה ממנו מאימת בני שמעון כדאיתא בזוהר ונחי' ע"י נשמות נדו"א שכבר מתו וחיו עתה הרי כבר בא לפנחס עולם התחי' שהרי באמת לא מת עוד שפנחס הוא אליהו כדברי רז"ל והוא עלה חיים למרום לכן אמר הקב"ה רק עליו בדין הוא שיטול שכרו עתה שכבר חי חיי התחי'. לפרשת תזריע

במדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או או בהרת הה"ד לעשות לרוח משקל ומים תיכן במדה אמר רב הונא בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר הי' לה להחריב את העולם ואלו הן אחד בימי איוב ואחד בימי יונה ואחד בימי אליהו בימי איוב שנאמר והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר בימי יונה שנאמר וד' הטיל רוח גדולה אל הים בימי אליהו שנאמר צא ועמדת בהר והנה ד' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים א"ר בר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה היא אותה של אליהו בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב בשביל אותה ספינה היתה אותה של יונה בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו ואין לך גדולה בהן אלא אותה של אליהו הה"ד ויאמר צא ועמדת בהר עכ"ל. ואין מן הצורך להזכיר שדברי המדרש תמוהים שמתחיל הה"ד לעשות לרוח משקל ואיזה המשך יש לזה עם אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' גם לא ידענו מה ענין רוח שלא במשקל שאיזה משקל יש לרוח גם למה לא חשב הג' מקומות כסדר דאז הל"ל לחשוב אליהו יונה איוב וגם אם נאמר שלא חשב כסדר הכתובים כ"א כסדר העתים שחיו בהם הי לו להקדים על כל פנים אליהו קודם יונה שנתנבא בימי ירבעם בן יואש הרבה שנים אחרי אליהו גם דברי ר"ב ר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה וכו' הם תמוהים דמנא ליה כן ומה שאמר בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב לא ידענו מה חידש בזה וגם מנא לי' שאותה של אליהו היתה הגדולה שבהם ולישב זה נאמר דהנה ענין הרוח שלפעמים מנשב בנחת ופעמים בכח שיוצא מאוצרו כדכתיב מוציא רוח מאוצרותיו ומנשב מצד שיצא אל צד שכנגדו ולמען שלא יהרוס בכחו הכל העומד נגדו מוציא לפעמים הקב"ה גם מאותה צד שכנגדו רוח שמנשב לעומתו וזה ענין משקל הרוח כמו משקלים הניתנים בכפי מאזנים אם שוים הם במשקלם אז עומדים שתי הכפות שוה לבלתי יכריע האחד על השני וגם אם יכבד האחד על האחר עכ"ז יוכרע הכבד מעט ע"י הקל שלא יגבור לגמרי על הכף האחר להעלותו ואם יגדל באמת הרוח האחד הרבה אז יקרא רוח סערה אבל עכ"ז אינה רוח שלא במשקל אכן אם מארבע צדדים ינשבו הרוחות זה לעומת זה אז מה שביניהם יאבד לגמרי שנתדקדק ע"י ארבע כחות הבאים עליו ויתמעך כמי שממעך בידו הפרי וזה נקרא רוח שלא במשקל והי' כן במה שקרא אותו הכתוב רוח גדולה מה שלא מצאנו עוד במקרא זולת כאן ומפרש המדרש