מנחת עני י

הנמשל הוא האדם בעוה"ז דכבר העיר בעל מעשה ד' שבכל הנבראים במעשה בראשית כתוב לשון עשיה ויעש אלקים את הרקיע ויעש את שני המאורות ויעש את חית הארץ וכן בשאר הבריאות ורק באדם לא כתוב לשון עשיה אלא לשון בריאה ויצירה ויברא אלקים את האדם וייצר ד' אלקים את האדם ותירץ דעשיה לא יתכן רק בדבר הנשלם על תכליתו כדכתיב וירא ד' את כל אשר עשה וזה הי' בכל בריאות בראשית רק באדם שהוא לא נברא על תכליתו כי אם נתן הבורא בו נשמה חלק אלקים ממעל להשלים תכליתו: ובזה נבין נוסח הברכה שמברכין בכל יום אלקי נשמה שנתת בי וכו' אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי כל זזמן שהנשמה בקרבי וכו' ויש להבין למה שינה לומר אצל נפחתה בי ואצל משמרה בקרבי ואמר בשניהם או בי או בקרבי וע"פ דברינו יובן דמה שנאמר שישלים את עצמו אין זה השלמת גופו שהוא נשלם בבריאה שוה לבהמה ולחיה ורק על בבחינת נשמתו יאמר שישלים עצמו דהיינו שהנשמה שהוא חלק רוחני מעולה חננו בו הבורא בו יקדש כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולזה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים כי אחרי אשר בדבר רוחני לא יתכן לומר לשון נפיחה באף כי הרוחני לא ישכון במקום גשמי לא נאמר זה רק לשבר את האוזן לומר שהקב"ה הכין לו את הנשמה בפתח גופו שהוא אפו למען יביא האדם בעצמו אותו אל קרבו בכל חלקיו ויקדש עצמו ע"י קיום תורה ומצות בכח הנשמה ולכן כתיב ויפח באפיו ולא כתיב ויפח בקרבו להורות שהבורא לא הביא לו הנשמה רק עד פתחו למען יביא אותה בעצמו אליו אל קרבו וזה פירוש נוסחת הברכה הנשמה שנתת בי אתה נפתחה בי שזה בלבד מעשה הקב"ה ואתה משמרה בקרבי כאשר הבאתי אותה אל קרבי בכל חלקי גופי לקדשם

אכן האדם אשר לא פעל ועשה לקדש עצמו בנשמת חלק אלקי ממעל אשר נחנן בו לא העלה עצמו על מדריגת הבהמה ונגרע ממנה שהיא בשלימות בחינותה והוא נשאר בחסרונו וזה מה שנאמ' כל אשר נשמת רוח חיים באפו מכל אשר בחרבה מתו דהיינו שכולם היו בחסרון תכליתם שהנשמה באפם בלבד בהפתח כאשר ניתנה להם אבל לא עשו מאומה להשלים עצמם בה ולכן רק בר ברוח שהוא הרוח החיים שמחיה לגוף חיי גשמי כמו לבהמה בו כתיב יוצר רוח אדם בקרבו אבל בנשמה שמחיה רוחניות האדם בה לא נאמר רק ויפח באפו: וזה פירוש הפסוק חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא הלא חשיבות ועליות האדם על הבהמה הוא ע"י נשמתו לבד אם השלים עצמו בה אבל אם עודנה באפו כאשר ניתנה בו ולא הביאה אל קרבו להשלים עצמו במה נחשב הוא מן הבהמה והוא דומה לאומן שלא פעל ועשה ואכל שכרו שאמר לו אדוניו לא אותך בקשתי אלא מעשיך כן ענין האדם שבא לעולם הזה להשלים עצמו ע"י מעשים טובים ואם חדל מלעבוד יצא בבושה וכלימה כאשר יבא למשפט מלפני ד': וזה פירוש הירושלמי מלמד שהעמידו גולם פירוש שהאדם נברא גולם שלא נשלם כמו שאר הבריות מהארץ עד לשמים לפי שבעוה"ז ז בנפיחה שהקב"ה רצה שישלים עצמו ולכן לא הביא נשמה בו רק בנפיחה שהוא כח קל שאינו פועל רק להביא הנשמה עד אף למען יביא האדם עצמו אותה אל קרבו וישלים עצמו ע"י קיום תורה ומצות אבל לעתיד לבא שיבוטל יצה"ר ויתוקן האדם להיות כמלאכי השרת נאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם דהיינו שע"י הקב"ה בעצמו יושלמו הצדיקים שיתן רוחו בהם ולא אל פתחם בד ועל ידו יחיו חיי נצח

אמנם אל ידאג אדם שלא יגבר בכחו להשלים עצמו נגד כח יצרו הרע שהבא לטהר מסייעין לו ולא יבצר ממנו תשועת ד' לעשות חיל ועפ"ז יבואר מה דאמרינן ר"ה (דף ט"ז) ויעבור ד' על פניו ויקרא ד' ד' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ועושה תשובה וכתבו התוספ' בשם ר"ת ששני שמות הראשונים הם שני מדות אני ד' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ד' מדת רחמים ולא כאלקים שהוא מדת הדין עכ"ל ובמגילת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון בי"ג מדות והגהות התוס' הביאו ראי' לר"ת דהכי איתא בפסיקתא ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני אותן שתי מדות עזבוני אבל הקשה כיון ששניהם של רחמים אינם רק מדה אחת ולכן חלק על ר"ת ולענ"ד נראה ליישב ע"פ מה שכתב הרא"ש וז"ל וא"ת מה צריך האדם למדת הרחמים קודם שיחטא וי"ל אעפ"י שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם עכ"ל ולענ"ד אין תירוץ זה מספיק דאין זה רחמים שאין הקב"ה מעניש על העתיד רק משפט צדק עוד תירץ הרא"ש קודם שיחטא בע"א ואעפ"י שכבר חשב לעבדה ומחשבת ע"א הקב"ה מצרפה למעשה ועל תירוץ זו קשה דלפי הנראה בסוף חולין הרהור בע"ז אפילו קודם שעשה מעשה חשוב חטא כדאמרינן התם דלמא מהרהר בע"ז הוי וא"כ אין זה קודם שיחטא והמהרש"א תירץ על קושית הרא"ש דגם קודם שיחטא צריך רחמים שלא נברא העולם אלא ע"י ששיתף הקב"ה הרחמים כדכתיב ביום ברוא ד' שקים ולענ"ד גם תירוץ זה אינו מספיק שלא יצדק בזה לומר שאני הוא קודם שיחטא אלא שצירף הקב"ה לרחמים בבריאה מפני שצריך לו אחר שיחטא: אבל לענ"ד יש לפרש ע"פ מה דאמרו רז"ל סוכה (דף נ"ב ע"א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואילמלא הקב"ה עוזרו לא יכול