מנחת עני קח

אתכם בטמאכם אותה לומר שקדושת הארץ תחאחד עם קדושת יושביה כמו שאמרו כלים פ' א' ארץ ישראל מקודשת מכל ארצות ולכן ישראל והארץ הם מחוברים בזיווג כאיש ואשה כמו שאמר הנביא וארצך תבעל כאשר יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ולכן הקרבנות שכפרו על חטא החוטאים בארץ הי' להם ב' תועליות כפרה על החוטאים וכפרה על הארץ אשר חטאו בו שגם הארץ צריכה כפרה על החטאים שנעשו בתוכה כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כ"א בדם שופכו וזה מה שכפל הכתוב וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים שמנחת יהודה היא ג"כ מנחת ירושלים כאלו גם היא הקריבה ונקט ירושלים דרך מליצה על כל הארץ כמו שמצאנו כן הרבה פעמים בנביאים מפני שהיא נקראת משוש כל הארץ:. ובזה הי' החילוק בין מנחת משה שהקריב במשכן אשר בנה ובין מנחת שלמה בבה"מ אשר בנה שבימי משה שהיו עדיין בחו"ל לא היתה מנחתו רק מנחת יהודה אבל בימי שלמה כבר היתה גם מנחת ירושלים וכן הי' חילוק זה בין קרבן הבל ובין קרבן נח שהבל לא הקריב מנחתו רק על עצמו אבל בנח שנאמר בו לא אקלל עוד האדמה בעבור האדם מזה נראה שהי' קרבנו לא בלבד לכפר על האדם כ"א גם על האדמה ועוד חילוק אחר הי' בין שניהם שבימי נח שכבר חטאו בני אדם הי' קרבן כפרה אבל הבל שהוא עדיין לא חטא לא היתה קרבנו לו קרבן כפרה כ"א קרבן נדבה אשר על זה יצדק שם מנחה כאילו הקריב דורון לקונו וזה מה שאמר וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם זה משה שלא כיפר רק על האדם וכשנים קדמוניות כשנות שלמה שכיפר גם על ירושלים והארץ ורבי הוסיף שלא בלבד יהי להקרבנות לעתיד התועלת לכפר על יהודה ועל ירושלים שהוא על ישראל ועל הארץ כמו שנוסף בזה קרבן נח על קרבן הבל כ"א גם יהי' להקרבנות עוד המעלה שהי' לקרבן הבל על קרבן נח שקרבן נח הי' לכפרה וקרבן הבל הי' קרבן נדבה דורון לקונו שבימיו עוד לא הי' ע"ז בעולם אשר על כן יצדק לקרבן שם מנחה וזה משה"כ השיבנו ד' אליך להדבק בך ובקדושתך ואז ע"י זה נשובה פי' אל הארץ ובזה חדש ימינו כקדם שיערבו לך הקרבנות של יהודה וירושלים כמנחה לא כקרבן חובה לכפר על החטא כ"א כמנחת נדבה

אמנם למה פרט קרבן הבל והלא גם קין הקריב כשלא הי' ע"ז בעולם ואעפ"כ לא ערב להקב"ה זה מבואר בפסוקים ויהי הבל רועה צאן וקין ה' עובד אדמה ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה והנה לא מבואר למה נתקבל קרבן הבל ולא גם קרבן קין אבל יש לומר שהמהפכים טוב לרע ורע לטוב משבחים את קין ומגנין את הבל בשני דברים הא האחד אחרי שאדם הי' לו שני בנים לעבודת הארץ ולרעות צאן ועבודת אדמה בלי ספק היא קשה יותר מעבודת רועה למה בחר הבל הצעיר לעצמו עבודת הרועה והניח לאחיו הבכור עבודת האדמה והשני כי רק אחר שהביא קין מנחתו מפרי אדמתו אשר עבד מנחה לד' הביא הבל גם הוא קרבנו מבכורות צאנו כאילו רק מחמת קנאה באחיו להיות שוה לו הביא מנחתו ולא לכבוד בוראו אבל באמת הפסוק מעיד שהוא להיפך שידוע שבלשון הקדש עת העבר לפעמים בא בלשון עבר ולפעמים בא בלשון עתיד עם ו' המהפך והכלל הוא בזה שאם בא בלשון עבר מורה על העת שכבר עברה וקדמה למעשה אשר סופר לפני' כמו שכתב רש"י בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו קודם שנתגרש מגן עדן וכן פי בפסוק וד פקד את שרה קודם שריפא את אבימלך וכן פי' בפסוק ואל משה אמר עלה אל ד' פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות

והנה בפסוקים האלה נאמר ויהי הבל רועה צאן וקין הי' עובד אדמה ותיבת הי' נראה מיותר אבל רנה להורות בזה שלא הבל בחר להיות רועה צאן בתחילה כ"א אחרי אשר קין כבר הי' עובד אדמה קודם לכן מפני שאוהב אדמה הי כאשר פרשנו בפ' נח וכן הי' הענין בקרבן שגם שם נאמר והבל הביא גם הוא להורות שכבר הביא קרבנו טרם הביא קין מנחתו מפרי האדמה ובזה העיד הכתוב שלא קין הי המתחיל בעבודת ד' כ"א הבל וקין הי המקנא באחיו

ובזה כבר נפרט הטעם למה קיבל הקב"ה קרבן הבל ואל מנחת קין לא שעה ועוד פי' הכתוב טעם לזה במה שאמר וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה שתיבות אל הבל ואל קין נראות מיותרות דהל"ל וישע ד' אל מנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה אבל ר"ל דאין חפץ לד' בקרבן מנחה כ"א בלב ומחשבת המקריב שתהי' בהכנעה לו ולכן מפרש הטעם למה שעה אל מנחת הבל מפני שאל הבל עצמו שעה בשהכיר תמימות לבו אבל למנחת קין לא שעה מפני שגם אליו לא שעה בהכיר עקמומית לבו ואם גם בזה אמר לא שעה לשון עבר הטעם שהבורא יודע העתידות והוא מתעלה על העת ובחוק ידיעתו יתאחדו העבר וההו' והעתיד

עוד יש ליתן טעם למה לא נתקבל קרבן קין לרצון על פי מה דאיתא בפרקי דר"א פ' כ"א הגיע ליל י"ט של פסח קרא אדם לבניו אמר עתידים ישראל להקריב קרבנות פסחיהם הקריבו גם אתם לפני בוראכם והביא קין מאכלו