מנחת עני קז

לא תם גלות מצרים לגמרי עד לימות המשיח שיכלא עם שאר גליות ולפ"ז לדיעה הראשונה שהי' שעבוד לישראל גם בלילה צריך להזכיר הגאולה גם בלילה אכן אז אין סברא שלימות המשיח ג"כ יספרו אחרי שכבר כלה גלות מצרים לפני אלפים שנה אבל לדעה האחרת הוא איפכא שלח הי' שעבוד בלילה ולכן אין צריך להזכיר י"מ בלילה אבל אחרי שנמשך גלות מצרים עד עת ביאת המשיח צריך להזכיר אז ובזה פליגי ב"ז וחכמים אמנם למה לא כפרה תשובה לגמרי עד שעוד חלק הקב"ה השעבוד בתוך שחר גליות י"ל מפני שלא הי' תשובה שלימה דאיתא במדרש אבכיר הובא בפרשת דרכים שטען שר של עשו כשקרע הקב"ה לישראל את הים והלכו בו ביבשה והמצרים נאבדו הללו עוע"ז והללו עוע"ז מה נשתנו אלו מאלו והשיב הקב"ה וכי יש לדון שוגג כמזיד ומזה ראינו שגם אחר שעשו תשובה ממצרים עוד היו בגדר חוטאים שוגגים. והנה מה שמתו נדב ואביהו על ידי שבאו שני פולסין דנורא בחוטמיהן שזה לא הי' רק שריפת נשמה וגוף קיים כדאמרינן בסנהדרין פ"ז אפשר ליתן טעם שרצה הקב"ה לרמז על קוטן חטאם שכמו שיש באדם גוף ונשמה כמו כן יש במעשה האדם המעשה הוא גוף והמחשבה שמביאו אל המעשה היא הנשמה שמחי אותו וכבר אמרנו שבמעשה נו"א שהקריבו אש זרה לא הי' חטא ואשמה שהרי כדין עשו דמצוה להביא מן ההדיוט וחטאם לא הי' רק על שהורו הלכה בפני משה רבן ולא שאלו את פיו תחילה ולפ"ז החטא לא הי' רק במחשבה הגורם המעשה וגם בזה לא הזידו רק שטעו בזה וחשבו שמצוה לעשות כן למען ישמעו אליהם בני ישראל כשיתמנו למנהיגי הדור ועל שלא חטאו בגוף המעשה רק במחשבה המחי' אותו לכן גם מיתתם שהי העונש על זה הי' כן שרק נשמתם נשרפו וגוף קיים ועפ"ז יש לפרש המדרש בשעה שבאו שני פולסין דנורא בחוטמיהן של נו"א שנראה מזה שלא חטאו במעשה רק במחשבה ובה חטאו רק בשוגג אמרו מלאכי השרת מפני מה קרעת לפניהם את הים כלומר אם אחת דן שוגג כמזיד לא היו ישראל ראוים שנקרע להם הים שהרי הקב"ה השיב על טענת שר של עשו בים וכי יש לדון שוגג כמזיד ואם שם ישראל נצולו על שהיו שוגגים ולא מזידים מפני מה לא נצולו גם נ"א בחטאם בשוגג על זה השיבו שרפי הקדש השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שזה ודאי שגם שוגג נחשב חטא וצריך כפרה וכמו שאמר גם דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי לומר כי אם גם עון שהוא מזיד אגיד ואתודה עליו לפני הקב"ה ואקוה שמחל לי ע"ד ומודה ועוזב ירוחם עכ"ז עוד אדאג מחטאתי שהוא חטא שוגג שלא נמחה עוד והנה כפרת שוגג אפשר בשני פנים או שהקב"ה שהוא ארך אפים ממתין ומצפה לחוטא עד שיעבור גם חטא זה של שוגג ע"י תשובה שלמה עד כלה או אם ע"פ חכמתו העליונה גזר הבורא שטוב להחוטא להתקן מיד אזי ממיתו ובוראו ברי' חדשה שנתכפר עי"ז אז חטאו ומתוקן לגמרי וזה הי' החילוק בין כפרת שוגג לישראל בשעת קריעת ים סוף ובין כפרת נו"א שכפרת ישראל מחטא שוגג הי' על אופן הראשון שעדיין צריכין לסבול ע"ז גלות המעורר תשובה עד עת בא המשיח כאשר אמרנו וכפרת נו"א הי' על אופן השני שנתכפרו לגמרי ונתקנו להיו' ברי' חדש' שמתו ובאו נשמתם בפנחס כאשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל כדאיתא בזוהר וזה מה שהשיבו שרפי הקדש על שאלת מלאכי השרת שיש סתירה בין מה שניצלו ישראל ולא מתו בי"ס ובין מה שמתו נו"א אחרי ששניהם לא נחשב להם רק חטא שוגג ע"ז השיבו מהפסוק השיבנו ד' אליך ונשובה לומר ודאי גם שוגג צריך כפרה רק שבישראל היתה הכפרה ע"י תשובה אחר תשובה עד קץ גלות מה שנרמז בהשיבנו ד' אליך ונשובה שרק אז כשנתקיים השיבנו ד' אליך בקיבוץ גליות אז ונשובה שתהי' תשובתנו שלמה להתם אשמת שוגג ובנו"א היתה אופן השני של הכפרה הנרמז בחדש ימינו כקדם שנעשו ברי' חדשה ועי"ז נתכפר עונם

אמנם במדרש איכה מפרש הפסוק עוד בדרך אחר וז"ל השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כד"א וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי עולם זה משה שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וכשנים קדמוניות זה שנות שלמה רבי אומר כימי עולם זה נח שנאמר כימי נח זאת לי וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא הי ע"ז בעולם עכ"ל ולבאר זה מה המשך יש בפסוק וערבה לד' עם השיבנו ד' אליך ומה ענין שמנגד ימי משה לשנות שלמה וימי נח לשנות הבל י"ל שהמדרש רוצה ג"כ לבאר הכפל של השיבנו ונשובה וגם בפסוק וערבה הכפל מנחת יהודה וירושלים שהלא לירושלים אין מנחה רק מה שמביאים יהודה בתוכה וגם הכפל של כימי עולם וכשנים קדמוניות ולזה נאמר שבכמה מקומות כאשר הזהיר הכתוב על קדושת ישראל הזהיר גם על קדושת הארץ כמו שגם בפ' זו נאמר כי אני ד' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש אני ובזה יאמר שלא בלבד שקדושת עצמם תהי' לישראל כ"א גם קדושת הארץ אשר דרים בה היא הנצרכת לקדושתם ולכן תלה להיות לכם לאלקים המעלה אתכם מארץ מצרים לומר אילו נשארתם במצרים מקום טומאת וערות הארץ לא הייתי לכם לאלקים וביותר מפורש זה בפ' אחרי במה שאמר ולא תקיא הארץ