עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מנחת עני

מנחת עני קו

Minchat Ani 106 · מנחת עני · free full Hebrew text

Open in the reader →

ואהרן זה מה שאמרו אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור לא בדרך תקוה אמרו כן אלא בדרך דאגה ויראה כלומר דואג אני שכבר קרב העת שימותו שני זקנים הללו בחינוך המשכן ואז יהי' עמוס על שכמונו להנהיג את הדור ובזה יש ליתן טעם למה הורו הלכה בפני משה רבן שגם זה ח"ו לא מפני גאוה עשו אלא שגם זה הי' בטעות הזה שבא העת שיצטרכו להנהיג הדור ע"פ מה שאמרו רז"ל על זה שצוה הקב"ה למשה קח את יהושע בן נון וסמכת את ידך עליו תן לו מתורגמן שידרוש בחייך שלא יאמרו עליו לא הי' לו להרים ראש בימי משה כן חפצו גם הצדיקים האלה להראות לישראל עוד בחיי משה שבטוחים בידיעת התורה והמצות עוד שלא יצטרכו לשאול את פי משה רבן למען ישמעו להם כשיתמנו להיות מנהיגי הדור מובן למה מת גם אביהו אף שהדבור מתי ימותו זקנים לא דיבר אלא נדב

החילוק שבין טוב ובין ישר כבר הביא רש"י בפ' ראה על פסוק למען תעשה הטוב והישר בעיני ד אלקיך ע"פ הספרי הטוב בעיני השמים והישר בעיני אדם. ופי' הענין כי הטוב הוא מוחלט בבחינת עצמו אבל לפעמים בני אדם לא מכירין בו לכן לא נקרא טוב בעיני אדם כ"א הישר שאין לתעות מלהכירו ובזה נבוא להבין דברי המדרש שאם גם כאשר הראינו לא הי' רע מצד עצמו בנו"א בין במה שאמרו אימתי ימותו זקנים הללו ובין במה שהורו הלכה בפני משה רבן שכוונתם רק לטובה היתה עכ"ז בעיני בני אדם שלא הכירו כוונתם לטובה הי' נראה הוראתם בפני רבן כעזות וגאוה ולכן צדקו דברי המדרש שלא מתו רק בשביל שהורו הלכה בפני משה רבן שאדם צריך לצאת ידי הבריות כמו שיוצא ידי שמים וזה פי' המדרש גם ענוש לצדיק לא טוב אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב פי' לא על שפגמו בטוב בעיני כי לפני לא חטאו אלא להכות נדיבים על יושר שהנדיבים לא הוכו רק על מה שפגמו ביושר בעיני בני אדם ומה הי' זה זה מבאר בדברי ר' אלעזר שלא מתו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן

עוד איתא במדרש לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהיו מחוסרי בגדים ומה הי' חסרים מעיל וכבר תימה הרא"ש בתשובה על זה הלא כהנים הדיוטים היו שאין לובשים מעיל ואדרבא אם הי' לובשים מעיל היו מיותרי בגדים ולענ"ד אולי י"ל דעוד איתא במדרש רבה בזאת יבא אהרן אל הקדש אמר הקב"ה למשה בכל שעה שהוא רוצה לכנוס יכנוס רק שיכנס בסדר הזה ר"י ברבי אלעזר אומר בשלשים וששה זוגים ובשלשים וששה רמונים עכ"ל וגם בזה יש לתמוה אחרי שאמר שלא יכנוס רק בסדר הזה הרי הכתוב פרט ארבע בגדי לבן שאין בהן מעיל ואיך אמר בל"ו זוגים ובל"ו רמונים ועוד למה פרט מהבגדי קדש רק מעיל וממעיל רק הזוגים והרמונים התלויים בו ולמה לא אמר בקיצור שלא יכנוס אלא במעיל וי"ל ל דאמרינן ביומא מ"ד פעמון זהב ורימון שהמספר הי לו פעמונים ול"ו רמונים התלוים במעיל ויש ליתן טעם למה מספר זה דוקא דאמרינן בסוכה ד' מ"ו לא בציר עלמא מל"ו צדיקים דכתיב אשרי כל חוכי לו הרי שמנין הצדיקים במעוטו אשר לא יבצר ממנו הוא ל"ו ואמרינן סוף חגיגה כפלח הרימון רקתך אפילו רקנין שבך מלאים מצות כרימון הרי שבעלי המצות שאינם בגדר צדיקים גמורים נמשלו לרמונים ומסתמא גם מספרם לא יבצר מל"ו כמו של צדיקים ומה שנאמר במעיל ונשמע קולו בבואו אל הקדש הוא ע"י הפעמונים והוא משל הצדיקים גמורים שמכריזים עליהם בכל יום למעלה כדאיתא בזוהר ואמרינן במדרש בזאת יבא אהרן אל הקדש בזכות שבת ובזכות מילה שנקרא זאת והכוונה שבהראותו לפני ד' בקדש פנימה יביא עמו זכות המצות שמקיימין ישראל וזה ג"כ כוונת התנא במה שאמר שיראה לפני ד' בל וזוגים ובל"ו רימונים ר"ל שיביא עמו זכות הצדיקים גמורים וזכות בעלי מצות אשר המספר הפחות שבהם הוא ששה ושלשים והנה לא הי' אפשר זה כ"א באהרן שזכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו אבל נד ואביהו עוד לא זיכו את הרבים על אשר היו עוד בימי נעוריהם ולכן לא הי' יכולים להזכיר לפני ד' זכות ישראל הנרמז בזוגים ורמונים שבמעיל וזה מה שאמר המדרש שמתו על שחסרו מעיל דהיינו מה שנרמז במעיל שהוא זכות הרבים

ועל דרך זה יש לבאר מדרש פליאה הובא בספר משען המים פ' זו בשעה שבאו שני פולסי דנורא בחוטמיהן של נדב ואביהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קרעת לפניהם את הים השיבו שרפי הקדש השיבנו ד אליך ונשובה חדש ימינו כקדם עכ"ל ואולי יש לומר בפי' מדרש תמוה זה דכבר הבאנו למעלה פ' צו הפלוגתא שבין בן זומא וחכמים במתניתן דברכות שבן זומא דרש כל ימי חייך הלילות ורבנן דרשי לימות המשיח ויש ליתן טעם באיזה סברא פליגי אם לרבות הלילות בזכירת מצרים או ימות המשיח דאיתא במדרש שטען שר מצרים כשגאל הקב"ה לישראל הרי נגזר עליהם ארבע מאות שנה והם לא הי' בגלות רק רד"ו שנה והשיב מיכאל שר של ישראל לא נגזר עליהם גלות רק ביום והמצריים שעבדו בהם גם בלילה וזה השלים הק"צ שנה שחסרו עוד אמנם במכילתא נאמר עוד תירוץ אחר על קושי' זו שאחרי שעשו ישראל תשובה ויתר להם הקב"ה וחלק השעבוד הנשאר לשאר גליות עד גלות אחרון נמצא לפ"ז