מנחת עני קה

שלנו הגרסא בטעות וכן כתב המג"א בזית רענן וצריך ביאור במה פליגי רבי יוסי הגלילי ור"ע ומה חילוק בין קריבה להקרבה ואם יש חלוק איך יכריע הפסוק שבמדבר כיון שעל כל פנים יש סתירה בכתובים שבפ' שמיני כתיב ויקריבו אש זרה ועל זה מתו ובפ' אחרי נאמר בקרבתם לפני ד וימותו ולבאר זה נאמר שכבר אמרו רז"ל על מה שנאמר בפ' משפטים ויראו את שקי ישראל וגו' ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו זה נדב ואביהו שהי' ראוים למות אז אלא שהמתין הקב"ה עד יום הקמת המשכן וזה דעת ריה"ג שדרש לשון בקרבתם לפני ד' שעל הקריבה מתו שקרבו שפני ד' יותר מדי ונתעורר חטא זה במה שקרבו עוד אל פני ד לקדש הקרשים ולא מתו על ההקרבה באש זרה אבל ר"ע אומר ממה שנאמר מיתתם בפ' שמיני אחר ויקריבו אש זרה שעל ההקרבה מתו ולא על הקריבה לד' והוכיח דעתו ממה שנאמר בפ' במדבר ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ד' את משה בהר סיני ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב ואביהו אלעזר ואיתמר וגו' וימת נדב ואביהו לפני ד' בהקריבם אש זרה לפני ד' במדבר סיני והנה מה שכתב ביום דיבר ד' אל משה נראה שאין לו המשך למה שאמר ואלה תולדות אהרן ומשה ולכן דרש ר"ע שבזה רצה הכתוב להשמיענו שלא מתו נדב ואביהו על שקרבו לד' יותר מן הראוי בסיני שהרי כבר הי' לאהרן בנים האלה ביום דיבר ד' אל משה במדבר סיני ועכ"ז וימת נדב ואביהו בהקריבם אש זרה לא אז כ"א עתה מתו בהקריבם אש זרה וזה ראי' שעל ההקרבה מתו

אכן אכתי צריך ביאור איך תתיושב סתירת הפסוקים שנאמר בקרבתם ונאמר בהקריבם וי"ל דאמרו רז"ל אע"פ שהאש ירד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ויש ליתן טעם לזה דדרשינן במשנה ברכות פ' ט' ואהבת את ד' אלקיך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע ופי' זה שלא די לאהוב את ד' ביצר טוב בלבד לקיים מצות ד' בקום עשה כ"א גם לאהוב אותו ביצר הרע בכבשו שלא ישלוט על לבבו להביא אותו לידי עבירה והנה אהבת הטוב היא התלהבת אש היורד מן השמים כי שם משכן הקדושה והתלהבת היצר הרע היא אש ההדיוט שמקורו בחלק גוף הארצי ולכן מצוה שיביא גם אש ההדיוט של יצה"ר ויתגבר עליו אש הקדושה של אהבת ד':

והנה מה שלא מתו נדב ואביהו אז כאשר ראו את אלקי ישראל אף שנאמר כי לא יראני האדם וחי יש ליתן טעם לזה שמה שבלתי אפשר לאדם בעוה"ז לראות את ד' הוא בעבור שהגוף הגשמי אינו סובל הקרבת הקדושה ולכן בעוה"ב שהאדם כולו רוחני נאמר שהקב"ה עושה מחול לצדיקים והוא בתוכם ומראים עליו באצבע זה אלקינו קוינו לו כמו שאמרו רז"ל והנה במתן תורה ג"כ נעשו ישראל רוחני שהרי בדל מהם המות והיו חיים לעולם אם לא שנעשה העגל ואחרי שנדב ואביהו ג"כ נעשו רוחני לא מתו אז ברואם את אלקי ישראל ומה שנאמר כי לא יראני האדם וחי נאמר למשה אחר מעשה העגל שכבר נעשו ישראל גשמי וזה הי' טעות נו"א אחרי שראו שלא מתו אז במתן תורה לא נתיראו מלקרוב אל ד' ולכנוס לקה"ק. אמנם לזה הי' סתירה שהקריבו אש זרה שממנ"פ אם הם רוחני א"כ בדל היצה"ר מהם ואין טעם להביא אש מן ההדיוט ולצרפו אל האש היורד מן השמים ואם הם גשמי אין להם לכנוס לקה"ק ולקרוב לפני ד' בלא רשות ולכן רק בצירוף השני חטאים בקרבם לפני ד' ובהקריבם אש זרה נתעורר חטאם הראשון שראו את אלקי ישראל ולכן שלשה הטעמים אמת שמתו על שראו אלקי ישראל ועל הקריבה ועל ההקרבה ועכ"ז העיקר שנתחייבו מיתה הי' מה שחטאו בסוף וכמו שהוכיח ר"ע מפסוק שבמדבר. והנה רז"ל אמרו בערובין לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן ובזה יש לבאר מה שנאמר במ"ר פ' אחרי ר' ברכי' פתח גם ענוש לצדיק לא טוב אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ולקחתי שני בנים ממנו לא טוב אלא להכות נדיבים על יושר הה"ד אחרי מות תני רבי אליעזר לא מתו ב"א אלא שהורו הלכה בפני משה רבן עכ"ל ולבאר דברים תמוהים האלה נקדים מה שאמרינן סנהדרין דף נ"ב וכבר הי' משה ואהרן מהלכין בדרך ונו"א מהלכין אחריהם אמר לו נדב לאביהו אימתי ימותו שני זקני הללו ואני ואתה ננהוג את הדור אמר להם הקב"ה הנראה מי קובר את מי ופי' רש"י איידי דאיירי בבני אהרן תנא ליה הכא לאשמעינן בשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות מתו עכ"ל ולענ"ד ח"ו לשפוט שהי' מבקשים הצדיקים הגדולים האלה שררה ורבנות ושהי' חפצים שימותו משה דודם גדול הנביאים ואהרן אביהם משיח ד' למען ינחלו השררה אבל כוונת דבריהם יש לומר ע"פ מה שאמרו רז"ל הביא גם רש"י בחומש פ' זו על מה שאמר משה הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש היכן דיבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי א"ת בכבודי אלא במכובדי א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית ביוחדעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך הרי שידעו כבר השלמים הקדושים שיתקדש הבית בצדיקים והם חשבו כמו שחשב גם משה שהמכובדים שבישראל שימותו ביום חנוך המשכן הם משה