מנחת עני קג

י"ל דלפעמים בא העני היודע שבאמצע היום העשיר מתעסק במלאכתו ואינו רוצה להטריחו לכן יבא אליו בבקר להניע לפניו בקשתו ולבקש ממנו עזר של צדקה והעשיר עונה לו עתה אין ני פנאי לשמוע דבריך שאני רוצה לנחת להתעסק בעסקי שוב בא עני אליו בערב אחר שסיים עסקיו לבקש ממנו עזר ועונה לו הלא לשכיר יום יש מרגיע לעת ערב לשבות מטרחתו ואיך תטריח אותי עתה לשמוע דבריך וילך העני ממנו שנית בפח נפש וזה הזהיר אותו הכתוב בבקר זרע זרעך אם בא אליך עני בשחרית תן לו ולח תאמר חין לי פנאי שאני צריך להתעסק בעסקי אם בא אליך בערב תן לו ולא תאמר תן לי מרגוע מטרחתי שטרחתי היום כי לא תדע איזה מהם הקב"ה כותב לך להכפיל שכרך אם מה שאתה בטל מעסקיך בבקר להטות אוזן לדברי העני או מה שאתה מבטל בערב על זה. עוד י"ל בפי הפסוק ע"פ מאמר אליהו איוב ל"ב צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם בפי דברים האלה י"ל שמצאנו כבר דעות שונות בין החכמים אם החכמה תמצא יותר בהזקנה או אם תמצא בשלימות גם בימי הבחרות כדאמרינן אבות פ' ד אלישע בן אבויה אומר הלומד מן הקטנים לה"ד לאוכל ענבים קיהות ושותה יין מגתו וכו' רבי אומר יש קנקן חדש מלא ישן וכו והיינו שיש סברא שבימי זקנה שלמד כבר יותר נזדכך ונתברר אצלו כח החכמה והסברא נכונה ויש לחשוב ג"כ אחר שהחכמה מקורה ברוח האיש לא בגופו וברוח אין שייכת זקנה לכן תמצא החכמה בימי הבחרות כמו בימי הזקנה לפי כח וקדושת נשמתו ורוחו וזה מה שאמר אליהו צעיר אני לימים וגו' אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה שמתחילה הי דעתי (כדעת התנא) שהחכמה תחזק ותתברר על פי השנים אבל חזרתי בי ואמרתי אכן רוח היא באנוש ורוח שדי תבינם לכן אין חילוק בין ימי הבחרות לימי הזקנה בענין החכמה וכדעת רבי

בפסוק לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך צ"ב למה שאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות הלא מטעם זה די אם לא יאכלו חמץ כ"א מצה ביום ראשון אשר בו יצאו ממצרים אכן יש לפרש שר"ל למען תזכור כל ימי חייך לילה ויום בלי הפסק לזכר זה תאכל מצות כל ימי החג שהוא לזכר יציאת מצרים מבלי הפסק וזה על פי דרשת בן זומא שצריך להזכיר יציאת מצרים גם בלילה אף שהיציאה היתה ביום אכן יש עוד לפרש הפסוק ע"פ מה שפי' האלשיך כי שבעת הימים הוא רמז אל שבעה עשריות שנותינו שבעים שנה שנבער החמץ שהוא השאור שבעיסה הוא הינה היצה"ר ונאכל מנה שהוא רמז על הטוב שבעת ימים למען נזכור יציאת מצרים כל השבעים שנה שהם ימי שני חיינו ולפ"ז יש לפרש הפסוק שר"ל שאולי נחשוב אחר שהזכרנו יציאת מצרים פעמים רבות בימי הנעורים והאישות כבר חכמנו וידענו הכל לא נתחייב עוד גם בימי הזקנה להזכיר יציאת מצרים לכן נוה התורה לאכול מצה כל שבעת הימים לרמז שככה נזכור י"מ גם בכל ז' עשריות שני חיינו אבל פי' זה לא שייך רק לדעת התנא שיש לזקנה מעלה בחכמה משני הנעורים כי לדעת רבי שבחכמה אין חילוק ע ע"פ השנים לא צריך להשמיענו שגם בימי הזקנה נזכיר יציאת מצרים והנה בן זומא כשדרש כן עדיין לא הגיע לזקנה כמבואר בדברי רז"ל שעל כן הי' נקרא בן זומא ולא בשמו שמעון ומדדרש כן לפני החכמים יש ראיה שהי' סובר שאין קדימה לזקנה בחכמה לימי הנעורים ואם כן לא שייך פרושינו השני שאמרנו שהשמיענו הפסוק שגם בימי הזקנה צריך להזכיר "מ ועל כן דרש כפי הראשון שלכך מצות יאכל שבעת ימים בלי הפסק למען נזכור י"מ ג"כ בלילות ולא נבדיל בין יום ללילה אבל ראב"ע אמר הרני כבן שבעים שנה ופי' רז"ל שביום שנתמנה לנשיא בימי הבחרות לא רנה לקבל נשיאותו שלא הלבין שערו ולא נראה כזקן ונשוא פנים ונעשה לו נס כרצונו שנעשה כבן שבעים ומזה הוכיח שהסכימו מן השמים שיש לזקנה קדימה בחכמה מן הבחרות ולכן הי' דורש כל ימי חייך לרבות ימי הזקנה כפירושינו השני ולא כדרשת בן זומא לרבות הלילות וזה מה שאמר הרי אני כבן שבעים שנה וע"י כן לא זכיתי שתאמר י"מ בלילות:

וזה פי' הסמיכות של בעל הגדה אחר שאמר אפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים מצוה עלינו לספר בי"מ והביא ראי' לזה ממעשה של חמשה זקנים שהי' מספרים בי"מ כל הלילה הביא המאמר דראב"ע שלשיטתו לא יהי' כן מפני שנעשה כבן שבעים שנה אבל קבל מבן זומא שלשיטתו דרש כן וגם החכמים אף שלא דרשו כבן זומא עם כל זה בזו שוו לו שלא דרשו לרבות הזקנה משום שסברו ג"כ דלענין תורה וקיום מצות אין חילוק בין זקנה לבחרות:

וכזה יפורש הפסוק בבקר זרע זרעך דהיינו בבקר של חייך שהם ימי הבחרות כמו שדרשו רז"ל זרע זרעך שהם תורה ומצות אשר מתבואתם תחי' חיי עולם הבא ולערב אל תנח ידיך גם כשנוטה שמש חייך לערוב בימי הזקנה אל תתרשל בזה כי אינך יודע איזה יכשור אם זמן הבחרות ראוי יותר לעבודת ד' שעת התגברות היצר וצריך כח יותר להכניעו או ימי הזקנה ראוי יותר לעבודתו באשר שהוא עת החולשה ועת צער יותר בקיום המצות או אם שניהם כאחד טובים שתעבוד את בוראך בבקר ע"י כח