מנחת עני קב

הקב"ה כקרבן הנשיאים דכתיב זה קרבן אהרן עכ"ל ומה ענין השיווי בין קרבנם של נשיאים ובין שירה שאמרו ישראל ובין שני לוחות הברית ולמה מיחם השיווי בתיבה זה דוקא יש לפרש דהעושה מצוה בממונו צריך לקיים שלשה תנאים למען יהי' לרצון לפני ד' (א) שיהי' ברצון טוב ובשמחת לבב על שזכה לכבד את ד' מהונו (ב) שישתדל בהידור שיהי' באופן מה שיתפאר גם בעיני האדם כמו שאמרו רז"ל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות סוכה נאה וכו (ג) שלא יעשה כן להתפאר בעיני בני אדם כ"א תהי' כוונתו לבד לכבוד קונו וזה מרומז במה שנאמר בסוף כל קרבן של נשיא ונשיא זה קרבן וגו' דנראה מיותר אחרי שכבר בתחילה נאמר הקריב נשיא פלוני ופלוני אבל מרמז שכל קרבן וקרבן נקרב בהשלמת התנאים הללו: שהקריבו בשמחה זה נרמז בזה כמו שאמרו ישראל בשירת הים אני בהתלהבות השמחה לומר זה ולא אחר כי מי כמוהו כן נאמר בקרבן הנשיאים זה קרבן על בחינתו הטובה והישרה שהקריבו בשמחה וגם התנאי השני שהי' קרבן מהודר ומפואר כנרמז בתיבת ואנוהו קיימו במה שהקריבו קערות כסף וכפות זהב וקטורת וסולת ומכל מיני בהמה והתנאי השלישי שלא די שיהי' פאר בעיני בני אדם כ"א שנקרבו בכוונת המקריב להתפאר לפני הקב"ה במחשבתו ורצונו נרמז בזה שהקריבו כמו שנאמר בלוחות מזה ומזה הם כתובים שדרשו רז"ל שהי' נקראים מתוכם ומבחוץ בדרך נס לא כדרך הטבע שהחיצון בכתב היפוך הפנימי וכן הי' קרבן הנשיאים שהדרו הפנימי הי' שוה להדרו החיצון וזה פי' המדרש חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים ששם נאמר זה אלי ואנוהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון לומר שקיימו בקרבנם התלהבות שמחת המצוה אשר נרמז בזה אלי והידור המצוה שנרמז בואנוהו וגם קיימו בו שהי' תוכו כברו מה שהי' בהלוחות שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים. וכן הי' גם קרבן אהרן שגם זה הושוה לקרבן הנשיאים להיות שוה לזה אלי ואנוהו ולמזה ומזה הם כתובים בשלשה הבחינות ועל כן גם קרבנו אף שקרבן יחיד הי הוקרב גם בשבת כמו קרבן הנשיאים מפני חביבותו וזה נרמז במה שנאמר זה קרבן אהרן

ומה שהקריב קרבנו לחצאין בבקר ובערב מלבד הנ"ל יש ליתן טעם עוד בשנקדים לבאר מה שנאמר בהגדה ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכו מעשה בד"א ור"י וראב"ע וכו' אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' שמלבד שיש לדקדק בכלל ההמשך של מאמרים האלה אלא גם למה מהחכמים האלו שזכר הזכיר רק דבר ראב"ע זה הרי אני כבן שבעים וכו' אכן י"ל דהנה בברכות דף ט' פליגי תנאי בזמן אכילת הפסח רבי אליעזר ורחב"ע סבירי להו דהמצוה עד חצות דוקא ור' יהושע ור"ע ס"ל דמצותו כל הלילה ומצות סיפור יציאת מצרים כבר אמר בעל הגדה שאינו רק בשעה שפסח מצה ומרור מונחים לפניך כמו שאמר יכול מבעוד ת"ל בעבור זה וכו' ולפי המבואר בר"ה ד' כ"ח המוסיף למצוה אחר שכלתה זמנה בכוונת המצוה עובר משום בל תוסיף ולפי זה יש להקשות על המעשה שהתנאים האלה סיפרו ביציאת מצרים כל הלילה ובהם גם רבי אליעזר וראב"ע הרי לשיטתם נפסק זמן חיוב הסיפור בחצות כשנפסק זמן אכילת מצה ומרור שהי נאכל עם הפסח ואיך סיפרו גם אחר חנות כל הלילה הרי עברו על בל תוסיף וממה שנאמר שס שספרו ביציאת מצרים משמע שכוונו לשם מצוה כמו שחר התנאים דסבירי להו מצותה כל הלילה ואפילו לא נתכוונו לשם מצוה על כל פנים ם הי להם לעשות היכר שלא יהי נראה כמוסיף כדאמרינן לענין סוכה שם ד' מ"ח אכן לא קשה מידי שהרי מלבד מצות סיפור יציאת מצרים בליל פסח יש ג"כ בכל יום מצות עשה של זכירת יציאת מצרים ואף שלמצו' זו אין לה שיעור דבהזכרה בעלמא סגי כמו שאנו יוצאים בקיום מצוה זו במה שאנו מזכירים י"מ בפ' ציצית מ"מ גם למעלה אין לה שיעור שיכול להזכיר כמו שירצה ולכן לא הי עבירת בל תוסיף במה שסיפרו רבי אליעזר וראב"ע ע בי"מ כל הלילה שהי' לשם זכירת י"מ אבל הא תינח אם יש מצות זכירת מצרים בלילה אבל אם אינה בלילה אכתי איכא בל תוסיף במה שסיפרו וזה ההמשך שהביא מאמר ראב"ע אחר שהביא המעשה בראבע וכו' שסיפרו כל הלילה שידע שיקשה לתלמידים איך הוא ורבי אליעזר ג"כ סיפרו כל הלילה הרי יש משום בל תוסיף לזה אמר להם שכבר דרשה בן זומא שיש מצות זכירת מצרים בלילה ולכן ליכא משום ב"ת שלשם מצות זכירת מצרים סיפר. אמנם עוד בדרך אחר יש לישב הסמיכות וגם אל מה שקדם ואפילו כלנו חכמים וכו' בשנדקדק עוד לאיזה צורך הקדים ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וגם למה לא ידע לדרוש מכל לרבות הלילות כמו בן זומא ואם הי' דורש כל כחכמים לרבות לימות המשיח מה חידש לו בן זומא בדרשתו ולישב כל זה נקדים מה דאיתא במדרש קהלת בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך רבי יהושע אומר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו וערבית תן לו שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב אליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים עכ"ל ויש לדקדק מאי קמל"ן ומה מסופק אם שניהם כאחד טובים שאמר אין אתה יודע הזה או אף אבל