מנחת עני קא

יבא למדריגה העליונה של בעל תשובה לקיים וישחט שיזבח את יצרו ויהי' לבו חלל בקרבו וזה תנאי הראשון להשלמת עבודת הבורא

התנאי (ב) שאל ילך בקיום המנות בקרי כאשר יקרה וינעם לו לפעמים עושה ולפעמים מניח חלא כולם יעשה בלב שלם תמיד שיחור בו אור הנשמה כל חיי חלדו בעוה"ז הדומה ללילה להאיר חשכו

התנאי (ג) שאמנם חפץ הבורא ברוח נשברה כנאמר זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה וי"ל הכפל רוח נשברה ולב נשבר ומה הלשון לא תבזה איך יחשב שיבזה הקב"ה לב נשבר אכן יש לומר שיש ב' מיני הכנעה לעבודת ד' הכנעה ברוח והכנעה בלב הרוח הוא חיי הרוחני אשר באדם ולב הוא חיי הגשמי כי הלב הוא המוציא והמביא את הדם הנוזל תוך העורקים והדם הוא הנפש והחילוק ביניהם כי הכנעת הרוח אין מבוא ממאורעות האדם באשר מקורה היא הכרת גדולת הבורא והכרת שפלות האדם נגדו ולכן תמצא גם בעשיר אשר לו כל משאלות לבבו בלי מחסור אבל לב נשבר יאמר על מי שנכנע מחמת עניו או שאר צרות המגיעים לו ע"י מאורעות העולם כאשר יעיד עליו תיבת ונדכה אשר הוראתו שנדוך ע"י צרות ואף שגם זה נכנע לפני הבורא עם כל זה הכנעתו איננו שוה לערך רוח נשברה באשר מקורה פגעי העולם וזה מה שאמר הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה מה שחפץ בו ד' יותר מזבח ומנחה היא ההכנעה ברוח בהכרת גדולתו וחסדו אכן גם אשר מי לא הגיע למידה זו שלא נכנע לפני בוראו אלא בלב נשבר ונדכה מפני הצרות הבאות עליו יפנה אל בוראו בהכנעה ובתקוה לישועתו אף שלא בזה בחר ד' עכ"ז גם לב נשבר כזה אלקים לה תבזה. אכן גם אם ההכנעה ביראת התרוממות היא הנרצה לפני ד' עכ"ז לא תהי' בעצבות כ"א בלב שמח בהתלהבות קדושה כנאמר עבדו את ד בשמחה ונאמר עוד וגילו ברעדה כי רק בלב שמח בעבודת ד יגיע האדם למעלה העליונה להתקרב אל בוראו

וזה נרמז במה שנאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח זה תנאי הראשון אשר אמרנו שיהי' חייו המזבח אשר עליו זובח יצר תאוותיו ומפיר אותן: כל הלילה עד הבקר הוא התנאי השני שלא לילך עם בוראו בקרי פעם טוב ופעם רע אלא כל הלילה שהוא העוה"ז הדומה ללילה יבעיר תאוותיו באש קדושת המזבח אשר עליו זבח יצרו הרע לכבוד בוראו: אבל לא בלבד על המזבח תוקד האש כ"א גם אש המזבח תוקד בו והוא התנאי השלישי אשר אמרנו שתלהב בו התלהבות הקדושה בקרבו וזאת תורת העולה כי בזה יעלה ויתקרב אל ד' כמו שנאמר מי זאת עולה מן המדבר ומשה עלה חל האלקים וזאת העולה אשר חפץ בו ד'. עוד יש ליתן טעם למה שהקריב אהרן מנחת חביתין לחצאין מחצה בבקר ומחצה בערב בשנבאר בתחילה ממה שנאמר במדרש פ זו זה קרבן אהרן ובניו אמר רב אידי מתאווה הי' דוד לקרבנם של נשיאים הה"ד עולות מתים אעלה לך בקר עם עתודים איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים חלא קרבנם של נשיאים עכ"ל ויש לדקדק אם נתאווה דוד להקריב קרבן פרים ואילים וכבשים מי מחה בידו להקריב הלא הי לו מזבח בגבעון וגם הבמות הותרו אז להקריב עליהן ועוד י"ל למה הי' מתאווה דוקא לקרבנות של נשיאים ואם שהי פרים ואילים וכבשים הלא כל מוספי צבור היו משלשה מינים אלו ויש לפרש דמצאנו בהרבה מקומות איך גדול חפץ וחשק דוד לבנות הבית כמו שאמר שמחתי באומרים לי בית ד' נלך וזה שאמר אבא ביתך בעולות ואשלם לך נדרי שהמשכן והמזבח בגבעון לא הי' בית כי אם אהל דכתיב ואתהלך באהל ובמשכן ורק בית המקדש נקרא בית וזה מה שהתפלל אבא ביתך בעולות ואשלם לך נדרי מי יתן שאזכה שיבנה בית המקדש בימי ואבא שם בעולות לשלם נדרי וזהו גם פי' המדרש נתאווה הי' דוד לקרבנם של נשיאים שקרבן זה הי לחנוכת המשכן והי' מתאווה שיבנה בית המקדש שיביא גם הוא אז לחנוכו קרבנם של נשיאים בחינוך הבית כמו שהביאו הנשיאים בחנוכת המשכן ומה שפרט הקרבן פרים ואילים וכבשים הוא שלא מצאנו קרבן יחיד משלשה מינים האלה כ"א מוספי צבור והטעם י"ל דכבר אמרו רז"ל פרים כנגד אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם אילים כנגד יצחק וירא והנה איל וגו' כבשים כנגד יעקב כדכתיב והכשבים הפריד יעקב הרי שקרבנות הללו הקריבו בעד הציבור לעורר עליהם זכות אבות הקדושים אבל לא יאות כן לעורר זכות אבות בשביל יחיד ורק להנשיאים הותר להקריב כן וזה הי' מתאווה דוד להיות כמוהם שאם גם הי' יכול להקריב קרבנות האלה שלשתם לקרבנות נדבה לא הי' להם הבחינה לעורר זכות אבות בעבור שקרבן יחיד הוא

ומה שהותר לנשיאים להקריב כן וגם הקריבו בשבת מה שלא הותר רק בקרבן צבור יש לפרש ע"פ מה דאיתא עוד במדרש שם ר"י אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים שם נאמר זה אלי ואנויהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון ר"נ אומר חביבה קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים ורבנן אומרים חביב קרבנו של אהרן לפני