מנחת עני ק

שבודאי ידעו זקני ישראל שיהי' להם גאולה מגלות מצרים כאשר הבטיח הקב"ה לאברהם רק שחשבו שלח יפקוד ד' אותם כי אם כשיהיו באמונתם ובמעשיהם הטובים שלמים ואחרי שידעו כי ישראל עוד היו ערום ועריה ממעשים טובים יראו שעוד לא הגיעה העת לגאולה להם ומי שיבא לומר שנשלח לגאלם לא יאמינו לו אפילו ע"י ניסים כן נתיירא משה אבל הקב"ה אמר לו לך ואמור להם פקר פקדתי אתכם כלשון שהבטיח יוסף אותם שפקוד יש לו שתי הוראות הוראת הזכירה והוראת החסרון כלשון ויפקד מקום דוד וזה מה שהי' מסורת בידם כי מי שחומר בלשון הזה המורה על הבחינה שגם אם הם בגדר פקד שיחסר להם זכות גאולה עם כל זה יפקוד ד' אתכם הוא גואלם בחמת ולכן תאמר לישראל בשמי פקד פקדתי אתכם מה שעשוי לכם במצרים לומר אף שפקוד וחסר לכם זכות עם כל זה לגאולתכם משני טעמים שהם בראשון אתכם אם לא מצד מעשיכם עכ"ז מצד עצמכם שחתם בני אברהם יצחק ויעקב וגם שנית מפני שפקדתי חת העשוי לכם במצרים שהקשו עולם עליכם יותר ממה שגזרתי הרי גם בזה מה שנחסר להשלמה השלים חסד הקב"ה

ובמדרש תנחומא מפרש עוד בדרך אחר מה שנאמר זאת תורת העולה היא העולה ומה שנאמר צו את אהרן ואת בניו לחמר דאיתא שם זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערך לד ידמה לד' בבני אלים אמר הקב"ה אם הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן וממי אני מבקש קרבן מישראל וכו לכן נאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר והאומות אומרים מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין אמר להם הקב"ה זאת תורת העולה מי זאת עולה מן המדבר ומשה עלה אל האלקים עכ"ל ולבאר דברים אלה שנראו מחוסר הבנה יש לומר שהמדרש רצה לבאר מה שנאמר צו חת אהרן ואת בניו לאמר מה הוא לאמר שהרי הציווי לא הי' לאמר לאחרים כ"א לאהרן ולבניו שהם העובדים בעצמם ולזה מבאר שבזה רצה הקב"ה שיאמרו לישראל ויבארו להם בחינת הקרבנות לבל יחשבו כאילו מקריבים דורון להקב"ה שאמר הקב"ה הרי אם רציתי קרבן הרי מיכאל כהן גדול קרוב אלי שעובד במקדש שלמעלה עבודת כהונה ולמה אבקש קרבן מילודי אשה כמוכם תשושי כח ולכן תאמרו לישראל כי לא למעני כי אם למענם אני שואל מהם להקריב קרבנות שהקריבה אל האלקים נקרא עולה כדכתיב מי זאת עולה מן המדבר שקרא כן לישראל שנתעלו במדבר לעלות אל ד' ולהתדבק בקדושתו וכן נאמר ומשה עלה אל אלקים שאין זה עלי' במקום כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו כ"א עלי' במעלה ובקדושה כן בחינת הקרבן לעורר גישרא המדות אשר על ידם יעלו אל ד' והם שלשה תנאים (א') שיכניע המקריב תאוותיו הרעות ויזבח יצרו הרע לכבוד הקב"ה כמו שאמרו רז"ל זובח תודה יכבדנני זה הזובח את יצרו ובפרט יתנהג זה מי שנכשל בעבירה וישוב אל ד' כמו שאמרו רז"ל בסנהדרין דף מ"ו המר ריב"ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב"ה בשתי עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני עכ"ל ומה הענין שמכבד להקב"ה בשתי עולמות י"ל דכל זמן שהאדם בעולם הזה לוחם עם יצרו המתגבר עליו בכל יום עוד אינו שמח בחלקו באשר לא יודע אם יצלח בידו להתגבר במלחמה הקשה ולבו מלא דאגה חבל בעולם הבא כאשר נודע לו שחלקו נפל לו בנעימים באשר גבר על יצרו והכניעו אז בא לו העת ליתן תודה לאלקים על שזיכה אותו לנצח לאויבו הקשה ולנחול נחלת חיים. אמנם לפעמים יתגבר אדם על יצרו כל כך שמכניע אותו לגמרי בשאין לו עוד תאווה לחטא כמו שאמר דוד ולבי חלל בקרבי וכמו שדרשו רז"ל ל סוכה ד' נ"ב אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' וד' ישלם לך חל תקרא ישלם לך כ"א ישלימנו לך שהקב"ה יעשה שלום בינו ובין יצה"ר שלא יבקש עוד להכשילו בחטאים וזה נקרא זובח את יצרו והוא יתן תודה לאלקים גם בעוה"ז באשר כי מובטח הוא שנצח במלחמה וזה הפי' כל הזובח את את יצרו ומתודה עליו שהכניע את יצרו לגמרי ונותן תודה לאלקים על שהעמידו במלחמה קשה להרבות זכותו ושכרו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב"ה בשתי עולמות שהכבוד שנותן להקב"ה על שזיכו לנצח ליצה"ר אשר מרבים לא יותן רק בעוה"ב כבר ניתן ממנו בעוה"ז שנאמר זובח תודה יכבדנני לומר מי שזובח יצרו ועל כן נותן תודה לי יכבדנני בכפלים בכבוד העוה"ז על שזבח את יצרו למענו ובכבוד העוה"ב בתתו לי תודה וזה יכבדני בכפלים

אכן איך יגיע האדם למדריגה זו לזבוח את יצרו זה מרומז בארבע תיבות בתורה שטעמם נגינת שלשלת שהם ויתמהמה מה בפ' וירא ויאמר בפ' חיי שרה וימאן בפ' וישב וישחט בפ' צו שמי שנשבה ביד היצה"ר ורוצה להתנצל ממנו ילך בזה מדריגה למדריגה בתחלה יתעורר בלבו הרהור תשובה ויתמהמה לילך בעצת יצרו הרע לשעתו עד שיתגבר עליו ואם לא יועיל לו זה אז יאמר בפיו וידור לקיים המצוה כדאמרינן בחגיגה פ' א' מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי פיך וזה נרמז בויאמר ע"ד הכתוב זה יאמר לד' אני ובהגיע למדריגה הזאת כשיגיע אז לבחינת הנסיון שרוצה היצה"ר לפתותו לחטא יקיים וימאן שימאן לשמוע לעצתו אלא יכבוש את יצרו כמו יוסף שכבש אותו בעת הנסיון ואם ירגיל עצמו בזה אז