מחנה חיים חלק א צט

קדושה פקעה בכדי עיי' נדרים דף כ"ט ונעשה אחר שנה חולין אבל עכ"פ הוקרב עליו לד' ומזבח ד' הוא והנותץ חייב בשלומא אם לא נבנה לד' ולא כוון עליו הגם שנעשה באותו מקום במקדש וגם בדמותו לא הוי מזבח ד' אבל בזה שנעשה חולין לא נפקע דהוא מזבח ד' ואסור להרוס ולפ"ז הגם שבאו בה פריצים ונעשה חולין בכל זאת אסור לנתוץ אותו כנלע"ד ועי' בש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שאפי' שם שלא ככתב בקדושה אסור למוחקו חוץ לצורך תיקון רק לענין גזיזה ולגנוז מחלק בין שם שנכתב בקדושה ודוק

וד' האיר עיני ומצאתי בפרמג"ד בט"ז סי' קנ"ג שמשמע מרמב"ם הנ"ל שאפי' נכתב שלא בקדוש' אסור למוחקו והביא עוד מט"ז סי' של"ד ושמחתי בו מאוד בעזה"י

ואיידי דאיירי לא אמנע להשאיל שפליאה דעת ר"י מאי ראי' יש משם הלא גרם מחיק' אינו אסור מדאוריי' ודילמא בית חשמונאי הרסו מזבח הנ"ל ע"י עכו"ם וקטנים דאין שליחו' להם ואולי רק אדם שהולך למרחץ והמים יעשו מחיקה הוא דמותר לגרום אבל לעשות שליח רק לזאת לגרום הריסה אסור דשם עכ"פ אינו מכוון למחיקה אבל כאן דמכוון להריסה אסור ועיי' ר"ן בנדרים בנודר ממעין ועי' פנ"י פסחים דף כ"ו באריכות ועדיין צע"ג

ומה שנתקשה כ"ת בדעת ר"י ימחול לעיי' בחת"ס סי' רס"ח שהעלה כן הגאון ר' סענדר ז"ל ואדמו"ר דחה לו היטב ומה שחקר עוד במה קנאה עכו"ם באיזה קנין קנאו אי בתורת הגבהה או כיבוש מלחמה ימחול לעיי' בבעה"מ פרק ר' ישמעאל שדחה כיבוש מלחמ' מהני נגד אדם אבל נגד ד' שלד' הארץ ומלואה לא מהני כיבוש מלחמה ולכן פריך הגמ' היכן נאסרו האבנים ותי' לפי פירושו דרשעי ישראל מעלו בו ואז נכון דקנאו יונים מישראל ע"י כיבוש מלחמה וק"ל ולרמב"ן דגזירת הכתוב דכתיב ונתתי לרשעים ארץ לשלל עיי' שם במלחמות א"כ הוא קנין הקב"ה שלא צריך שום מעשה וקנין בלל וק"ל ועיי' קצה"ח סי' ל"ט בשם ריטב"א ודו"ק לשיטת רש"י דמשמע דהי' הפקר ואח"כ קנאום העכו"ם ע"י קנין היטב דיבר כ"ת אחר שכבר נעשה הפקר תו לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו טוב הדבר ונכון מאוד דפח"ח

ונ"ל להוסיף דהוא מנועם יאוש שכבר נתיאשו ישראל ע"י המלחמה והוא אבוד מכל אדם כמו המציל מן הנהר עיי' במג"א בדליקה שמציל את של חבירו ובאופן זה בודאי יש קנין אפי' לעכו"ם

ומה שחקר הלא שימוש אינו חזקה ויונים לא כוונו רק לשמש נ"ל הלא פרץ הוי חזקה ובאו בה פריצים וחללוהו עיי' נדרים ס"ז כיון שפרצו נעשה חולין והבן ובגוף הדבר לא נכון חקירתו הלא כוונו לשמש בהם לע"ז להוציא מרשות גבוה אלקי ישראל ולהכניס לרשות ע"ז ובכלי שרת אשר השימוש אסור גם השימוש הוי כקנין כמו בכל הקדש כיון שמעל נפק לחולין ממילא הוי ג"כ קנין דאין מעילה בלא הוצאה מרשות לרשות ועיי' נדרים דף ט"ו וקצרתי הגם שיש להאריך בו

ועוד נ"ל להעמידו על דבר אחד אשר ראיתי שכבודו במבוכה הכי כוון כל איש יוני לעשות קנין ואחד לחבירו לא מהני דאין שליחו' לעכו"ם כאשר האריך במכתבו ולי נראה בעזה"י דבר חדש כי יד פועל ויד עבד שאני עיי' בב"מ דף י' ובמנחות כ"ז ועיי' ברמב"ם שם דצריך קרא למעט סמיכה דכתיב ידו והנה אנשי צבא אשר הולכי' על מחשבת שר צבאם והמה עבדיו אשר כפי מחשבת אדוניהם פועל מעשה ידם ואם הוא מכוון לקנות בפועל ידם אז המה עבדיו ויד עבד כיד רבו ועיי' תומים סי' ק"ה ולא נוגע כלל לענין שליחות ודו"ק בזה

ועלה בדעתי דיש לחקור אם לא נימא בדמים קנינהו עיי' סנהדרין ואולי זה הטעם דכיבוש המלחמה קונה והגם דדין דבדמים קנינהו ילפי' מפסוק ובישראל הוא דכתיב אפ"ה נ"ל שהוא ג"כ קנין בעכו"ם ויש ליתן טעם חדש לדין שעכו"ם שגזל אינו מחויב בהשבון דהוא יען דנתחייב מיתה ובדמים קונה לגזילה ואין זה רק הערה בעלמא תן לחכם ויחכם עוד

עוד השיג על שחדשתי שלאו זה של נתיצה הוא דוקא על קדושת השם או קדושת הגוף הלא בה"כ שלנו שהוא אפי' במכירה ע"י טובי העיר ובודאי אין זה קדושת הגוף ואעפ"כ אומרי' כל הפוסקי' שיש בה לאו דנתיצה דעתו פליאה בעיני שידעתי שלא נעלם ממנו שהכל רק תשמישי מצוה רק בהכ"נ יש סמך שהוא בהמ"ק מעט ולכן עשו בו כל החומרות הנ"ל כאלו הוא בהמ"ק ממש יען שהוא המקו' אשר תפילות ישראל עולים שם ונחשב למזבח יען שנשלמה פרים שפתינו אבל מנ"ל שעל שאר קדושה יש לאו זה לפי ענ"ד נראה שאין בו מדאורי' לאו הנ"ל והגם שפרג"מ אשר הביא מעלתו במכתבו נסתפק בסי' קנ"ב אולי מנועם נדר יש יען שקבלנו להיות בהמ"ק מעט היינו שנותץ עובר על כדר ולא על לאו דנתיצה כמו שהעיר בט"ז שיהי' מטעם נדר

ומה שציין מן הספרי שהביא הט"ז בסי' קנ"א הלא גם רמ"א הביאו בסי' קנ"ב שהכל יש בו לאו דנתיצה וכבר כתבתי במכתבי הראשון שדבר זה תלי' בדעת רמב"ן ובעה"מ

וראיתי שהעיר איך שורפין גוילין דברי תורה הלא הרמב"ם חושב המאבד כתבי קודש עובר בלאו נראה לי מה שנכתב לשם קדושה ובאותיו' קדושים אבל כתיבת ד"ת שנעשה בכתב שלנו שאינם אותיות קדושות רק אשר בדה רש"י ז"ל שלא להשתמש באותיות קדושות ולא לכתוב רק לזכרון ולא לשם כתיבת קדושה אין בכלל זה וב"ה מעולם נזהרתי בזה שלא להשתמש בכתב עברית שלנו תשמיש גנאי יען שאותיות הנ"ל נעשי' תשמיש לכתיבת חדושי תורה ורמז לדבר זה שנהגתי למדתי במדרש רבה פ' ויגש וז"ל אעין דשטים הוי במגדלא והיו נוהגי' בו איסור משום קדושת ארון אתון ושאלון לר"ח בחריהון ורבנן אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל אך באמת אין ראי' דשאני התם שהושתלו מתחילה לצורך המשכן באותו מקום של מגדל צבעים אבל נעשה מצותו ונהגו איסור במותרות אבל אין איסור לשמש באותיות שלנו שימוש גנאי ודוק רק שגיאות מי יבין

ומה שחדשתי שרק עצי' שנערכו וראוי' למערכה הוי קדושת הגוף אבל קורה לא והארכתי בזה והדר"כ נ"י שפך כלי בקיאותו נגדי ממשנה פ"ב דתמיד וז"ל ימחול לעיין בתי"ט שעל מזבח פחות מב' אמות ומצאתי בעירובין שדי לקורה נופח נמצא ששם קורה אינו תלי' בגדול וקטן רק אם נעשה לסכך כמו המקרה סוכתו בשפודין עכת"ד

במכ"ת לא ירד פה בחדרי מחשבתי דבכל התנ"ך מבואר דקורה מורה על הסיכוך כמו קורות בתינו ארזים וכדומה המקרה במים עליותיו וכמו שחשב כבודו נ"י רק כוונתי דשם קורה מורה על דבר שלא נתקן וצורתו כמו קרדום הבוקע בעץ עי' מלכים ב' ויהי' אחד מפיל הקורה עכ"ל כאשר יפול כן יהי' אבל גזרי עצים מורה על דבר שמתוקן ונחתך בכוונה כמו גזרו הילד הגוזר ים סוף לגזרי' וכדומה הנה בודאי לא העלו על המזבח עץ כמו שנופל מן האילן עם כל ענפים קטנים וקשרים וכדומה רק גזרו ממנו להיות שוה ונאה ולכן נקרא גזרי עצים בהמשנה בתמיד מסופר שהיו כהני' במרביות של תאנה שהי' גדול אבל זה לא נמצא שם שהי' אילן כאשר נפל על פני השדה ושם קורה מורה כאשר יפול העץ וחסר עוד תיקון ולא ראוי למערכה והוי רק קדושת דמים ואם שלא מצאתי ראי' בכל זאת כתבתי שם שהוא מסברא בעזה"י ועיי' בחכז"ל נחש כקורת בית הבד: