מחנה חיים חלק א צז

גובה מיתומים והשיב כ"ת נ"י בטוב טעם ודעת הלא מוזכר בח"מ סי' ק"ח במקום דליכא חשש פרעון כגון בתוך זמן באמת גובה וא"כ לפי פי' שלי דבאמת חייב לו א"כ בדין יוכל לעשות ערמה לגבות דהא היתומים מחויבי' באופן זה לפרוע עכ"ד ודפח"ח

נ"ל לתרץ הלא מבואר בטור סי' ק"ח מה דגובה מטלטלי' ג"כ באופן הנ"ל הוא רק אחר תקנת הגאונים ממילא נשאר חשש דיגבה מטלטלי' בשטר זה דלא מוזכר בתוספ' החשש שיגבה מקרקע וק"ל אך נראה לפע"ד להודיע לו סברא אחת אשר אמרתי מכבר וכדומה שמצאתי און לי בראשון וכעת לא אוכל למצוא המקום כל מה דב"ד יוכל לכפות היתומים מכח פריעת ב"ח מצוה זה דוקא אם כופין אותן בתורת עשיית מצוה אבל אם אנו גובי' מהם בתורת חיוב שהנכסים משועבדים ולא בתורת כפיית מצוה אז הוי גזל גמור וה"ה כאן זה יבא בשטר והשתא דשיעבוד דאורי' על הקרקע וגובה הב"ד בתורת שיעבוד והוי גזל גמור כן נראה לפע"ד

מה שהעיר כ"ת נ"י ליישב הרמב"ן שהובא בקצה"ח סימן קצ"ח איך יקנה חצר אם משיכה אינו קונה וחידש מעלת חכמתו נ"י שהכוונה שחצר מורבה מכח ידו מה שמונח בו ביד בגופו כמ"ש תוס' כתובות ל"א הובא בקצה"ח גם אני זכיתי לזה זה רבות בשנים אך אז לא שקטה רוחי בזה והוא דג' אופנים ידו יש (א) מה שמונח בתוך ידו ממש ואצבעות מקיפות מסביב ומה שלמעלה אינו מזיק עיי' תוס' ב"ק כ"ט כמו ונתן בידה ועי' בה' גיטין בסדר הגט (ב) מה שיש לאדם מקצת בידו והשאר חוץ לידו אבל במה שבידו מונח הכח על כל הכלי בכל זאת יש לאדם אחיזה בו לתקוף ממנו בחזקה כמו ויגזל החנית מידו ועי' רש"י סנהדרי' דף ב' (ג) מה שחוץ על גופו רק מונח בכח רשותו שלו אבל הרוצה לאחוז יוכל ליקח בנחת מכל צד אשר יחפוץ כמו ויקח את כל ארצו מידו עיי' רש"י גיטין דף ל"ח ועתה קנין חצר שדומה לאופן הג' שאינו כלל בכח גופו רק בכח רשות זה גרע מן אופן הב' שיש עכ"פ כל הכלי בכח גופו ועתה אם כתיב המצא תמצא בידו בחצר די שיהי' מורבה כח משיכה שהוא מושך כל הכלי במקצת שאוחז אבל לרבות חצר שהוא מאופן ג' בידו לרבות בכח בידו אופן א' הוי תפסת מרובה לא תפסת זה דעתי וללב חכם כמו להדר"כ ב"י די ברמז ולו הבחירה לבחור כנפשו ושכלו הטוב

ואכתוב לכבודו נ"י איזה פליאה נשגבה על אדמ"ו הח"ס בי"ד סי' רס"ד בד"ה שהשיג על הר"י אלכסנדרי שנעלם ממנו ש"ס ערוך בע"ז נ"ב יעו"ש ולדעתי במכ"ת דוקא מטלטלי' נעשה חילול אבל מחובר לקרקע לא וז"ל רש"י יצאו כליו לחולין עכ"ל דכמו דדרשי אלקיהם על ההרים לענין שלא נאסר ה"ה לה' הארץ ומלואה שלא יוכלו לחלל אבל אבנים שנתלשו מותר לבנות מהם בה"כ שכבר נתחללו בתלישה ומיושב קו' הגאון שם איך בנאו בה"כ באבנים הנ"ל עיי"ש ומה שהוסיף שם דלאו דוקא אבני מזבח אלא כל דבר המקודש כמבואר במכות השורף עצי הקדש לוקה והקשה איך שבר נחמי' שערי ירושלים וכן איך נפרצו חומו' שילה במכ"ת נ"ל בודאי על השורף או מכלה בדק הבית ליכא לאו ועצי הקדש היינו עצי המערכה שגזרו עצים המה קדושת הגוף וז"ל רשב"א גיטין דף ע"א ד"ה בדרבא וז"ל ומש"ה קרי להקדש קרקע קדושת דמים משום דהא פסיקא לי' דהוי קדושת דמים לבד לפי שאינו ראוי להיות גופו קדוש שאין גופו של קרקע ראוי לבד"ה ולא למזבח אבל מטלטלין לא פסיקא לי' דאפשר למיבני' בבנין אבן לשקעה בבימוס וגזירן למערכה ולבנין עכ"ל מבואר דעצי מערבה הוי קדושת הגוף אך א"כ דיש לעצי מערכה או עצי בנין של מקדש דין קדושת הגוף קשה לי דין הרמב"ם פ"ו ממעילה הל' ז' הנוטל אבן או קורה שביאר היכא משכחת מועיל אחר מועיל ועיי' בכ"מ וקשה דילמא איירי המשנה בעצי מערכה וצע"ג ואולי דקורה אינה ראוי' למערכה וטרם שנעשה גזירן ראוי' ליתן מיד למזבח בודאי הוא קדושת בדק הבית רשב"א נקט גזירן ומשנה נקט קורה והוא סברא ישרה טרם שראוי להקריב ולא ראוי לשימוש עדיין הוי רק לקדושת ב"ה ודו"ק ועי' רמב"ם פט"ז ממעשה קרבנות הל' י"ג ובמ"ל וק"ל אך כל זה תלי' בפלוגתא דבעה"מ ורמב"ן פ"ד דע"ז עי"ש כי יקרים המה מפז ומכתם אופיר אך הוא פלא שיהי' חלילה נעלם מן הגאון אדמו"ר ז"ל וזה כשבועו' ארבעה הגיעני חת"ם סופר על א"ח וראיתי בסי' ל"ב שהשיג על המג"א בד"ה ועל השנית ולדעתי דברי מג"א נכונים בעזה"י ואם יש לו דבר בענין הזה יודיע לי

סימן כ"ה שמחת החג וכל טוב לאיש אשר ידיו רב לו בשערי חריפות וגדולתו בבקיאות עיניו כיונים על אפיקי אחרוני' ופוסקים י"נ הרב הגדול המאור בתורה ויראה כבוד החריף רבי דוד יהודא נ"י ולכל מרבית ביתו שלום

מכתבו קבלתי בשמחה ומה שהתפלא במה שחדשתי לתרץ דעת ר"י אלכסנדרי שיש בו לאו דנתיצה הגם שבאו בו פריצים שסובר דוקא בדבר המטלטל כמו כלי בית המקדש יצאו לחולין אבל קרקע שלד' הארץ ומלואה לא יוכלו לחלל כמו בע"ז דדרשי' אלוהיהם על ההרים ולא הרים אלקיהם ולא יוכלו לאסור קרקע נמי קדושת מחובר לא נתחלל ע"י פריצים וע"ז הקשה מעלתו נ"י פליאות רבות א"כ מאי משני הגמ' דשם נאסרו משום באו בה פריצים הלא לפמ"ש דלא מהני זאת דמזבח הוא קרקע לפי מה שכתבתי בהבנת ר"י הנ"ל ועל גוף הדבר התפלא איך נעלם ממני שתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש לענין ע"ז ולענין הקדש כמבואר בגמ' ובש"ע והאריך בזה להודיע לי דעתו יאמנו דברי שאז רציתי להעיר לו כי בחסדי ד' לא שכחתי כי הי' לנגד עיני ועיינתי בו אז אך לא הי' דעתי אז להוציא לאור מחשבתי כי הדבר הי' לי במבוכה וכעת אגלה לו דעתי בזה

לכאורה נפלאות בעיני מאין ידע ר"י הנ"ל כי אנשי ישראל נתצו המזבח דילמא אנשי יון נתצו המזבח והקטירו על האבנים לע"ז ובית חשמונאי גנזו אבני מזבח וכן מורה לשון הגמ' שלא נקטו בה גנזו בית חשמונאי אבני ממזבח ששקצו אנשי יון שמשמע ששקצו גוף המזבח כאשר הי' עומד בעלי הש"ס נקטו בה גנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון משמע שהיונים עקרו האבנים ושקצו אותם ובית חשמונאי נטלם וגנזום וכן לא נקטו בה גנזו בית חשמונאי האבנים מן המזבח ששקצו אנשי יון שיהי' משמע שגוף כאשר הי' עומד שקצו אותו היונים ובית חשמונאי גנזו האבנים מן אותו מזבח אבל הלשון בה גנזו אבני המזבח ששקצו ובפרט לגי' רש"י (ועיי' ביומא) ששקצום אנשי יון משמע דכבר היו אבנים הרבה והמה שקצו אותם וצע"ג אמנם נראה לבאר בעזה"י דעת ר"י והוא דאקדים מתחילה בודאי בע"ז דילפי' מקרא שלא יוכל אדם לאסור ההרים ה"ה אם אפי' מימים ימימה נעקרו אבנים ונעשו כצרורות עפר כמו [אבנים שחקו מים] ואח"כ נתחברו יחד ונתדבקו עם קרקע הארץ ונראה לנו כהרים אשר מעולם לא נעקרו דרגבי' נדבקין ונעשי' כאחד בודאי לא יאסרו הרים כאלה בע"ז דמה בכך שהיו פעם אחד תלושי' עכ"פ היום המה הרים דאטו ההרים שרקדו כאילים או תבור וכרמל אשר כפי קבלת חכז"ל נעקרו ממקומן ובאו לקבלת תורה יהיו נאסרים אם אחד יעבוד אותם אלא פשיטא דכיון דנתאחדו ונתחברו בארץ אז המה קרקע עולם ולא נאסרו דכל תלוש ולבסוף חברו דהוי כתלוש זה דוקא בדבר שנשאר בתוארו ובצלמו וניכר לפני עצמו רק שנעשה לו חיבור כאבן בבית