מחנה חיים חלק א צו

מה שהתפלא מאוד על שכתבתי בספרי ד' כ"א דר"א יליף מוהעד עדים דע"מ כרתי ע"ז השיב כבודו נ"י שפלא הלא וחתם לר"א קרא זה עצה טובה ולא מצא זאת שר"א יליף ע"מ מקרא זה ועוד התפלא על מה שכתבתי דלר"א צריכי' לפעול ע"מ כחתימה לעשות לנייר שטר ויש לדון בנמצא קרוב או פסול וכ' מעלתו וז"ל אשתומם ע"ז מה קרא יש לר"א ע"ז דע"מ נחשבי' כחתום כיון דלר"א ליכא קרא דוחתם הוא עצה טובה עכ"ל ומה אשיב רק ימחול לעיי' ברשב"א ד' ל"ו שהקשה מאי קמ"ל ר"ג מה דאשמועי' ירמי' ועוד היכא ידע המקשה דקרא בחתימה איירי ותי' וז"ל אלא נ"ל דכ"ע קרא בשתי שטרי קמשתעי אלא לדעת המקשה דמוקי קרא לר"מ משמע לי' תרוייהו בחתימה וכי מוקמי כר"א חד בחתימ' היינו וחתם וחד בע"מ היינו והעד עדים והני ב' שטרות היינו מקושר ופשוט והכי איתא בב"ב קס"ב ואקח את ספר המקנה את המצוה את החתום ואת הגלוי החתום זה מקושר ואת הגלוי זה פשוט הנה נתברר לך דבאותו מעשה ב' שטרות היו בו והיינו דא"ל רחמנא לירמי' וחתם במקושר והעד עדים בפשוט ולדעתי' דר"מ בחתימה ממש ולר"א בע"מ עכ"ל הזהב יראה מפורש דר"א סובר ע"מ מקרא והעד עדים ולא מלבי בדיתי זאת

הן אמת שלא אוכל לכחד תחת לשוני כי אז כאשר למדתי עם תלמידיי הענין מיד נתתי זאת ללבם הכי ר"א בדה זאת מלבו דע"מ כרתי בלי קרא רק שפליגי בקרא הנ"ל דר"מ סובר דוחתם הוא החתימה רק דלא נטעה דדוקא חתימת כתב בע"ד דוקא כתב קרא איזה חתימה והעד עדים חתימת עדים ג"כ ועיי' תוס' גיטין דחתימת יד הבעל אין לך חתימה גדולה ועיי"ש ד' ג' ור"א סובר בהיפך וחתם עצה טובה אבל הקנין והעד עדים מכאן יליף ר"א ע"מ כרתי עושי' השטר קנין ואז לא מהני אפי' חתימת בעל דבר רק בתורת הודאת בע"ד מהני דעיי' רשב"א יבמות דף כ"א ע"ב בד"ה הא דהמקדש בע"א אפי' שניהם מודין אין חוששין לקידושין דלעולם אין קידושין פחות משנים דבר דבר מממון ואפילו כתב בכתב ידו נמי כדמשמע פרק האומר משום דהא מחייבי לאחרינא ובגיטין דמהני כתב ידו הוא טעמא או משום דלא מחייבי לאחריני [דבר זה צ"ע] או משום דכתיב וכתב לה כלומר בשכתב לה הוא עצמו די לה מדלא כתיב וכתב לה ויעד עדים כדכ' וכתב בספר וחתם והעד עדים עכ"ל נגלה לר"א אם כתיב והעד עדים בשטרות לא מהני כתב ידו רק בגט גילתה התורה זאת דכתב ידו מהני ודוקא חתימת הבעל אבל חתימת עדים לא דנשאר דוקא כח עדי מסירה כמו בשטרות ומקרא מוכח בגט דגילתה התורה דוקא חתימת הבעל מהני אבל חתימת עדים לא וימחול לעיין בספרי דף י' ובעבור זאת פליגי בדף פ"א אי אמר ר"א אף בשטרות דבגט מוכח מה"ת דוקא חתימת הבעל אבל לא חתימת עדים וע"כ מסירת עדים דאין דבר שבערוה פחות משנים עדים שהם פועלים גוף הדבר עיי' בספרי דף כ"ד בסוגי' דערכאות או כמ"ש הרמב"ם אבל אנן מסקי' ר"א אמר בין בגט ובין בשטרות דהכל מוהעד עדים רק בגט מהני כתב ידו והבן זה בעזה"י כי הוא יסוד ואיידי דאיירי ימחול לעיי' דבר נפלא בירושלמי פ"א דדרש מן והעד עדים עדי חזקה עיי"ש דבר נפלא וצריך ביאור רחובות וגם משם יש סתירה בש"ס בבלי וצע"ג

ומה שרוצה לחזק דרכו אם כדברי דר"א מן והעד עדים יליף למה צריכי' אחרונים לומר בלא עדים וכתב ידו יוכל לומר משחק ת"ל דלא מהני מן הדין פלא יעיי' בתומי' סי' ס"ח דמסביר בזה דברי תוס' בגיטין דף ו' דלא מהני מן הדין דהוי רק חספא ולא שטר ואפ' הודאת בע"ד לא מהני דאין זה קנין רק צחוק ולא שיוכל לומר מצחק ומכ"ת עיניו הטעתו

עוד ראיתי למכ"ת נ"י לצאת להשיג עלי הכי שטר כתוב בקרא הן בשטרות או בגט ספר כתוב וספר משמע מה שנכתב בנייר כמו וכתב הכהן את האלות בספר ומנ"ל דבעי' ע"מ לעשות בכחם שם שטר או גט שיהי' שטר כריתו' והאריך מאוד וכאשר הרגיש שגם התומים ונתיבות שני שרי ישראל סוברים כן התפלא גם עליהם רק יצא לעמוד על צדם לבארם כדרכו אבל דברי נשארו לפניו בלי מלח הטעם ותבלין הדעת וביקש לגלות לי דעתו נ"ל להפיס דעתו בעזה"י וטרם אשיב אעתיק דברי הרשב"א בקידושין דף ס"ה בד"ה אמר ר"א מה דעתך ובאמצע דבריו וז"ל ומסתברא לי הא דתנן ג' גיטין פסולי' ואם נשאת הולד כשר וחד מנייהו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים התם היינו טעמא משום דרחמנא רביי' בגיטין כממון מדכתיב וכתב לה דמשמע כל שכתב לה הוא בכתב ידו מגורשת ושטר גמור כשטר שבממון עכ"ל מבואר דרשב"א מדייק שכתב ידו נתרבה להיות שטר גמור ומגורשת בו כמו שאדם מחייב עצמו בכתב ידו בממון ועיי' בש"ע ח"מ סי' מ' ומ"ח ונ"א ובתומים והבן דצריך להיות לגט שכורת האישות שם שטר כחכז"ל אשה קונה את עצמה בשטר וכן שדה נקנה בשטר

ומה שהתפלא הלא ספר כריתות וספר מקנה כתיב והלא ספר משמע שכתב הענין על הנייר ומאי זה כח שטר מנין לנו לבדות זאת

נא לשמוע דברי אשר כתבתי בספרי כיון דכתיב ספר מקנה משמע דגוף הספר הוא מקנה הוא פועל כח הקנין דאל"כ איך כתיב ספר המקנה שמורה שספר שהוא הנייר הוא מורה על הקנין וע"כ או בחתימת עדים או כתב ידו או מסירת עדים שפועלי' בו כח שנייר זה פועל קנין אז נקרא ספר המקנה יען שנעשה דבר לספר הנ"ל לפעול או ע"י כתב ידו או חתימת עדים או מסירת עדים שנחשב ראי' שלהם כמו חתום בו ויעיי' בספרי ד' כ"ג ע"א ד"ה אבל והבאתי ראי' מלשון הגמ' שאמרו כתב לו על הנייר שדי מכורה לך ולא אמרו נתן לו נייר ששדה שלו מכר לו מבואר כתומים ועיי"ש וכן בגט אי אמרי' ספר כריתו' משמע שספר נקראת בכנוי שם ספר כריתות אז פשיטא אם לא נעשה בו דבר או כתב ידו או חתימת או מסירת עדים לא נקרא כריתות דבשלומא בכתב ידו או חתימת עדים ניכר בו תכלית הפעולה ובמסירת עדים שכבר נמסר לפני עדים נקרא ספר כריתות או ספר מקנה יען שכבר פעל הספר הנ"ל הכריתות או המקנה שיש עדים ע"ז שנייר הנ"ל פעל זאת רק בגט חדשתי הכוונה דברי' של כריתות כתובי' על הנייר ועיי' בספרי שם בד"ה ומסברא הנ"ל בשלומא אם נכתב **(בתורה ונתן)** ספר כריתות הי' במשמע שיתן לה ס"כ ונייר שאין בו חתימה ולא ע"מ אין קונה שם ספר כריתות יען דאין מוכח מתוכו כלל והוי כמצחק בעלמא עכ"ל ועתה בין הדברים בעזה"י כי הראתי לו שרמזתי ע"ז בספרי וגם נרמז בו מה שרצה כ"ת נ"י לחדש רק לו דרך אחר שחסרון הוא שאין זה מדרכי קנין אבל צריך ג"כ לזה שהשטר צריך להראות יותר מן הדברים שבע"פ וק"ל וגם זאת לפי מה שבארתי לעיל מרשב"א ז"ל דר"א יליף ע"מ מן והעד עדי' כמו וחתום לר"מ ור"א אמר דינו ע"מ כרתי בין בשטרות ובין בגט וממילא כמו לר"מ שע"ח פועלי' בשטר שע"י חתימתם קונה השטר הנ"ל ה"ה לר"א פועלי' ע"מ על הנייר שיוכל אדם לקנות בו וצריך להיות על הנייר גופי' שם הקנין הכח הקונה הוא בגוף הנייר והעדים פועלים על הנייר והנייר הוא פועל הקנין חוץ בגט י"ל דדברים אשר צריך לומר צריך לכתוב אבל לא שיש בנייר שום פעולה לכח הגירושין ועיי' בב"ב דף קע"ו ובתומים סי' מ' בשם הרשב"א נגלה כמ"ש ודו"ק כנלע"ד

ומה שהשיג עלי על מה שכתבתי פי' בתוס' בדף א' שחיישי' שיהי' לאדם מע"פ ויעשה אותן בשטר מזויף כדי לגבות ואחר התקנה אעפ"י ששיעבוד דאורייתא מע"פ אינו