מחנה חיים חלק א צה

דלא מהני כמש"כ בספרי וע"ז השיג כ"ת בודאי זה אמת דאם אין עבד רוצה לזכות בעצמו דנשאר עבד כמו שהארכתי בדף ט' אבל אם אין לו היפוך כוונה לא בעי דעת כלל כמו בכל מתנה היכי דיש דעת אחרת מקנה אותו דמהני לא דעת אבל יוכל לבטל המתנה אם אינו מרוצה והוא הדין בהפקר דהוי דעת אחרת מקנה לא בעי דעת עבד לזכות בעצמו וסיים וז"ל ובאודייתא בודאי מקרי דעת אחרת מקנה ול"ב דעת עבד לזכות רק שלא יהי' דעתו איפכא עכ"ל

נא לפקוח עיני שכלו ולשפוט אם כנים דבריו או לא בודאי בשאר מתנה מהני דעת אחרת מקנה אותו היינו אם נעשה מעשה קנין עכ"פ רק לא הוי דעת קנין אז מהני דעת אחרת עיי' נמ"י יבמות ומכ"ש אם אחר מכוון גם בכוונה לזכות לו ועיי' קצה"ח רל"ה אבל שיהי' מהני הקנאת נותן בלי מעשה מי שמע כזאת מעולם ועיי' תוס' יבמות בדף מ"ח המפקיר עבדו ואם מונח בחצרו ודעת אחרת מקנה מהני כמו אם הזוכה מכוון לקנות דמהני ודו"ק אבל כאן דאפי' שטר או כל הקנינים לא מהני איך מהני דעת אחרת מקנה הלא כאן הוי החסרון שאין עבד יוכל לקנות עצמו בקנין רק בשחרור והבן ואיך דימה שאר מתנה לאיש בעולם שיוכל לקנות לדין נותן מתנה העבד גופו לעצמו שאין לו יד שיוכל לקנות קנין נעלם ממני דעתו לדעת שיחו ומה שהוסיף שהפקר בעבד יהי' ג"כ דעת אחרת מקנה ול"ב דעתו לזכות בעצמו אין לו הבנה כלל במאי נעשה העבד חפשי ע"י הפקר שהוא לכ"ע עיי' נדרים מ"ג ובמאי נקנה העבד לעצמו ודו"ק ובאודייתא דהוי רק מאדון לעבד איך מהני דעת אחרת מקנה הלא אין העבד נקנה בתורת קנין רק בתורת שחרור דלקנין אין לו יד כמו שביארתי בספרי וימחול לעיי' בכל לשונות רש"י שהבאתי בד' ט' והבן זה ועיי' בגמ' ד' ל"ט בגר והניח עבדים קטנים דלא זכו בעצמן ועיי' בטור שם רמ"ה דין חדש מזה וראה דהוא דוקא בתורת שצריך לכוון לזכות בעצמו רק שם דמת הגר יוכל לתרץ דאין כאן דעת אחרת מקנה וק"ל ומצאתי רשב"א קידושין דף מ"ב וב"ה שכוונתי לאמת

עוד השיג על הבנתי על הרשב"א נדרים דזכי' הוי רק בדבר חדש וכן הבין הקצה"ח וכבודו הביא נגד סברא הנ"ל מתוס' כתובות ד' י"א דחדשו אע"ג דזכי' מטעם שליחות לא מהני דוקא בתרומה שיש בו צד חוב בחסרון ויתרון אבל הכא דזכות גמור יש זכי' והקשה הד"כ למה לא משני התוס' דבתרומה שאין זכות חדש והם כתבו משום פחת ויתר משמע מה דניחא לאדם הגם שאין זכות חדש נקרא זכי' יפה הקשה איך הצריך תוס' זה אבל לטבול הוי זכות חדש דנעשה מגוי ישראל שהוא עם קדוש כמו שתוס' חושב זה לזכות גמור והוא באמת זכות חדש ולכן יפה הקשה מעלתו נ"י

והנה בודאי יודע שלשון רשב"א בנדרים אין סובל כוונת התוס' וכן תוס' ישנים בנדרים ומה יהי' אם תוס' חולק בכאן אך לעשות נחת רוח לפניו נתתי אל לבי לעיי' ואשר נתן לי ד' בפי אערוך לפניו וז"ל התוס' ולפי ספרים דגרסו זכי' אית לי' ולא גרסי' מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית לי' זכי' מן התורה ונכרי קטן כיון שבא להתגייר חשבי' ליה כישראל קטן [תיבת כיון שבא להתגייר מיותרי' הי' להם לומר ונכרי קטן להתגייר חשבי' כישראל מאי תיבת כיון שבא להתגייר אך נ"ל דתוס' דף מ"ד ד"ה הגיורת כתבו דאין ב"ד מגיירים גר קטן רק אחר ג' שנים שתובע לגייר עי"ש וזה רמזו כיון שבא להתגייר מעצמו נחשב כישראל קטן עיי' ריש חגיגה ודוק] ואע"ג דזכי' הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מה"ת ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא הי' רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא הי' רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא יש לו שליחות עכ"ל ולכאורה לפי הבנה פשוטה שתוס' קאי כאן שהיכא דאיכא צד חוב לא אמרי' זכין לקטן כגון בתרומה אבל בזכות גמור זכין קשה לי קו' עצומה היכן ראה תוס' זאת דבתרומה לא אמרי' זכין לקטן אפי' דאיכא צד חוב הלא מבואר בגיטין דף נ"ב דתורמי' מכרי קטן ופי' רשב"א בחידושיו אפי' לא הוי אפוטרופס של ב"ד והסביר הנקה"כ בסי' ש"ה ביו"ד מטעם דזכין לאדם שזכין לו המצוה יעו"ש עכ"פ אפי' אם נאמר דהוי שם מטעם הפקר ב"ד יעו"ש ברשב"א עכ"פ אינו מבואר דלא אמרי' זכין לקטן בתרומה ולמה הביא תוס' זאת וצע"ג נראה דהנה יש לנו ב' אופני' לתרום שליח ממש או התורם בתורת זכי' לבד והבדל דכל מה שנעשה בתורת שליחות ממש אפי' העדיף או החסיר אם הרויח או הפסיד הכל שוה דשליח ממש נחשב כאלו הוא עשה אבל מה שנעשה בתורת זכות הוא דוקא אם יש בדבר הנעש' זכות להזוכה והנה נחקור אנן אם קטן עשה שליח מפורש לתרום כריו אנן פסקי' דאין שליחות הנ"ל פועל ותרומתו אינו אסור מכח תרומ' יען הגם שגוף פעולת השליח שיתקן טבלו הוי טוב דהא אסור לקטן לאכול נבלו' עיי' פנ"י גיטין דף נ"ב והוא צוה לשליח להפריש כך וכך אעפ"כ לא מהני יען דהלא דעתו של קטן אינו דעת ובגוף התרומה יש צד חוב בעבור חסרון וגרעון נמצא שיש בגוף השליחות חוב והגם שקטן גילה דעתו שרוצה בחוב הנ"ל הלא דעתו אינו דעת שנחשב שהיזק נעשה מרצונו הטוב ממילא בדבר שיש בו חוב אז אין שליחתו שליחו' אבל בדבר שאין בו רק זכות אז אם יש לקטן אפי' שליחות ממש לא די שיש לו זכי' אלא גם שליחות דלולי דיש לו שליחות אז גם זכי' אין לו דזכי' מטעם שליחות וזה מרומז בלשון הזהב של תוס' מתחילה הקדים דיש לקטן זכי' מה"ת ונכרי קטן שבא להתגייר הוי כמו ישראל קטן והקשו איך שיהי' לקטן זכי' מדאוריי' הא זכי' מטעם שליחות ע"ז השיבו הא דאין שליחות לקטן ה"מ בדבר שיש בו קצת חוב כגון בתרומה שיש בו גרעון ויתרון נמצא שיש בשליחות ממש חוב ומאי נימא הלא הוא מבקש החוב ע"ז נאמר דעת ורצון קטן אינו דעת ממש ולכן לא מהני שליחו' אבל בזכות גמור כגון הכא בגר יש לו שליחות לא די שיש לו זכי' אלא אפי' שליחות ממש יש לו דזכות גמור יש שליחות לקטן ודו"ק

ובעבור זאת לא הזכיר תוס' בכל הדבור שהעתקתי שם זכי' רק שליחות יען דתוס' חדשו דבר בעיקר השליחות ולא בשם זכי' וק"ל ולפ"ז באמת אי אנו דנין לתרום בתורת זכי' יש לדון דאין כאן זכות חדש רק תיקון הכרי חוץ לדעת הש"ך בנק"ה שיש כח זכות מצוה דמזכה לו משלו של מעות הקטן ועיי' בקצה"ח סי' רע"ג אות ז' שתשיג עליו ויש לי השגות רבות עליו ואין כאן מקומם

ומה שכ' תוס' דיש חוב בעבור חטה אחת שפוטרת לכאור' לפמ"ש תרי"ד בקידושי' ועיי' נב"י ח"ב דדוקא נפטר שם טבל אבל עדיין צריך להוסיף השיעור וא"כ מאי חוב יש אם הפריש מיד השיעור אך עי' פנ"י גיטין דף נ"ב דאצל הקטן כל החיוב רק משום אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו וא"כ בחטה אחת שמסולק האיסור יותר מזה אינו מחויב ליתן והוי חוב וק"ל [וגזל השבנו לא שייך יען דאין עליו מצות נתינה ולא זוכה השבט מצדו ביתר על חטה אחת]

מה שנפלא בעיני לשון רש"י בדף ט' פקעי רשותו וחייל רשות יורשין שהוא למותר והשיב ע"ז שהוא פשוט יען כיון דמת אין לבעלי' ממון ונוכל לומר שהעבד הפקר וזוכה בעצמי לכן פירש"י דחייל עליו רשות יורשי' עכ"ד לא ידעתי א"כ איך בא זה לכאן ולא לכל דברים הנקנים בירושה מאב לבן נימא כיון שמח נעשה הפקר ופקדון הנפקד יהי' זוכה בו הנפקד הלא זה דין ירושה שהנכסי' מזכה הקב"ה ליורשי' ויעי' בספרי במע"ג וימצא נחת בזה: