מחנה חיים חלק א צד

החמירו שביטול לא יועיל ויהי' נשאר איסור הראשון והבן זה מאוד הארכתי בזה שלא ימצא סתירה מש"ע בה' בדיקה נגד זה

ועתה אודיע לכ"ת נ"י שכ"ז כתבתי למעלה יען שמכבר כמוס עמדי שהוא כן אבל השגתו לא הבנתי הלא אנכי הקשתי איך ימכור ממון שכבר אינו שלו כמו דלא מהני בחמץ בשעה ו' כיון דממון מדרבנן נפק מרשותו לא הוי שלו לבטל ה"ה כאן הא כבר אין לו ממון כי מה דלא מהני למכור לא מהני בו ביטול מטעם הפקר וע"ז השיב כבודו דשם לא מהני איסור חמץ דרבנן שלא לעבור עליו כמו דלא מהני בחמץ דאורייתא אחר שויה ו' דג"כ אסור בהנאה ואעפ"כ עובר ה"ה כאן שם איסור הנאה אבל כאן תיקון בא מעלמא שמכר באודייתא וקנין דרבנן לא פועל שלא יהי' שלו למכור או לבטל ותופס בו מדאורייתא למכור או לבטל וזה שקר מוחלט מה שעכ"פ הוי מדרבנן קנין לא מהני בו עוד כח קנין להיות קנין לאיש אחר ולא הפקר לזכות לזוכה וה"ה דלא מהני לענין חמץ דהא אזלי' דקנין דרבנן לא מבטל שם בעלים שלא לעבור עליו בבל יראה אבל תקנה אין כאן להציל דלא תופס בו כח הביטול יען דלא יוכל אדם לזכות בו יען שיש כאן אדם שקנה מכח אודייתא שהוא קנין דרבנן והבן זה כי הוא קלורין לעינים בעזה"י דוגמא לזה איסור הנאה דנקרא שלו אבל אי אפשר ללוקחו לזכות בו או מה שנאסר בהנאה ע"י נדר דנקרא שלו אבל אין בו כח להקנות לאחר וכן אי טובת הנאה אינו ממון נקרא שלו אבל כח אין בו להקנות לאחר וכן קנין דרבנן לא מבטל שם שהחפץ שלו ועובר עליו מדאוריי' אבל מסולק ממנו כח למכור לאחר דאיך יקנה אדם מה שלא יזכה בדין שכבר קנה אדם אחר מכח קנין דרבנן והבן זה ועיי' בר"ן נדרים דף מ"ז ובכ"מ שם

וגוף הדבר שמדמה שאיסור הנאה של שעה ו' אינו פועל כמו שאיסור דאוריי' אחר שעה ו' אינו פועל לא אמנע להעיר הערה אחת בודאי אחר שעה ו' דשם אנו דנין ששם איסור הנאה משם חמץ יפקיע שם שלו ועל זה רמזו חכז"ל שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב כאלו הן ברשותו דאותו א"ה משם חמץ אינו מפקיע אבל איסור שהוסיפו חכמים בשעה ו' לא נקרא בשמו בשם א"ה של חמץ דהכי יוכלו חכמים לחדש שם איסור הם יכולי' רק לאסור חפץ של ישראל בחרם שיהי' אסור בהנאה אבל אין לאיסור הנאה הנ"ל שם א"ה של חמץ דלא יכלו חכמים לחדש שמות דתורה לא נתנה להם כח לחדש שמות איסורי' רק כל כחם נכנס תחת שם לא תסור ותחת הפקר ב"ד הפקר עכ"פ אין לחמץ בשעה ו' שם א"ה של חמץ רק א"ה דעלמא ואיך באמר שלא יפקיע א"ה אשר אינו משם א"ה של חמץ שם לך כמו שאיסור חמץ אינו מפקיע שם לך וימחול לעיין בספרי דף ע"א ע"א בד"ה ודע הבדל בין א"ה של פסח וערלה או איסורי הנאה דנדרים יעי"ש היטב דוגמא. ועתה הדק"ל למה עובר הלא איסור הנאה מפקיע שם שלו ולא הוי חמצו אלא פשיטא דחכמים אסרו רק בהנאה שלא יהנה ולא יוכל למכור או לבטל אבל שם שלו לא הפקיעו דלא יצמיח מחומרא שלהם קולא ואין לו תקנה ועובר על בל יראה דהא הוי חמץ שלו רק אין לו תקנה להושיע מאיסור הנ"ל ודוק ועיי' קידושין דף י"ג ובש"ך ונקה"כ סי' ש"ה ובפנ"י כתובות י"א

ומה שתירץ צד השני של הקו' אם ביטל מקוד' איך ימכור אח"כ והשיג עלי הלא הביטול מהני רק מכח שבלא"ה אינו ברשותו כסברת הר"ן ובודאי לא חל עד שעת איסור עכת"ד נ"ל להשמיע לאזנו מה שפיו מדבר בודאי אמת שלא חל הביטול קודם זמן איסורו אבל א"כ מהני המכירה שהי' קודם רגע שבא זמן האיסור וא"כ הי' האודייתא קוד' הביטול דכיון דביטול אינו חל עד שעת האיסור הוא בעינינו כאלו יעמוד אז ויבטל ומקודם לא עשה כלום וקשה קו' הראשונה מה מהני הביטול אחר מכירה פשיטא אם אחד יאמר נכסי יהיו הפקר אחר ל' יום ובתוך ל' מכר הנכסים דאין מקום להפקר לחול ועיי' רשב"א ור"ן נדרים דף כ"ט ועיי' קידושין דף נ"ט וברשב"א שם וכאן לא דיבר כ"ת נכונה ופלא בעיני שלא השגיח בסברא וכדומה לי שנזכר שטוב להתנות שכזית אשר שורף לא יהי' בביטול ולפמ"ש כבודו הוא לחנם ומצאתי אחר ד' שנים אשר הבאתי ראי' הנ"ל שכבר העיר אדמ"ו ז"ל באמרי אש בא"ח סי' כ"ד על החקירה אם הביטול חל מיד והביא ראי' מד"מ הנ"ל שצריך להשאר כזית שלא יהי' בביטול משמע שביטול חל מיד ויעו"ש דפח"ח

ומה שהעיר מאי מהני מכירת חמץ בקנין אגב קרקע ולא חיישינן שקרקע גזולה שיהודי שכר או קנה הקרקע מנכרי והוא גזל אותה כמו בסי' תרמ"ט והניח בצ"ע נראה ליישב דלכאורה כבר הקשתי בחידושי למה חיישי' כלל דילמא גזל הקרקע הגם שסתם עכו"ם גוזלי' קרקע אבל בכל זאת רוב קרקעות אינם גזולי' וגם יש הרבה ע"י כיבוש מלחמה עיי' מג"א שם וא"כ ניזל בתר רוב קרקעות אבל יען שהוא למצוה אז צריך להיות ודאי כסברת הגאון מליסא בחות דעת וחיישי' גם על המיעוט אבל לענין שאר דברים אשר נוגע לקנין בודאי אזלי' בתר רוב קרקעות ולא חיישי' שרשות אינו שלו ודוק ויותר פלא למה לא הקשה על סי' תרל"ט דחושש המג"א על העמדת סוכה ברחוב שהוא סוכה גזולה וקשה הא גם בכל סוכה יש חשש שקרקע גזולה אך שם אי אפשר בענין אחר וק"ל עכ"פ זה ברור לענין חמץ שהוא איסור אזלי' בתר רוב קרקעות ודוק ובחדושי הערותי לענין קבוע כמו בנחל איתן קו' המזרחי אבל אין זאת לענין הנ"ל ועיי' מג"א סי' תע"ג

עוד השיג על מה שחידשתי דהודאת בע"ד הוא אמיתיית ואודייתא הוא רק קבלת החיוב והשיג עלי מתוספ' כתובות דף נ"ה שהביא תוס' דמהני אעפ"י שאין לו בתורת הודאת בע"ד שהוא בתורת אמתיות כמ"ש בספרי מסוף דברי תוס' וז"ל ומטעם זה אומר ר"ת שכותבי' בהרשאות והקנתי לו ד' אמות בחצרי אעפ"י שאנו יודעי' שאין לו כיון דמודה דיש לו הודאת בע"ד כמאה עדים עכ"ל ומזה השיג כ"ת נ"י וז"ל מיהו קשה איפכא איך מביא תוס' ע"ז ראי' דהבע"ד ממה שכותבי' בהרשאה וכו' וקשה לפי הדר"ג הרי בהרשאה יש עכ"פ ממון מטלטלי' ביד חבירו וא"כ מהני אודייתא בתורת חיוב שמטיל על עצמו ומהרשאה יש לו כח בתורת שיעבוד דר"נ או בתורת אפותקי אבל היכא דליכא נכסי' דס"ל לתוס' בתי' זה דלא יוכל לקבל לעצמו חוב בחנם מהיכא איכא ראי' דלזה הודאת בע"ד בהרשאה הוי מנועם אודייתא אבל שנאמר איהו נאמן יותר זה לא מוכח מהרשאה עכ"ד

נא לא אכבד עליו במלין בפלפול מדיני הרשאה רק זאת אדרוש לדעת איך דעתו נוטה בהבנת התוס' המה אינם מביאי' ראי' מהרשאה למה שחדשו הודאת בע"ד נהפוך הוא שהם אומרי' אם אנו אומרי' הודאת בע"ד אף עפ"י שידענו שאין לו אעפ"כ הוא נאמן מטעם זה הסביר ר"ת דמהני בהרשאה ג"כ מטעם הודאת בע"ד אבל בודאי אין משם ראי' לחדש דין הודאת בע"ד רק מכח הודאת בע"ד נגלה טעם בהרשאה בכל גווני דבאמת יש גווני בהרשאה דלא מהני בתורת אודייתא רק בתורת הודאת בע"ד ודוק ועי' בש"ע ח"מ בדינים הנ"ל דין הרשאה וידעתי שימצא נייח בזה

עוד השיג עלי במה שהקשתי על קצה"ח שחידש בעבד קנין אודייתא הלא יד עבד כיד רבו ואינו בר קנין רק בשחרור והפקר הוי הטעם דנפקע רשות אדון ועבד זוכה בעצמו אבל אודייתא שבא מפי אדון לעבד לא עדיף משטר שלא מהני וה"ה קנין אודייתא שבא מיד רבו לעבד