מחנה חיים חלק א פז

דיו יעו"ש אבל בזבח הוי מעוות שאינו יוכל לתקון משמע דאין חילוק בזה אם סתם אשה לגירושין קיימא הגם שיוכל לתקן העוות הוי הגט כשר ודוק (אך רוב שיטות פוסלי' העברת הקולמס בגט עיי' בב"י א"ה סי' קל"א)

אך ראה זה שתוס' בזבחים כתבו אפי' אם היא זונה וצריך לגרשה אעפ"כ סתמא לאו לשמה דכוונת הגמ' אשה לאו בגט זה צריך לגרש אותה ויוכל לגרש בגט אחר כיוצא בזה א"כ קשה איך מדמה תוס' מילה לציצית במילה אי אפשר בגוף זה מילה אחרת (דהטפת דם לאו מילה היא) אבל כאן אפשר לעשות ציצית אחרים לשמה ואפי' אם נאמר כ"ז שראוי' אותן ציצית אסור לזורקן עיי' ש"ע הלכו' ציצית וה' חנוכה היינו לזורקן אחר שהיו כשרי' ונשתמש בהן במצוה דבלא"ה הזמנה לאו מילתא וכאן עדיין לא נשתמש בהן ועוד דהא אפשר לעשות אותן ציצית עצמן פעם ב' וא"כ פסול סתמא וצע"ג

ונ"ל דכוונה אחרת לתוס' בהבנת הגמ' בזבחים בשלומא בבהמת קדשים שכבר נתקדשה והיא בקדושת שלמי' ועומדת לכך לשחוט לשמה דזה תיקון בהמת קדשים ואין השחיטה פועל בקדושה שלימות עוד רק אותו שחיטה אשר נעשה גם בבהמת חולין ביקש הקב"ה שיהי' כאן על מחשבה שהיא שלמים או עולה אבל אין כאן במחשבה הנ"ל התחדשו' דהא השוחט אם יודע שהוא שוחט שלמי' די שאין בידיעה הנ"ל רק לדעת הקדושה אשר כבר מונח על אותה בהמה וכן במילה התינוק הזה משעה שנולד עומד ערלתו לימול שכל ישראל מקודש לכך שיגזור ערלתו ממנו ואותו פעולה נעשה שנחתך ערלתו ואין המילה פועל התחדשות ושלימות במי שנולד מרחם ישראל שמילה רק אחת מתרי"ג מצות (רק בגר פועל התחדשות קדושה עיי' בח"ס ס"א) אז סתמא לשמה אבל בגט שיפעול הגט כריתות אישות וביקש הקב"ה דוקא אם הספר נכתב לשם אישות אשה המתגרשת לה לשמה דגירושין הוא היפך האישות אשר היא עומדת עד עתה שהיא היתה ע"י קדושת אישות בפירוד עם שאר אנשי' ובחבור עם בעלה והגט יפעול בהיפך במה שעומדת שתהי' נפרד מבעלה ומותר לאיש אחר אז הוי הגט התחדשות חדש וצריך הספר כריתות נכתב בפי' לשמה דהא הגט יפעול התחדשות וזה הכוונה זבחים בסתמא לשמה עומדין דסתם זבח קדשי' עומד בקדושתו לזביחה ולא להתנבל אבל אשה לאו לגירושין עומדת דעמידתה עד עתה הוא היפך הגירושין אבל טלית עומד עכ"פ אצל ישראל לציצית דאפי' אי טלית חובת גברא אם ירצה ללבוש צריך ציצית וגם נענש בעידן ריתחא אם לא ילבוש לכן סתמא לשמה ודוק ראה בעיניך דתוס' מנחות הנ"ל סוברי' דאפילו בעשיית ציצית אמרינן סתמא לשנה וה"ה במצה ובשופר ובסוכה כיון דבר ישראל עומד לכך לעשות מצוה בחפץ כזה אז סתמא לשמה ומכ"ש כפי מה שבארתי דהוי מעוות שאינו יכול לתקון א"כ דומה ממש לזבח ודוק

ועתה בא ברוך ד' וראה כי טוב מאוד סבר' הר"ן דבשלומא אם אין בעשיית הפעולה סרך מלוה רק דבר רשות אז עולה עכ"פ לענין החוב ויהי' מעוות שאינו יכול לתקון וממילא הוי סתמא לשמה אבל אם כוון למצות חינוך א"כ חישב בפעולה רק על מצוה אחת ולא נשאר מקום לומר שעכ"פ נפטר החוב ממצוה השני' דמי יכריח אותו לעשות מצות חבילות במעשה אחת וא"כ כיון דאין סתמא לשם מצוה השני' ממילא מהני היפוך כוונה יען דבלי כוונה לכ"ע אינו יוצא מצוה ומביא ראי' מזבחים דמינה מחריב בה דאפי' שם אשר פוסל מהני אם מחשבתו קודש ומכ"ש דמהני היפוך כוונה אם חישב לעשות מצוה ומצוה אחת דוחה השני' והבן

ושמחתי כעל כל הון שהראני בן אחי הב' החתן החרוץ כמו"ה משה נ"י בחדושי אביו הצדיק ה"ה הרב המאה"ג ר' יעקב שלום ז"ל שכ' להסביר דברי הר"ן וראי' בטוב טעם ודעת והגם שהוא האריך בפלפול גדול אני אעתיק רק מה שנוגע לגוף דברי הר"ן הטו"א נתקשה בדברי ר"ן שחידש שמצות חינוך מעכב יציאת מצוה של גברא התוקע למה לא כאמר דגם הוא יוצא ולא דמי לזבחים דאי אפשר להיות קרבן ועולה וגם מן גמ' שהקשה מק"ש וקשה הלא שם אינו יוצא בכוונה של מצות לימוד תורת ידי מצות ק"ש משום דמינה מחריב בה לפ"ד הר"ן ולדעתי נראה לתרץ דהנה כל איש מישראל מחויב אותו היום במצות תקיעת שופר והוא מושבע ועומד מהר סיני להיות אותו יום מחויב לעשו' מעשה זאת ומשהאיר המזרח נכנס באותו חיוב כנודע שיש חביבות בהקדימו למצוה זריזין מקדימין למצות וישכם אברהם בבוקר והנה בברכות דף כ"ו אמרי' אם הי' לו להתפלל תפילה של עכשיו ותפיל' של תשלומין צריך להקדים החיוב ואח"כ ישלם התשלומין ואם עשה בהיפך לא מהני יעו"ש ובטו"ז סי' ק"ח ובצל"ח שם וא"כ השכל גוזר הגם שחידש בשאג"א סי' כ"ח דדוקא בשנוי מצות יש לחקור על מי להקדימו יען דהשני מצות מחויבת אבל יוכל להקדים טלית לתפילין יען שטלית כדבר רשות וכמו שיוכל לאכול או לעשות מלאכה קודם מצוה ה"ה יכול לעשות מצות רשות קודם מצות חיוב יעו"ש היינו אם עושה מעשה רשות אשר לא יוכל להיות מעשה מצוה אבל בודאי אם עושה פעולה אשר יוכל להיות פעולת קיום המצוה אין לאדם רשות לעשו' אותו פעולה לדבר רשות דהא יש חיוב עליו לעשות היום אותו פעולה לקיום מצוה דכיון דמושבע היום לעשות אותו פעולה אז מיד שעושה אותה פעולה נתפסת לחיוב דהא מצא מקום לחול לקיים את אשר מושבע עליו לעשות וכל זה אם תוקע לשיר אז נתפס המעשה למצוה אבל אם עוסק במצות חינוך אז בודאי מהני היפך כוונה שאינו רוצה כעת לעשות מצוה של שופר רק מצות חינוך ולא שייך לומר כיון שמעשה ראוי להיות מצוה נתפס למצוה ולא לרשות דאטו חינוך לאו מצוה הוא שנאמר שאין לו כח להוציא שיעבוד גופו היום למצות שופר אבל בתוקע לשיר אז אמרי' אין לדבר רשות כח להוציא שיעבוד גופו אשר מונח עליו משהאיר היום לעשות אותו פעולה היום למצוה ודוק ומביא הר"ן ראי' כמו בזבחים דאמרי' מחשבת חולין אין לו כח להוציא משסתם קדשים הוי השחיטה לשם מצוה אבל אם מחשב בשם קדשים אחר אז מחשבה קדושה מעכב בהכשר של קיום קדושה ראשונה ופועל פסול אפי' דמינו מחריב וה"ה כאן מינו מעכב שלא יחול שיעבוד גופו למצות שופר יען שהוא מכוון למצות חינוך עכ"ד בקיצור והם יקרי' מאוד ללב מבין והמה מוסיפי' כח בינה למש"ל ודוק והקו' מן ק"ש תי' אחי הצדיק ז"ל לפי מה שביאר השג"א בסי' א' אי ק"ש דרבנן אז עיקר הק"ש רק תלמוד תורה וחכמי' בחרו אותה פרשה א"כ הכל שם מצוה אחת וק"ל אך הוא דוחק שקו' הגמ' יהי' אם מצות ק"ש דרבנן ונשאר קו' הטו"א וצע"ג

ונראה לפענ"ד לתרץ דדוקא בשופר שזמנו כל היום וה"ה מצות חינוך זמנו כל היום א"כ נקרא מצות חינוך מינו לעכב בו אבל תלמוד תורה הוא חיוב כל רגע ורגע עי' ר"ן נדרי' דף ח' אקום ואשנה נדר גדול יעו"ש ובריטב"א בפירושו ובפי' הרא"ש ומצות ק"ש יש לו זמן שחל עליו ונקר' זמנו קבוע דכתיב בשכבך ובקומך עיי' ברע"ב פ"ק דשבת משנה ב' מפסיקי' לק"ש יעו"ש ולא משכחת לקרוא ק"ש אלא א"כ יפסיק ממצות ת"ת ואעפ"כ אמרה תורה מצות ק"ש בזמן קיומה וע"כ דק"ש עדיף מת"ת למ"ד ק"ש דאוריי' וא"כ ליכא למימר יען דמכוון לת"ת שהוא מינו מחריב בה הלא בשעה שבא זמן ק"ש לא הטילה עליו אז התורה מצות לימוד וא"כ לא הוי מינו אבל מצות שופר ומצות חינוך דאין אחד מוכרח לבטול חבירו וכל אחד זמנו כל היום א"כ נקרא מינו דמעכב ועיי' בחק יעקב סי' תל"ב ודוק היטב

סוף דבר הכל נשמע דאיש הזה אשר הלך לשמוע קול