מחנה חיים חלק א פה

ואחר העיון נ"ל דבנידן שאלתינו לכ"ע עשה האיש כדת של תורה שהלך לשמוע קול שופר דהנה על המתני' דלקמן תקע בראשונה ומשך השניי' כשתים אין בידו אלא אחת האריך הר"ן ואח"כ כ' וז"ל ותמהני עליהן דע"כ ר' דוסא דאמר הדא אמרה פשוט' ששמע מקצתה מן המתעסק יצא ומוכח לה ממתני' ע"כ ס"ל דסוף תקיעה זו שהאריך בה כשתים אין ראוי לצאת בו ידי תקיעה אחרונה של סימן הראשון אלא בתחלת השני בלבד הוא יוצא ולא בסופה של ראשון כלל אי משום דס"ל מצ"כ או משום דס"ל דאפי' למ"ד מאצ"כ והתוקע לשיר יצא בכה"ג לא יצא משום דה"ל כמתעסק דגרע מתוקע לשיר כדמוכח בפרקין וכדכתיבנא לעיל דנהי דמצות אצ"כ והתוקע לשיר יצא דוקא תוקע לשיר שהוא חול ואין כוונתו בו כוונה של כלום ולפיכך אים מעכבת מלחול המצוה עליו באותה תקיעה אבל מי שמכוון תקיעתו למצוה אחת כמתעסק שהוא מכוון למצות חנוך את התנוקת אין תקיעתו עולה לו למצוה אחרת ודמי' האי מילתא למאי דאמרי' בזבחי' דף ג' דמינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב עכ"ל וכ"כ למעלה בדף ל"ג בד"ה ואין מעכבי' בקיצור יעו"ש מבואר דאפי' אי מצות א"צ כוונה ה"מ בתוקע לשיר אבל אם אכוון למצות חנוך אז לכ"ע כיון דמכוון למצוה גרע ואינו יוצא ידי חובתו וא"כ בנידן שאלתינו דכוון ג"כ למצות חינוך אז לכ"ע לא יצא ומצות שופר קודם למת מצוה שאין מונח בבזיון כנלענ"ד

ופקחתי עיני וראיתי ארי נוהם מתוך קופא של בשר שמן איבעית גמרא ואיבעית סברא על דברי ר"ן הנ"ל הוא השג"א בספרו טו"א בדף ל"ב בד"ה מתעסק שנתקשה מאוד בכמה קו' (א) בשלומא שם בזבחים דאי אפשר להיות על הבהמה רק שם זבח אחד או חטאת או עולה ושניהם יחד אי אפשר לכן בת מינה מחריב בה וחולין לא מחריב בה אבל כאן כיון דאפשר לצאת בתקיעה אחת לחובת התוקע וגם מצות חינוך איך יהי' מחשבה לחינוך מחריב חובת מצוה הא אפשרות להיות שניהם יחד והוא קו' גדולה וצע"ג (ב) עוד הקשה בשלומא בקדשי' דצריך לשמה רק סתמא הוי לשמה א"כ שייך לחלק דכוונת חולין לא עוקר הך סתמא לשמה ומחשבת קדשי' עוקר מהך סתמא לשמה אבל מצות דלא צריך כוונה דלא שייך בו סתמא לשמה קאי וא"כ למה יחריב בו אם יש לו מחשבה למצוה אחרת וצע"ג (ג) עוד הקשה מגמ' ברכות דפריך למ"ד מאצ"כ מהי' קורא בתורה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא יעו"ש וקשה מאי קו' שאני התם דמחשבת מצות לימוד תורה מבטלת מלהיות הקריאה לשם ק"ש אבל בשאר מצות באמת אין צריך כוונה וצע"ג

ואמרתי זה היום שקויתי לברר דבר אחד אשר כמוס עמדי לדעת פשר הפלוגתא של מצות צריכות כוונה ובחסדי ד' אקוה שלא אבוש להוציא לאור עולם עמקי דברי ר"ן הנ"ל בעזה"י

והסוגי' בקיצור כך הוא שלחו לי' לאד"ש כפאו ואכל מצה יצא ומסיק בכפאו פרסיים אמר רבא ז"א התוקע לשיר יצא מ"ד מתעסק בעלמא הוא קמ"ל והקשו משופר ומק"ש וממגילה ומשני דסבור חמור בעלמא הוא והקשה אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ומשני רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה ופריך מדם שנתערב וכו' ומשני בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה זה סדר הסוגי' בר"ה דף כ"ח יעו"ש ועיי' בסוכה דף מ"ב ובפסחי' דף קט"ו והקושיו' רבו ואסדר רק ארבע סתירות

(א) קו' תוס' בסוכה דף מ"ב דפריך הגמ' מדאגבי' נפיק בי' ומשני אביי כשהפכו וע"כ דמצות אצ"כ דאל"כ בלא הפכו ג"כ לא יצא דהא הולך אצל בקי ללמוד והלא אביי גופי' סובר מצות צריכות כוונה וצע"ג

(ב) דרמב"ם פוסק בכל מקום צריך כוונה במצוה חוץ במצה יען דנהנה באכילה כסברת הר"ן ובסוכה מפרש כשהפכו וע"כ דמצות אצ"כ עיי' בתויו"ט פ"ג דסוכה וצע"ג

(ג) קו' טו"א דר"ל סובר בפסחי' מצ"כ ובנזיר דף כ"ג אמר ר"ל אם אכל פסח לשם אכילה גסה רשע קאמרת נהי דמצוה מן המובחר לא קעביד רשע לא מקרי וע"כ דמצות אצ"כ. וצע"ג

(ד) עוד הקשו האחרוני' ר"י סובר אריך כוונה ובסוכה דף מ"ב אזלי' לר"י וע"כ דלא צריך כוונה וצע"ג

ונלע"ד לבאר מקור הפלוגתא במאי פליגי אי צריך כוונה או לא ולתרץ כל הסתירות בעזה"י הנה יש לנו ב' אופנים במצות עשה (א) כמצות תפילין ושופר ואכילת מצה בליל ראשון של פסח וישיבת סוכה בליל ראשון של סוכה ונטילת לולב ביום ראשון שהמה מצות מחויבות שמי שעבר ולא עשה המצוה לא די שלא נוטל שכר אלא גם רשע מקרי שעבר על מצות עשה ובתפילין נקרא פושע בגופו וצריך כפרה עיי' רמב"ם ה' תשובה ואין שבועה חל לבטל אותם נגלה דיש ב' כחות במצוה הנ"ל (א) שיש עליו חיוב לעשות ואם לא יעשה הפעולה יענש בידי שמים ומה שלא ילקה מלקות כמו בל"ת יען שעבר בשב ואל תעשה או אפשר שעונשו חמור ועיי' רמב"ן בתורה בזה ועיי' תוס' חולין דף ק"י ובכ"מ פ"ג דעדות ועיי' בפרמג"ד בהקדמה לא"ח (ב) שאם עשה פעולת המצוה של שופר ולולב וכדומה מקבל שכר טוב בעמלו כמו במצות עשה דרשות כאשר אבאר לקמן שיש מצוות עשה אשר הוא ברשות אדם לקיים לקבל שכר אבל אינו רשע אם לא יקיים אותם כמו אכילת סוכה בשאר ימי' או מנות צדקה (ב) מצות דרשות כגון לאכול בסוכה כל שבעה או אם נותן צדקה יותר ממעשר הגם שמקיים בכל אכילה מ"ע של בסוכות תשבו ומברך על כל אכילה ואכילה או בכל ישיבה וישיבה אבל יש רשות בידו שלא לבא בסוכה ולא לאכול חוץ מלילה ראשונה וכן בכל פרוטה מקיים מצות צדקה אבל אין חיוב עליו ליתן יותר ממעשר או חומש ועיי' במג"א סי' תר"מ ס"ק טו"ב למה אין מברכי' על אכילת מצה בשאר ימים יען דשם אין מצוה באכילת מצה רק יש איסור שלא לאכול חמץ וממילא צריך לאכול מצה אבל בסוכה יש מצוה בזה שצריך לאכול בסוכה והבן

ודע דמצות ציצית הגם דבידו שלא ליקח מלבוש של מין המחויב בציצית או לעשות בד' כנפות כיון שעכ"פ אם לובש בגד ממין המחויב בציצית ויש לו ד' כנפות אז בא עליו החיוב לעשות ציצית כמו בשופר ולולב ותפילין שנקרא רשע אם לא יעשה ציצית הוא דומה למצוה המחויבת שבעבור כך אמרי' בטלית עשה דוחה ל"ת יען כיון שבבגד כזה בא עליו החיוב בע"כ עיי' תוס' כתובות דף מ' בד"ה אי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל ועיי' בכ"מ בה' ציצית פרק ג' הלכה ו' יעו"ש נמצא בשעה שהוא נעשה בר חיוב בציצית היינו אחר הלבישה עיי' מג"א סי' י"ג סק"א אז יש גם חיוב עליו לעשות ציצית לא בעבור השכר רק כדי שלא יענש אבל במצוה דרשות כסוכה וצדקה ותפילין כל היום וכדומה גם בשעת עשיי' הוי עשה דרשות ובמצות כאלה באמת אין עשה דוחה לל"ת ודו"ק

ובזה אני אומר דבר חדש בודאי השכל גוזר שאם עשה פעולת מצוה שלא בכוונה עכ"פ החוב נפטר דעכ"פ תקע שופר או אכל מצה או הניח תפילין ולא נוכל עוד לומר שהוא פושע ישראל שעבר על מצות עשה אבל אם נחשב לו הפעולה בלא כוונה גם למצוה כמו אם עשה מצוה דרשות לקבל שכר טוב מעם ד' בעד מעשה שלו סובר אביי מצוה צריכה כוונה אם נחשב לו שעשה ג"כ מצוה אז צריך מחשבה למצוה לצאת ידי שמים אבל אם לא כוון למצוה אז נפטר החוב ונשאר המצוה לבד כמו מצוה דרשות וצריך לעשות המצוה עוד הפעם כדי שיעשה מצוה אבל בודאי