מחנה חיים חלק א פב

לחול בב"א תיפוק לי' שכאן אין חסרון מה שאבזאח"ז והוא קו' נפלאה ושאלתי לגאוני ארץ ואין פותר לי

ונ"ל דהנה מבואר בב"ק דף ע"ו מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן ועתה תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן ועתה תורא דראובן בתוס' בד"ה והשתא וז"ל והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמוכרו להדיוט היינו בקדשי בדק הבית דלא מקרי עוד על שם בעלים עכ"ל תמצית הדברים בשלומא בקדשי גבוה דצריך עוד להקריב ולזרוק הדם לשם בעלים לא יצא השור עדיין מרשות המקדיש אבל בקדשי בדק הבית מיד נעקר שם בעלים לגמרי ובא שם הקדש ודומה כמכירה להדיוט

ועתה אני אומר סברא חדשה מה דהוי הדין אם אדם אמר שור שלי יהי' עולה דהוי הדין דלא יוכל עוד לומר עליו שיהי' חטאת או שלמים אין הטעם יען דמשעה שהקדיש שור זה לעולה שוב אין השור זה שלו דכבר נכנס ברשות הקדש ואין לו עוד שור להקדיש לשלמים נהפוך הוא דהשור עדיין שלו והוא הבעלים אבל יען שבהקדש הראשון נתן עליו קדושת עולה אז קדושה הראשונה מעכבת שלא יוכל לבא עליו קדושה שני' כמו אין איסור חל על איסור אבל לא מכח יען שאין כאן ממון לבעלים עיי' נדרים דף כ"ט ע"ב

ולפ"ז נכון מאוד דבשלומא בקדושת בדק הבית דלא נשאר עוד להזכיר על הבהמה שם הבעלים וגם הגזבר יוכל למכור אותו לכל איש אז נפקע שם ממון מבעלים הראשונים אשר הקדישו את הבהמה אבל בקדושת הגוף אשר יעלה על המזבח לכפר עליו ונזכרת על שמו אז נשאר עדיין הבהמה על בעלים רק איסור וקדושה הטיל עלי' ושפיר נפלא למה לא יוכל לחדש אחר שם עולה עוד שם שלמים וע"כ דקדושות מעכבות זה את זה בלא חסרון דאין לו עוד ממון ודומה לשתי אחיות והבן

ולפ"ז מיושב היטב קו' הגאון מליסא דזה כוונת הגמ' אם אמר על השור שהוא הקדש והוי קדושת הגוף דנשאר עליו שם בעלים דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו תורא דראובן ושור שלו ויוכל להחזיר לו אבל אם אמר ע"מ שתחזירהו לי דצריך להיות חזי לי' וכיון דמכח איסורו לא חזי לי' לא הוי חזרה כאשר התנה ובטל ההקדש אבל כל זה בקדושת הגוף אבל בקדושת בדק הבית דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו יהי' תורא דשמעון דמה לי מכרו לגבוה או מכרו להדיוט ואז לא נקרא אפי' חזרה כקו' הגאון דאין אדם מחזיר דבר שאינו שלו ודוק

(ב) ובזה צריך אני להעמידו במה שכתב כ"מ נ"י שפי' הוי ברא"ש שיהי' לנותן בו קנין גמור נהפוך הוא אם יעיין בלשון הרא"ש וריטב"א או בלשון רשב"א שהביא הנתיבות שפי' הוי שהמקבל מתנה צריך להקנות בהקנאה גמורה דכל ראי' שלהם מקטן דלא ידע להקנות אבל בהנותן אפי' אם לא יקנה בהקנאה הנ"ל בכל זאת הלא הוא התנה רק שיחזור לו במתנה ועיקר הוא שלא יהי' עיכוב מכח המקבל מתנה שהוא אח"כ הנותן החפץ בחזרה ולכן הקטן דלא ידע להקנות ויש עיכוב מצדו אז לא יתן אדם אתרוג לקטן ביו"ט א' ודוק וזה מבואר אצלי מכבר דנסתפקתי אם המקבל מחזיר האתרוג והנותן אינו רוצה לקבלו בתורת מתנה עד שמקנה לו בע"כ אם נימא דמהני חזרה בע"כ ויצא המקבל או לא מהני מתנה בע"כ ולא יצא י"ח דהא צריך לקבל האתרוג במתנה ומתנה בע"כ לא משכחת עיי' כריתות דף כ"ד וצע"ג

אמנם מבואר דמהני כאן המתנה בע"כ ויצא ידי חובתו דרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה מאי חקר הגמ' אי נתינה בע"כ שמי' נתינה ת"ל הא גט איתא בע"כ וכתיב בו ונתן בידה ותי' בשלומא במקום דאיכא הפסד למקבל כגון בבתי ערי חומה אז חקרי' אי נתינה בע"כ הוי נתינה או לא אבל בגט דאין איש נקנה לאשה אבל היא נקנית לו מהכ"ת דלא יהי' מהני בע"כ יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן דלא מפסיד הנותן בקבלתו אז אמרי' נתינה בע"כ שמי' נתינה ובפרט דכופין על מידת סדום דזה נהנה וזה לא חסר דאם לא יקבל המתנה מפסיד הראשון המצוה ודוק ומכ"ש לפי ווה שכתב הרשב"א דבממון פסקי' נתינה בע"כ הוי נתינה דמהני דעכשיו אין אנו דנין רק על ממון והבן זה

והנה הרשב"א שם חידש הגם אי אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינ' הכוונה דמצד התנאי נחשב דתנאי הוי מקוים אבל לגבי המקבל אין נתינה בע"כ הוי קנין ובעבור זה אם אשה אמרה לאיש תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע ע"ז ונתן לה בע"כ אז נחשב לו לקיום שבועה אבל היא אינה מקודשת יעו"ש מבואר דבכל נתינה בע"כ לא פועל קנין לגבי המקבל בע"כ וזה הטעם דלא מהני מתנה בע"כ וא"כ נגלה דעיקר הכוונה ברא"ש שיהי' נתינה גמורה והקנאה גמורה מצד האיש אשר קיבל האתרוג במתנה ע"מ להחזיר אבל לא שיהי' קנין גמור להנותן שהוא עתה המקבל וכן הגאון בנתיבות לא חקר רק איך יוכל המקבל להקנות דבר שאינו שלו ולא חקר שאין להנותן דבר לקנות יען שהוא הקדש וינקוט פי' הנ"ל והבן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלהודיעו צערי שפלא בעיני קו' רשב"א שהקשה שנפשוט מגט דנתינה בע"כ שמי' כתיבה מגט דכתיב ונתן בידה ואיתא בע"כ הוא פלא בעיני הלא מבואר בגיטין דף כ' דכתבו על איסור הנאה כשר דהאי ונתן לאו נתינה שיבא לה מבעל איזה ריוח כמו ונתן לכהן את הקודש אלא נתינת הגט מידו לידה וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול דבעל צריך לעשות נתינה מידו לידה אבל בכל מקום דליכא קפידא בגוף שנימא אם לא נתן המוכר בתי ערי חומה ביד ממש דלא נפדה הבית הלא שם עיקר הפי' ונתן הכסף שיחזיר כדמי המקח ללוקח ואז אפי' הניח ע"ג קרקע מהני אם הלוקח מרוצה או בכל תנאי אם התנה ע"מ שתתן אז אין קפידא אם נעשה בגוף הנותן או ע"י סבה ממנו אז יש לחקור אם נתינ' בע"כ נקראת נתינ' דכאן התנאי אם תתן לי ברצוני וצע"ג ויש לי בזה הרהורי דברים ולא אאריך כעת

(ג) עוד התפלא הגאון להבין דעת נמ"י דכתב ה"ה במכר או נתן במתנה דמהני בע"מ שתחזירהו דכאן קשה קו' שלו איך מקיים התנאי בחפץ שאינו שלו וכבר הקשה גם הגאון קצו"ח קו' הנ"ל דהקדש שאני ממכירה יעו"ש שהניח בצ"ע אך הגאון מליסא העמיק ושידד עמקים דהכוונ' כאלו הקדיש בתנאי שיהי' קודש עד שעת חזרה וגם יהי' קודש אחר החזרה אבל בשעת חזרה יהי' חונין וכ"ת קדושה לא פקעה בכדי שאני הכא דלא יהי' רק לשעה והוא צריך זאת שיהי' רגע חולין דלולי זאת לא יוכל להקדיש אז פקעה בכדי דוגמת סברת הר"ן בגיטין בע"מ שלא תנשאי לפלוני הגם דאמרי' כיון דפסקה פסקה אבל כאן נפסק על רגע אחת יעו"ש

ונלע"ד לבאר דברי נמ"י ומקודם אומר אני הגם שהגאון הנ"ל אמר דבר חכמה בכל זאת במ"כ לא דיבר נכונה דבשלומא שם בגט הלא מכח הקדושין אשר נעשית אשה שלו אותו כח אישות הוא מושך כל ימי עולם ולולי שחדשה התורה שגט או מיתת הבעל מתיר אישות היתה אשה נשארה אשת איש גם אחר מיתת הבעל עיי' גמ' קדושין ועיי' ברמב"ם ובראב"ד בה' מלכים אם יש גירושין לב"נ ועיי' חידושי ר"ן סנהדרין בזה וא"כ הגם שהבעל נתן לה גט ורוצה לכרות האישות אבל מתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ואם תעבור אז יהי' גט רק על רגע אחת ותחזיר לאישות אז לא נוכל להקשות איך יוכל להתנות שתהי' אשתו גם אחר שכבר יצאה ממנו דלק"מ דהא אם ירצה לא יתן גט כלל ותהי' לעולם אשתו ועשה לה עוד נחת רוח