מחנה חיים חלק א פא

סימן כ' עוד להרבני הנ"ל

אודות אשר יצא לפשוט ספק שלי במי שנתן אתרוג או שאר דבר במתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר לו המקבל רק ע"י כפי' בתלוי ויהיב מי אמרי' דתלוי ויהב לא גמר ומקנה וממילא לא נקרא שהקנה בחזרה וגם הוא לא יצא או נימא כיון דבכל אופן יהי' נשאר החפץ לנותן דכיון שלא קיים התנאי לא הוי מתנה כלל ולא הוי הפסד ממון ודומה לתלוי וזבין דוגמת סברת התוס' בחוץ בגטין ובר"ן ע"ז דף כ' ובמ"ל פ"ג מזכי' הל' ו' מאי לדון להאי דינא וע"ז כתב כ"מ נ"י וז"ל לפענ"ד דהנה הא בלא"ה דעת הקצו"ח והרבה פוסקים סוברי' דא"ל קנין בחזרה ואף לפי דעת הרא"ש דצריך קנין בחזרה מ"מ כאן בכפאו והחזירו יצא אף אם נימא תלוי ויהב לא הוי מתנה ואם נימא ג"כ דבהאי הנאה שיהי' לו קנין לזמן לא גמר בלבו להקנות מ"מ יצא דהא דקאמר הרא"ש ז"ל וצריך להחזיר לו בקנין גמור פירושו שיהי' להנותן קנין גמור אח"כ דהא איתא בח"מ סי' רמ"א בנתנו לו מתנה ע"מ להחזיר והקדישו והחזירו יצא והקשה הגאון מליסא מכאן דהא אמרי' דצריך להחזיר לו הלולב בקנין גמור וראי' מקטן וא"כ כאן בהקדישו והחזירו הא לא החזיר לו כתנאי ושקיל וטרי לדעת הקצו"ח מסוף דבריו עולה דשם מיירי בהקדישו לשם שלמים ושוב יש לבעלים חלק בבהמה אח"כ ע"כ שפיר הוי מתנתו מתנה עכ"ד נמצא דאף אם לא החזיר לו כתקנו ולא החזיר לו כדרך המחזירי' כיון דיש להנותן חלק בהנ"ל הוי מתנה וכאן נמי פשיטא דלהנותן יש רשות להשתמש בהאי אתרוג רק דהשאלה הוא נגד המקבל וכיון דיש להנותן רשות בו בודאי הוי מתנה ויוצא כיון דיש קנין גמור אח"כ עכ"ל

הנה טרם שארד בעומק הדבר בנידן הנ"ל משפטים אדבר עמו על הדמיון הנה (א) אני חקרתי בע"מ שתחזירהו לי והגאון הסביר בע"מ שתחזירהו ולא אמר לי כמבואר ההבדל בגמ' ובש"ע ח"ו סי' רמ"א דבע"מ שתחזירהו לי צריך שיהי' חזי לי' וגם צריך להיות במתנה חזרה גמורה וע"ז חקרתי יען שמתנה הי' בתורת תלוי ויהב דלא נקרא מתנה מי נימא יען דליכא כאן הפסד ממון למקבל דבכל אופן יהי' החפץ להנותן ומהני תלוי ויהב או נימא יען שבפני עצמו לא הוי מתנה בכה"ג מתנה ממילא ליכא קיום התנאי אבל בתחזירהו דלא צריך מידי דחזי לי' רק שהקשה הגאון א שהקדיש אין אדם מחזיר או מקנה דבר שאינו שלו וע"ז משני בשלמים וכר"י דנמצא דנקרא חזרה אבל לא חזרה לנותן דהא לא אמר לי ודו"ק (ב) היכי מדמה חקירה שלי לדין דנתיבות דשם הוי רק חסרון בכמות דשור הקדוש הגם שהוא ממון עכ"פ יש בו מגרעת כנגד שור חולין אבל עכ"פ מה שמחזיר הוא מחזיר ברצון טוב אבל כאן לא הוי חסרון בכמות אבל הוי חסרון באיכות החזרה שאינו מקנה ברצון אלא בכפי' ובזה יבין שלא כדת השיב במה שסיים שה"ה כאן כיון שיש רשות לנותן להשתמש בו בודאי הוי מתנה גם כנגד המקבל במכ"ת נ"י לא דק דלא בא היתר השימוש מכח החזרה רק יען דשלו הוא נוטל הגם אם לא הוי מתנה בחזרה מ"מ מותר לשמש בו דממנ"פ החפץ שלו וק"ל

(א) ועתה באתי לבאר איזה דברים בעזה"י הנה הגאון מליסא התעורר למה מהני בע"מ שתחזירהו אם הקדיש השור הא צריך להחזיר במתנה גמורה ואיך יקנה דבר שאינו שלו עוד התעורר למה נקט שור זה הקדש לא שאר דברים ותירוצו לא נ"ל דאיירי אליבא דר"י

הנה מתחילה אודיע לו מרגליות אחת אשר חדשתי בלמודי מס' נדרים הנה הרמב"ם כתב פי"ג מה' נדרים הל' כ"ב וז"ל אמר לה קיים ומופר לכי בבת אחת הר"ז קיים עכ"ל ודבריו נפלאים הלא בכל הדברים שאינם בזאח"ז שניהם בטלים ולמה פסק הרמב"ם הר"ז קיים ועיי' בר"ן נדרים דף ס"ט ע"ב שהשיג עליו ופסק שיוכל עוד אפילו להפר והוא פלא גדול

אמנם משה אמת ותורתו אמת דלפמ"ש דחקירת כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו זה דוקא אם נשאר לאדם עוד חפץ אשר יוכל להיות כמו שמבקש להיות למשל שיש כאן גוף לקדש אבל היא אחות אשתו וכח הקדושי' של אחותה מגרע שלא יחולו בה קדושי' מאיש הזה וכן במעשר הגם אם יקח טבל ויפריש פעם שנית אחר שכבר תיקן כרי הנ"ל לא מהני הגם שגוף המעשר ראוי להעשות מעשר אבל יען שכבר הפריש תבואה פעם ראשון למעשר שם ראשון מעכב שם השני וכן במעשר בהמה הלא הטלה האחד עשר ראוי להיות מעשר בהמה אבל יען שקרא כבר לטלה על הראשונים למעשר לא יוכל להיות עוד טלה אשר יקבל שם מעשר על טלאים הראשונים אז הסברא כיון דמה דבזאח"ז הוי הטעם דשם אחד על ב' חפצים מעכבי' זא"ז ה"ה בב"א אינו אבל אם ע"י קריאת שם הראשון לא נשאר עוד גוף לקרוא עוד פעם שנית זה השם למשל בנדרים דף ל' בעי ר' אושיעי' נתן לאשה שתי פרוטות באחת התקדשי לי עכשיו ובאחת לאחר שאגרשך לא שייך לחקור כל שאין בזאח"ז גם בב"א אינו זה שיבוש דשם בב"א אינו יען כיון שנתקדשה בפרוטה א' לא נשאר עוד גוף להתקדש אבל בזא"ז יש גוף להתקדש והבן כי עמוק בסברא

ועתה נחקור הלא הקמה והפרה אין בזא"ז ואנו רוצי' לומר גם בב"א אינו נראה אם דומה למקדש שתי אחיות או לא ונאמר בע"כ שם הקמה סותר לשם הפרה דהא לאחר שהקים לא יוכל להפר הגם שיש כאן נדר שצריך הפרה ולהתיר לה אשר אסרה על נפשה ואעפ"כ לא יוכל עוד הבעל להפר אחר הקומה וע"כ דשם הקמה מדחה שם הפרה וממילא הגם שאמר בב"א הקמה והפרה לא הוי הפרה יען שאחר הקמה ג"כ לא משכחת הפרה אבל אם אנו רוצי' לומר שגם הקמה לא תהי' יען שאחר הפרה לא משכחת הקמה זה טעות גדול דכמו דחכם עוקר נדר מעיקרו ועיי' גמ' ור"ן נדרים דף כ"ב והבן כן הבעל עכ"פ מיגז גייז משעה שהפר אין כאן בעולם עוד נדר ואיסור ומה יקים לה אם אין כאן נדר להקים אבל בב"א שיש כאן נדר להקים נתקיימה הקמתו ולכן פסק הרמב"ם דגמ' מביא דין דרבה וע"כ רק לפשוט דהוי הקמה ולא יוכל עוד להפר ודו"ק ושישו בני מעיי כי מצאתי ראי' מפורשת בתוס' גטין דף מ"ב ד"ה הא ודו"ק

ובזה נפתח לי כהיום להבין דעת קדושים הנה הר"ן בקדושין דף נ' בסוגי' כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו כתב וז"ל דאע"ג דאמרי' האומר הר"ז תמורת עולה תמורת שלמים הרי היא תמורת עולה ושלמים דאף ע"ג דבאח"ז אין הדבור האחרון כלום התם שאני משום דאפשר לשניהם לחול בב"א ותמכור ויביא בדמי חצי' עולה וחצי' שלמים אבל הכא כיון שא"א שיחולו קדושי שתיהן כאחת דחייבי כריתות נינהו לא תהי' נמי בחדא מנייהו דהי מנייהו תפסה עכ"ל והיא פלא בעיני מאוד בשלומא במקדש בב' אחיות דשניהם ראוי' לקבלת קדושין דהא פנויות הנה ואף עפ"כ לא יוכל איש לקדש אותם זה אחר זה דמשעה שנשא ראשונה אין קדושין תופסין באחותה נמצא דיש כאן גוף שראוי לקדש ובכל זאת לא תופס לו בה קדושי' אז בסברא שגם בב"א אינו אבל כאן אם הקדיש מתחילה לשם עולה אז כבר אין לו עוד בהמה ובעבור זה אין חל עלי' אח"כ קדושת שלמים יען שאין לו ממון להקדיש וא"כ לא שייך לומר שאין בזאח"ז דבאמת אם יהי' לו עוד כח וממון יהי' חל זה אחר זה גם קדושת שלמים אבל אם אמר בפעם אחת תמורת עולה ושלמים דיש כאן ממון בשעת הקדש לכן חלו שניהם ולמה צריך הר"ן לחלק יען שאפשר לשניהם