מחנה חיים חלק א עט

לכל הפחות מבטל מ"ע וגם שאחר ימול לא נשאר לו קיום מצוה רק יש לדון על תשלומין י' זהובים ועיי' ברא"ש ועיי' בחת"ם סופר יו"ד סי' רצ"ה סברא נפלאה ודבר חדש אשר לא נמצא כמותו בפי' תוס' בבכורות שמחדש שאי אפשר שאחר יעשה המצוה בשביל האב רק עולה המצוה להעושה והוא נכון מאוד ותלי' בחבל ראשונים ופוסקים שהבאתי למעלה נמצא ששפיר שייך כאן גזירה שמא יעבירנו שחרוד וטרוד על מצותו אשר מוטל על האב לבדו ונהפוך שם בשופר ולולב אינו טרוד שיודע שאחר לא יקח ממנו מצותו אבל כאן ירא לנפשו שמא יקדמנו אחר ויחטוף ממנו המצוה וישלם לו י' זהובים והבן כי כתבתי בקצרה והוא סברא נפלאה שכאן בודאי יש גזירה שמא יעבירנו ויש לי בחידושי ביצה ראי' ברורות דטבילת כלים הוי מצוה של הבעלים אבל בודאי הטבילה מועלת מאיש אחר בע"כ של הבעה"ב ובזה מתורץ רב ביבי בביצה דף ח"י והבן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלהיות מגן ומחסה על המג"א בה' פסח סי' תל"ב סק"ה שהקשה איך יברך איש אחר על ביעור חמץ של חבירו ותי' שמצינו כן שמוהל מברך והשיג עליו הדג"מ מילה שאני דחיוב על הב"ד אבל יש ראי' מהפרשת תרומה דאיתא ע"י שליח ואם איתא דשליח אינו מברך א"כ הוי כל שליח כמו אלם דאסור לתרום יען שאינו יכול לברך אלא נשמע דשליח יכול לברך על הפעולה אשר עושה בשליחות יע"ש והוא פנא על המג"א הלא עיקר שליחות בתרומה וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דהנה בהפרשת תרומה יש ב' דברי' (א) תיקון הכרי שיסולק ממנו האיסור טבל ואותו תיקון אין לו שיעור אפי' חטה אחת פוטרת כל הכרי כנודע (ב) להפריש אז כאשר מתקן הכרי שיעור כדי נתינה לכהן אחת מארבעים או מחמישים או מששים עיי' תוספ' רי"ד קידושין דף נ"ח ונוב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"א והנה מה שמפריש שיעור נתינה בזה אין עושה השליח שום זכות לנפשו דגם אם מפריש כדי נתינה טובת הנאה לבעלים שהם בעצמן מקיימי' מצות נתינה אבל השליח לא זוכה שיוכל ליתן התרומה לכהן ועיי' נדרים דף ל"ו אבל במה שמתקן הכרי שמסולק ממנו איסור טבל אפי' אם הבעלים בעצמן מפרישי' לא מזכי' לעצמן יותר מאשר מזכין לכל איש ישראל דבתיקון הנ"ל אין על הכרי איסור טבל ואם השליח מפריש פועל בודאי ג"כ התיקון לעצמו כמו שמתקן לבעה"ב דמי שיאכל עכשיו אפי' שלא ברשות בעלים לא עבר רק על גזל לא על טבל כמובן ובודאי עיקר מצות הפרשת תרומה נתקיים אפי' בחטה אחת רק מצות נתינה לכהן לא יוכל לקיים יען שאין בידו שיעור נתינה אבל זאת לא נאמר דהכרי מתוקן ומותר לאכול ולא קיים מצות הפרשה כלל ונדמה זאת לתינוק שנימול תוך שמונה שחידש הגאון שג"א דהוי כנכרת הגיד ולא יוכל לקיים בו מצוה כלל זה אינו דבודאי נתקיים מצות הפרשה אבל לא יוכל לקיים מצות נתינה לכהן והבן ובאמת נ"ל הגם שט"ז ביו"ד סוף סי' א' מחדש דהפרשת תרומה אינו בעבור התיקון לאכול נ"ל היינו דוקא אם מפריש השיעור נתינה אבל חטה אחת בודאי הוא רק משום תיקון הכרי והבן זה מאוד

ולפ"ז בשלומא בהפרשת תרומה שעיקר מצות הפרשה אשר מועיל בחטה אחת הוא עיקר לתיקון הכרי שאז השליח והמשלח שווין בו בזה ודאי השליח יוכל לברך אבל בביעור חמץ או במילה כפי הבנת המג"א שלא חל החיוב על הב"ד כל זמן שהאב רוצה לקיים מצותו והשליח אינו פועל לעצמו כלל אז בודאי קשה קו' מג"א איך יברך השליח הלא לעצמו אינו פועל כלל בפעולתו לכן מביא ראי' ממילה והבן זה וקו' הח"י מברכת אירוסין לק"ו דגם לרב נפעל עכשיו שאסורה לו בשם א"א ודוק

סימן ח"י שאלה איש הירא אשר חישב עם קונהו על חטאת נעוריו אשר חטא לנפשו ולבו ועיניו לשמים נעשות זכות בתשובה והוא מפריש עצמו מעונת אשתו לחדשי' והיא מבקשת תפקידה ואומרת עשה עם קונך כרצונך אבל אל תגרע מלשקוד על דלתותי כפקידת כל אדם ושאל האיש הדין עם ומי כי שיער בנפשו שד' שונא גזל בעולה

תשובה דבר זה תלי' בפלוגתא מפורשת בירושלמי סנהדרין פ"ב וז"ל ותהיינה צרורו' עד יום מותן אלמנות חיות ר"י בן פזי בשם ר' יוחנן אמר מלמד שהי' דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסם לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבת דבר האסור לד חייך שאני מתאבך דבר המותר לך רבנן דקסרין אמרין אסורות ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורות למלך כלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהי' המלך אסור להשתמש בהם עכ"ל הרי מבואר דלר"י הי' מותרות לדוד דאנוסו' היו רק בעבור לעשות תשובה על חטא בת שבע כפאו ליצה"ר לגדור גדר בקדש עצמך במותר לך והגם שציער לנשיו ולא נתן להם תפקידם ש"מ כיון שעושה לעשות תשובה על חטאיו מותר לו לעשות כן אבל לרבנן דאסורות היו לו עפ"י ק"ו מכלי הדיוט א"כ ליכא למשמע שיוכל למעט עונת אשתו בעבור לכוף ליצה"ר ודוק

אמנם אחר העיון נ"ל דלכ"ע אסור למעט בעונתה הגם שהוא רוצה למעט תענוג המשגל לקיים מצות עשה של תשובה זה הוא מצוה דילי' אבל מה איכפת לה בזה והוא משועבד לה לעונתה כפי מערכות חז"ל דשם הי' רק פלגשי דוד אשר המה בלי קידושין וכתובה רק בתורת שפחו' ע"י שייחדם לתשמיש עיי' רמב"ם פ"ד מה' מלכים הלכ' ד' ובלח"מ שם שהאריך א"כ לא נשתעבד לה והי' דוד יוכל להחמיר על עצמו לכוף ליצרו אבל אשה אשר משועבד לה לעונתה אז לא יוכל הוא לקיים מצות תשובה למעט עונתה דהוי מצוה הבאה בעבירה והוא עולה בגזל אשר שנא ד' ודוק

ובזה יעלה שלהבת הדעת בהבנת דברי תוס' בפ"ק דגיטין ותזנה עליו פלגשו ח"א זבוב וח"א נימא ונתקשה בתוס' דמנ"ל שלא הי' זנות ממש ותי' ר"ת יען דרצה להחזירה ע"כ שלא הי' שם זנות ממש כדמוכח מקרא שאפי' פלגשים לא הי' דרכם להחזירם לאחר זכותם כדכתיב בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות עכ"ל יעו"ש ודברי תוס' נפלאים מאוד הלא אשת ישראל לא נאסרה אם נאנסה ופלגשי דוד אנוסות היו וא"כ בודאי לא נאסרו לדוד אפי' ה' דרכם שלא להחזיר פילגש אם זנתה במזיד אבל עכ"פ פילגשי דוד אנוסות היו וא"כ ע"כ אין ראי' מדוד ומצאתי שהקשה קו' זו בפרשת דרכים דרוש י"ב בד"ה ומכאן יעו"ש שהניח בקו' וצע"ג

ולפמ"ש יש ליישב והוא דכל בעילת אונס הוי בסוף ברצון עיי' בכתובות דף נ"א דאבוה דשמואל חוסר ביאת אונס באשת ישראל חוץ מצווחת דרובה הוי ברצון ורבא סובר הגם דהוית בסוף ברצון יצר אלבשה ונחשב לאונס וכן מבואר בירושלמי פ"ד דסוטה דסוף ביאת אונס הוי כטומן אצבע בדבש וטועם ביוכ"פ שסוף מתוק כן אמרה אשה לר' יוחנן הובא בפנ"י כתובות דף נ"א יעו"ש ואנו סומכי' על יצר אלבשה רק יען שיש לאשה חזקת כשרות של מזנת ברצון מדעתה כן מבואר בהפלא"ה שם רק מה שפועל מלבוש היצה"ר אבל בפלגשי' דלא הי' בקדושין וא"כ ליכא איסור גבה ומה שהדיוט אסור לבעול פלגש מלך הוא איסור דגברא ולא דידה וא"כ יש בפלגשים חשש כאשר הזמין אבשלום לעשות העראה נתרצו לו [ובפרט הלא אחיתופל התיר לו פלגשי אביו יען שהוא גזירת הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך ושכב את נסיך עיי' ילקוט שמואל ב' סי' ק"ן] וא"כ יש חשש רצון אצל פלגשי דוד ושפיר הביא תוס'