מחנה חיים חלק א עח

ישב בדין על אבשלום על שבעל נשי אביו ויהרוג אותו ויקח המלוכה לעצמו] אז אמרינ' ק"ו נשי המלך שנבעלו מהדיוט דאסורות לבעליהן מן הדין ודו"ק

ואל תשיבני א"כ מה לי נבעלו מן ההדיוט לו יהי' שמלך בעל אותם עכ"פ נבעלו באיסור מאיש זר וצ"ע לק"מ דכיון דפלגשי' בלא כתובה וקדושין א"כ כל אסורן של הפלגשי' שלא יהי' נבעלי' מאיש זר יען שנשי מלך אסורי' להדיוט ועיי' היטב בלח"מ פ"ד מה' מלכי' הל' ד' שתי' קו' מזרחי וא"כ במלך שרשאי ליקח נשי מלך אחר אז לא הי' באמת איסור כלל רק אבשלום הדיוט הי' כאשר נראה בעינים דירושלמי הנ"ל בשם רבנין דקסרין סובר דאבשלום נקרא הדיוט ולא מלך ודו"ק [ועיי' ירושלמי פ"ג דהוריות דר"ה אמר דדוד הי' מתכפר בשעיר כהדיוט כל אותן ששה חדשי' וא"כ הי' אבשלום מלך ועיי' בפר"ד שהביא כן בשם המדרש שדוד הי' כהדיוט ואבשלום כמלך שנטה אחריו לב כל ישראל ע"כ רבנין דקסרין פליגי וסברו דוד נשאר מלך ואבשלום הדיוט]

היוצא מזה דלכ"ע מותר למלך לשמש בכלי הדיוט וק"ו של הירושלמי קאי אם אשת מלך נבעלה באונס מהדיוט אז אסורה למלך אבל שנימא ק"ו שכלי המלך אשר שימש בו הדיוט יהי' אסור לא עלה על דעת ירושלמי וה"ה כלי גבוה לא נאסר בשימוש הדיוט לגבוה וה"ה כלי קדושת בהכ"נ לא נאסר ע"י שימוש הדיוט כנלענ"ד ברור בעזה"י

ועלה בדעתי להביא ראי' דמלך רשאי להשתמש בכלי הדיוט דרמב"ם כתב בה' ס"ת פ"ז הל' ב' וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שהי' לו כשהי' הדיוט עכ"ל ושם מבואר שצריך גם ספר הדיוט לשמש בו בבית גנזיו וז"ל וזה שהי' לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו עכ"ל ובארתי במקו"א דהיינו ללמוד תורה מתוכו וס"ת השני לצורך נהגת מלוכה וקשה איך משמש בספר שהשתמש בו הדיוט דהא מתחילה הדיוט הי' אע"כ שמותר למלך להשתמש בכלי שהשתמש בו הדיוט שוב ראיתי שזה משבשתא דפשיטא שאין צריך לגרש נשיו או למכור כלי ביתו שהי' לו מקודם דכל המיעוט הוא אם השתמש בכלי הדיוט אחר אבל תשמיש שלו לא מזיק ודו"ק

אך חשבתי להביא ראי' מרמב"ם בה' מלכי' פ"ג שכ' ח"ל בעת שישב על כסא מלוכה כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו עכ"ל ובודאי משמע שמותר בשל אבותיו אפי' אם לא היו אבותיו מלכי' וקשה איך משמש בכלי שהשתמש בו הדיוט אלא פשיטא שמותר למלך להשתמש בכלי הדיוט והתבוננתי דבודאי בכלי שהשתמש בו הדיוט טרם שנעשה הוא מלך בודאי מותר להשתמש אבל דילמא כלי שהשתמש בו הדיוט אחר שעלה הוא למלוכה אסור להשתמש בו וא"כ גם קו' ראשונה לק"מ ומיושב ג"כ קו' יפ"מ מאבגיל ודו"ק

ויש להביא ראי' מן מה דכתוב מפורש בשמואל ב' ק' י"ב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ופירש"י שם וז"ל תועבת בני עמון מלכם שמו לשון מולך ותהי על ראש דוד אתי הגתי בטלה עכ"ל מחכז"ל ואיך השתמש בו דוד ויש להשיב על זה כמובן

וחפשתי בבית אוצר התשובות של אדמ"ו הגאון חתם סופר באו"ח ומצאתי בסי' מ' בד"ה וראיתי שתי' קו' פר"ד שלפי ק"ו של ירושלמי יהי' כלי גבוה נאסר אם השתמש בו הדיוט ותי' הוא ז"ל דשאני אבשלום שהשתמש ברשות שקנאום אבשלום בקנין שבי מלחמה כמבואר בגיטין דף ל"ח אבל הדיוט דעלמא שמשמש בכלי מלך שלא ברשות לא נאסר למלך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ בכלי שרת דלא נפקא לחולין ע"י מעילה דיש מועל אחר מועל ג"כ לא נאסר לגבוה יעו"ש זה תמצית דבריו

ולדעתי יפלא דבריו הקדושים דממנ"פ אם יש לאבשלום דין מלך ולא נידן כלסטי' עד שנאמר עליו שקונה בקנין שבי מלחמה והשתמש ברשות וכן משמע מירושלמי הוריות שהבאתי שדוד הי' מתכפר כהדיוט א"כ איך אמר הירושלמי בסנהדרין כלי מלך שהשתמש בו הדיוט הלא אבשלום לא נקרא הדיוט אלא מלך יען שנטה אחריו כל ישראל ואם הי' לו לאבשלום רק דין הדיוט. כי ד' אמר רק הנני מקים עליך מתוך ביתך וחכז"ל סבור הייתי עבד או ממזר והם פסולי' בישראל להיות מלך כנודע עיי' בב"ק דף פ"ח וא"כ איך יקנה בקנין שבי הלא לסטי' בודאי אינם קוני' ולא זכיתי להבין דעתו בזה

וגם בגוף החקירה שלו דאדם הדיוט אחר ששימש בכלי מלך מותר לתשמיש מלך עוד יען דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא אוכל להבין בשלומא אם יוטל על החפץ איסור שייך לחקור אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל כאן הכל מפני כבוד המלך כמו אין רוכבי' על סוסו ואין משמשי' בשרביטו ועיי' בלח"מ פ"ג מה' מלכי' מביא תוספתא וקרא בו כל ימי חייו הוא ולא הדיוט יעו"ש אבל בשאר כלי מלך לא מצינו שיהי' אסור מן התור' להשתמש וכ"ש שאין איסור על החפץ אפי' בס"ת רק איסור גברא ומכ"ש בשאר כליו וא"כ בודאי אין ההדיוט מניח איסור על החפץ דנימא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואעפ"כ מצדו (השימוש) יוכל להיות שהוא אין רשאי להשתמש בכלי ששימש בו הדיוט כנלענ"ד

סימן טו"ב שפעת שלום ורב ברכות לראש גבר בגוברין הרבני החריף והבקי העומד למשמרת השכל והיראה ש"ב כבוד הקצין ר' משה יצחק אלי' נ"י ולכל ביתו יאמר שלום

אחד"ש באתי אודות ח"ת אשר כיבד לי בקו' חמודה על הר"ן שהקשה למה לא גזרי' במילה שמא יעבירנו והקשה כ"ת נ"י בשלומא בשופר ולולב ומגילה וטבילת כלים הכל מצוה שלו אבל מילה שחייב כל א' מישראל ולא הוי מצוה שבגופו כמו מצוות הנ"ל לא שייך שמא יעבירנו ואינו בהול והוסיף עוד כאן אם ילך אצל בקי וילמדנו אז עשה הבקי המצוה ולא נשאר לו מצוה ואיך שייך בהול והוא קו' משכלת וצע"ג

ונלע"ד ליישב מה שהוסיף שהבקי ימול ולא נשאר לו מצוה במכ"ת נ"י זה אינו ישר שהכוונה שישאל להבקי להראות לו אם אוחז בטוב עור הערלה שלא יחתוך בבשר ערלה ויזיק לבן אבל באמת שהוא יעשה המצוה ודוק אבל הקו' בעצמה חזקה מאוד

ונ"ל לתרץ גוף הקו' של כ"ת נ"י שדברי הר"ן עמוקי' וישרי' דהנה בודאי לא נעלם ממנו שמצות מילה מן האב לבנו הוא עומד לפנינו בב' מ"ע (א) מצות עשה של המילה ביום השמיני ימול (ב) אם יש לילד אב הוא מחויב שימול במ"ע הנ"ל וילפי' בקידושין דף כ"ט מן וימל אברהם את יצחק בנו והנה הגם ששניהם מצוה אחת אבל עכ"פ נפרדי' המה ועיי' ברא"ש פ' כיסוי הדם וברמב"ם פ"א מה' מילה ובטור יו"ד סי' רס"ה דמבואר דכל זמן שאב בעולם ורוצה למול את בנו אין המצוה מוטלת על ישראל אבל אז אם אין האב כאן או שהאב אינו רוצה לקיים המצוה חל המצוה על כל ישראל ועיי' בש"ך ח"מ סי' שפ"ב שמסיים שם שמרא"ש ורמב"ם הנ"ל נשמע אם האב יוכל למול ועושה שליח מבטל מ"ע של מילה יעו"ש היטב ועיין פלתי ביו"ד סי' כ"ח שמחלק בין שליח ובין מכבד ועי' בתב"ש קו' משבת ועיי' ברמ"א יו"ד סי' רס"ה ועי' במג"א סי' תל"א ודג"מ שם ועיי' בט"ז סי' כ"ח דבר נפלא פי' בטור שפך וכיסה ויש לי בזה אריכת דברים אשר אין אגרת הזה מספיקם

תמצית הדברים שכל זמן שאב כאן עומד חי המצוה מוטלת רק עליו ואם אינו מל בעצמו או בשליחו'