מחנה חיים חלק א עז

בפ"ד דע"ז דבאו בה פריצי' ויחללוה איירי ברשעי ישראל אבל ע"י שבי לא יתחלל קדשי גבוה א"כ בודאי לא נפקעה קדושת כלים שהן מקודשי' לבית מקדש מעט אלא אפי' לרמב"ן במלחמות שם שפליג על הבעה"מ וסובר דבאו בה פריצי' קאי על אומה שכבשה ארץ ישראל היינו אז שלבנון באדיר נפל אבל ע"י חבורת כת רשעי ארץ מעיר אחת או שתים בודאי אין להם כח לקנות ולחלל קדושת גבוה דכת לסטי' לא נחשבה לעם להיות להם קנין שבי ודו"ק

בירושלמי פ"ג דהוריות וז"ל אר"י בי רבי בון ובלחוד עד יהוא בן נמשי ומה טעם בני רביעי' ישבו לך על כסא ישראל מכאן ואילך בליסטיא היו נוטלין אותה עכ"ל הובא בפרשת דרכי' דרוש שנים עשר היינו לענין קרבן ומכ"ש שלסטי' חבורות רשע אין להם כח לקנות בכח שלל כי הפסוק ויקח כל ארצו מידו היינו במלך ועם כנלענ"ד

ודע דאין שייך לומר כאן יען שבאו לשלול וכל אחד נושא נפשו בכפו מכח חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והרבה פעמים מפסידים חיותם א"כ בדמים קנינהו ויצאו לחולין עיי' בסנהדרין דף ע"ב דכבר הארכתי במק"א דאפי' לרב דסובר דאפי' נטל פטור היינו בישראל אבל בנכרי אינו קונה כלל אפי' בדמי' דבכל גניבה בן נח נהרג ואעפ"כ אינו קונה רק אינו חייב בהשבה עיי' סוף פ' השוכר את הפועל ובעירובין דף ס"ב ובקצו"ח ה' גניבה ואין עת האסף פה

ולפ"ז לא ובעי' אם משנה את הבגד ועושה מפרוכת הנ"ל מלבוש עליון לס"ת בודאי מותר דהא ע"י שינוי מתיר המג"א בסי' קמ"ז סק"ה לעשות מבגד חול תשמיש קדושה אלא אפי' לעשות מפרוכת גדול פרוכת קטן שאין זה שינוי כלל אעפ"כ מותר דהוא נשאר בקדושתו ולא יצא לחולין ע"י שימוש גנב כנלענ"ד ברור בעזה"י

אך הלום ראיתי לפרשת דרכי' דרוש י"ב שנתעורר בדבר גדול דבירושלמי פ"ב דסנהדרין אמרו בשם ר"י הנך פלגשי' שעשה דוד אלמנות חיות הי' כדי לעשות תשובה על שתאב דבר האסור אבל בשם רבנן דקסרין אמרו דאסורו' היו לו מן הדין מכח ק"ו וז"ל רבנן דקסרין אמרין אסורות ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורות למלך כלי מלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהי' המלך אסור להשתמש בהם עכ"ל הירושלמי והקשה הפר"ד א"כ נימא ג"כ אותו קל וחומר אם כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורות לגבוה כמבואר במנחות דף כ"ז מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהם הדיוט א"כ ק"ו כלי גבוה שנשתמש בו הדיוט יהי' אסור לגבוה וזה לא שמענו מעולם דוקא אם השתמשו בכלי גבוה לע"ז נאסר כמבואר בגמ' בע"ז בכלי' דאחז וכן משמע ברמב"ם בה' בהב"ח פ"א דכלי גבוה לא נאסר בשימוש הדיוט ולפי הק"ו מירושלמי יהי' הדין לאסור יעו"ש שהניח בקו' וצע"ג ואותו ק"ו שייך ג"כ בנידן שאלתינו אם כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור לשימוש ס"ת כ"ש כלי ששימש כבר לספר תורה שנאסר בשימוש חול כמו שהקשה הפ"ד וצ"ע

ונלענ"ד לבאר בעז"הי הבנה אחרת בדברי הירושלמי ואקדי' קו' יפה מראה על ירושלמי הנ"ל א"כ שכלי הדיוט אסור לשימוש המלך א"כ קשה (א) איך נשא דוד בת שבע שהיתה אשת הדיוט (ב) איך נשא דוד אביגיל שהיתה אשת הדיוט (ג) איך נשא דוד רצפה הא בעל אותה אבנר והיתה כלי הדיוט וצע"ג

אמנם כוונת ירושלמי נ"ל בהקדם שני הקדמו' (א) דאשה הנבעלת מאיש להיות בעולה תחת בתולה נקראת כלי שלו כחכז"ל אין אשה אוגדת את לבה אלא למי שעשה אותה כלי ואמרו עוד שאשה אמרה לאחד שביקש לישא אותה כלי שהשתמש בו קודש ישתמש בו חול יען כי היא שמלתו לעורו אז האש' כלי של האיש אשר משמש בו לעשות צרכיו (ב) גוף הבעילה של בעל באשה נקרא שימוש הי' משמש עם טהורה ואמרה נטמאתי שבועות דף ח"י משמשת במוך תשמיש המטה מקומות אין מספר בש"ס כנודע לכל

והנה בירושלמי דהוריות וז"ל והוא אשה בבתוליה יקח הוא ולא מלך עכ"ל והוא מתורת כהני' וחזינן דלולי דכתיב הוא ס"ד דקדושת המלך דומה לכה"ג שצריך ליקח דוקא בתולה וא"כ הגם דכתיב הוא בכה"ג להודיע דמלך מותר אפי' בבעול' די שמותר בבעולה שנבעלת בהיתר ע"י בעלה אבל נבעלת באיסור וקבלה בבעילה איסור שם זונה דאפי' אשת ישראל שנבעלה באונס ונתאלמנה אסורה לכהן מהכ"ת שבעולה כזאת אשר נבעלה באיסור תהי' מותרת למלך הלא בעולה כזאת אין נאסרת לכה"ג יען שמצווה בבתולה דבלא"ה אסורה לו משום זוכה אז אין המלך ממועט שתהי' מותרת לו ונשאר בסברא שנבעלת באיסור אסורה למלך משום קדושתו כנלענ"ד

ולכאורה יש להשיב דא"כ קשה קו' הגמ' איך נשא דוד בת שבע עיי' פ"ק דכתובות דתי' הגמ' משום אונס דבת שבע אנוסה היתה וקשה עכ"פ נבעלת היא באיסור ואסורה לכהן וממילא היא אסורה למלך וצע"ג אך הגמ' תי' עוד דיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו ועיי' בב"ש סי' י"א סק"ג דע"כ הירושלמי סובר כתי' גנו כריתות דאל"כ קשה איך נשא דוד בת שבע דהא הירושלמי סובר הוא מזיד אפי' היא אנוסה אסורה לבועל וע"כ דלירושלמי פשיטא לי' דבת שבע קבלה גט כריתות יעו"ש א"כ הירושלמי לשיטתו נכון דין הנ"ל דלא ממועט מהוא שבעולה מותרת למלך רק אם נבעלת בהיתר ולא בשנבעלת באיסור ודו"ק היטב בזה בעזה"י

ועתה בא ברוך ה' והבן בדברים בפי' הירושלמי דפ"ב דסנהדרין רבנן דקסרין אמרו אסורו' היו לדוד מה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט היינו אשת הדיוט שנקראת כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט היינו שאדם זר בעל אשה חבירו אפי' באונס דידה עכ"פ הדיוט השתמש בכלי של חבירו הדיוט כמותו ונעשית היא זונה ואסורה לכהן משום זונה היא בודאי אסור' למלך דדוקא בעולה בהיתר שנבעל' מבעלה מותרת למלך אבל נבעלת באיסור אסורה למלך מסברא שהוא מקודש לד' ק"ו כלי מלך היינו אשת מלך שנשתמש בו הדיוט שבעל אותה איש זר באיסור בודאי אסורה למלך וא"כ פלגשי דוד שנבעלו ואבשלום נשארו באיסור עפ"י דין ולכן נקט הירושלמי כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט ולא נקטו ומה כלי שאינו של מלך ונשתמש בו הדיוט אסור למלך כ"ש כלי מלך שנשתמש בו הדיוט לו יהי' שהי' כלי הפקר והשתמש בו הדיוט אסור למלך דעכ"פ השתמש בו הדיוט למה בחר הירושלמי כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט הלא עיקר הכוונה על כלי שאינו של מלך וצע"ג ולפמ"ש נכון דדוקא כלי הדיוט היינו אשת איש שנבעלת באיסור מחבירו הדיוט נאסרה למלך כלי מלך היינו אשת מלך שנבעלת באונס מהדיוט פשיטא שאסורה למלך ודו"ק היטב כי ישר בעזה"י

ולפ"ז מיושבי' קו' יפה מראה דמעולם לא עלה על דעת רבנין דיהי' איסור למלך להשתמש בכלי ששימש בו הדיוט דמהכ"ת לומר כן אם המלך עוסק בתענוגי הגוף יהי' כל הכלי' מחודשי' דוקא בשלומא לקדשי גבוה הוא נאה שיוקחו חדשי' אבל לתענוגי גוף מה יעכב אם כבר נהנה בו איש אשר אינו מלך ולכן נשא דוד אבגיל הגם דהשתמש בה הדיוט אבל הי' תשמיש היתר וכן לקח בה שבע דלא נעשה בה לשיטת ירושלמי תשמיש איסור בבעילה וכן לקח רצפה הגם שבעל אותה אבנר עכ"פ לא נעשית זונה בבעיל' הנ"ל אבל בפלגשיו אשר המה נשיו הגם שהי' בלא קדושין וכתובה עכ"פ דינם הי' כאשת איש שאם יזנו במזיד אסורו' לבעליהם [ועיי' בילקוט שמואל ב' שעצת אחיתופל הי' שהוא