מחנה חיים חלק א עו

נקרא השער על שם ישראל וחלק הגוי בטל בכלל רוב ישראל ונקרא שעריך ודוק

ובד"ה לכאורה הקשה עוד לדברי הגה' המובא בה' ע"ז דשכירות קני' לחומרא יהי' השוכר מחויב במזוזה מדאורי' כמו ששותפי' ישראלי' מחויבי' כבר בארתי שיש הבדל דאם שותפי' ישראלים וא' דר בו בתורת בעלי' אשר לחלקו עכ"פ אין כאן כח אשר פוטר הבית ממזוזה והשער עכ"פ מבר חיוב מזוזה אבל השוכר הוי המשכיר שותף בכל כח הבית והוא אינו מחויב במזוזה בבית זה דהא אינו דר בו ודוק

ובא"ד הקשה אי שכירות קונה א"כ למה טלית שאולה פטורה הא שאלה כשכירות והוי כסותך פלא בעיני הלא הוא קו' הג"מ שהבאתי וגם הוא מביאו בסוף התשוב' שהקשה למה שוכר מישראל חייב ואם תשיב שכירות קני' א"כ קשה מטלית ונעלם ממנו כהרף עין וגוף הקו' תרצתי למעלה יען בציצית דכתיב כסותך אשר תכסה ידעי' שגילתה התורה שלא די בקנין לזמן רק בקנין עצם לעולם וק"ל

שם באותו תשובה חידש אם ישראל ונכרי קנו חצר שאין בו דין חלוקה להשתמש בו כל אחד לזמן ידוע יש לדון לדעת הר"ן בנדרים דיחייב ישראל במזוזה יעו"ש נ"ל דאי דרשי' ביתך למעט שוכר ושואל א"כ חזינן דקב"ה מבקש דוקא קנין עולם וקנין עצים אבל שם מהני דוקא לענין נדרים הגם שהוא קנין לזמן עכ"פ בשער שמשמש בתוך שלו משמש אבל לחיוב מזוזה לא מיבעי' אם אין ריוח בין שימוש ישראל לשימוש עכו"ם בכל פעם יהי' פטורי' לגמרי ממזוזה לחקירת הר"ן דבכל שימוש כאלו זכה מחדש לשמש בו אלא ברחוק הזמן משנה לשנה אעפ"כ אין זה קנין עולמית לגוף וקצרתי בזה

וראיתי עוד שם בד"ה אמנם שחקר שמסתברא ששותפות גוי בטלית יהי' ישראל חייב בציצית דבשלומא בבכורה ומעשר מסתברא הבדל ששני ישראלי' מחויבי' כפי' רש"י יען שחיוב על שניהם ובשותפות גוי לא חל אלא על הישראל ופטרו התורה אבל בטלית שחובת גברא ולא חובת מנא א"כ אפי' שותפי' ישראל יהי' פטור דבשעה שישראל אחד מן השותפין לובש אותו אין על השותף חבירו חובת ציצית ואפ"ה אמרה התורה כנפי בגדיהם ששותפות ישראל חייב א"כ ממילא ה"ה שותפות גוי רק שבבאר היטב מצא בשם דמשק אליעזר ששותפו' גוי פטור אבל לא ידע מקורו יעו"ש ולא הבנתי הלא אותו חקירה קשה על שותפו' עכו"ם במזוזה איך פוטר המרדכי שותפות עכו"ם ממזוזה קשה הא בשותפות ישראל ג"כ אותו שאינו דר בו אין חל עליו חיוב מזוזה ואעפ"כ חייב במזוזה וכ"ת באמת אם ישראל אינו דר עמו פטור ממזוזה א"כ למה לא משני הגמ' ביתך קאי בשותפות ישראל ולא דר בו אלא אחד שפטור אלא ודאי בשותפות ישראל חייב אפי' לא דר בו אלא אחד מן השותפין וכן סתמו כל הפוסקי' שותפות ישראל חייב ולא אחד מהם אשר כתב שדוקא אם שניהם דרי' יחד בבית וא"כ הא חזינן דתור' מחייב הגם ששותף פטור וה"ה שותפו' עכו"ם חייב הישראל במזוזה ואיך עלה בדעת רמ"א ומרדכי לפטור בשותפות עכו"ם וצע"ג בשלומא לפי מה שבארתי דעת מרדכי ורמ"א היינו שגוי דר עם ישראל ביחד אבל אם ישראל לבד דר בו חייב באמת א"כ לק"מ מן מזוזה אך אז פשיטא דיש לומר דה"ה בציצית הדין כך דמאי שכא מן מזוזו' הלא הגה"מ מדמה מזוזה לציצית וכדמשמע מגמ' ורמז עלי' תוס' מנחות דף מ"ד אך הלא הגאון הנ"ל לא הבין דעת רמ"א ומרדכי כן וסובר פשיטא בשותפו' עכו"ם אפי' ישראל לבד דר בו פטור כמו בשכירות שפטור לתוס' ורא"ש א"ם הי' לו לחקור אותו חקירה על מזוזה כמו שחקר על ציצית וגוף החקירה נ"ל כמ"ש לעיל דיש הבדל אם השותף הוא בר חיוב עכ"פ או אם הוא גוי דלא הוי בר חיוב של אותו מצוה וכן משמע לשון הגהות מרדכי שהבאתי ועיי' ברמב"ם פי"ד מה' טומאת צרעת הל' י"ב ובמ"ל שם בהכ"נ או בהמ"ד שיש דירה לחזן מטמא בנגעים ומרדכי מדמה חיוב מזוזה לטומאת נגעים ועיי' עוד ברמב"ם שם פי"ג הל' ב' ובטלית דצריך ג"כ שיעור ג' על ג' להיות נקרא בגד א"כ שייך סברת המרדכי דבכל מקצת יש חלק הנכרי ואין כאן בגד שלם כנלענ"ד בעזה"י

ולא אמנע מלהודיע אשר עלה עוד בדעתי לחלק על חקירה הנ"ל איך יהי' שותף ישראל מחויב בין בציצית ובין במזוזה אם הוא לבד לובש או דר הלא אז חבירו אינו בר חיוב ואעפ"כ חייב ולמה יהי' חלק עכו"ם מעכב יותר מחלק ישראל

ונלע"ד דהבדל גדול ביניהם דהגם דחיוב ציצית או חיוב מזוזה הוא דוקא אם אדם לובש אותו או דר בו היינו שאין עליו חיוב לעשות ציצית או לקבוע מזוזה אבל עכ"פ מותר לאדם לעשות ציצית טרם שלובש ורשאי אדם לקבוע מזוזה טרם שנכנס בבית דעכ"פ הוא בר חיוב ולא נאמר דהוי תעשה ולא מן העשוי דהלא בשעת עשי' הי' פטור מציצית זה טעות דהלא הי' בר חיוב ואינו חסר רק מעשה לבישה או מעשה הכניסה אבל אם אדם קובע מזוז' בבית גוי או עושה ציצית בבגד גוי ואח"כ כקנה הבית או הבגד מישראל יהי' הציצית פסולין ולא קיים עשה במזוזה דהא נקבע בשעת פטור וחסר מעשה קנין שיבא לרשות חיוב מלבד הלבישה והכניסה ודו"ק ואעתיק לשון פרמג"ד באו"ח סי' ח"י במ"ז וז"ל וכסות בת ד' כנפות שהי' בו כלאים בשפה שלו ועשה ציציותיו ואח"כ חתך הכלאים ממנו י"ל דהוי תעש' ולא מן העשוי וכיון דבעת עשיתן לא קרינן בה אשר תכסה בה עכ"ל וכתב עוד ז"ל עוד רגע אדבר שנסתפקתי אם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח"כ נמלך וייחדו לכסות יום אי הוי תולמ"ה הואיל ובעת שעשאן פטורה או דילמא כיון דלאו מחוסר מעשה ולא הוי תעשה ולא מן העשוי' וצ"ע כעת עכ"ל וא"כ כאן שאינו בידו שגוי ימכור לו הבית או הבגד וגם אם ימכור חסר מעשה קנין א"כ פסולין הציצית וצריך לקבוע מחדש המזוזה וא"כ לא משכחת שחלק הגוי יהי' עכשיו חייב במזוז' אבל בשותף ישראל הלא אם השותף יכנס בבית לדור עמו או יתכסה עמו חייב במזוזה ובציצית א"כ אין כאן חסרון שיתחייב הבית או הבגד במזוזה וציצית ויתחייב אפילו שותף אחד לבדו ועיין מג"א סי' י"ט וק"ל אך מדברי ט"ז סימן כ' משמע דכשר טלית של נכרי אם הישראל עשה בו ציצית ועיין במג"א ואין כאן מקומו ולא באתי רק להעיר

סימן ט"ז שאלה מעשה אירע בלא טובה השמועה כי באו פריצים ויחללוה בהכ"נ ושללו מלבושי יקרי' אשר היו מונחי' שם כפרוכת הקודש ומלבושי ספרי תורה ובני בליעל הנ"ל עשו מפרוכת מכסה למטה משכב שלהם להדר ותפארת ואחר זמן רב אשר הקים ד' שופטי בארץ ושלחו אנשי' לתור אחרי השלל והבז הכירו מיד כי מכסה המטה הי' פרוכת לפני הארון והשיבו השופטי' את המכסה ביד בני ישראל וחשקה נפשם לעשות אותו פעם שני פרוכת לפני אה"ק אך שמעו כי אין ראוי לעשות פרוכת מדבר שנשתמש בו דברי חול ולא ידעו אם גם זה בכלל יען כי הי' פרוכת מעולם רק בני בליעל גנבו ושמו אותו לכלי חול וחוזר הקדושה למקומה להיות פרוכת לפני ארון הקודש ע"כ השאלה

תשובה הדבר פשוט בעיני דמותרי' לעשות ממסך הנ"ל פרוכת הקודש הגם שאמת הדבר אשר שמעו שאסור לעשות מדבר שנשתמש בו חול תשמיש קדושה היינו אשר מתחילתו הי' תשמיש חול אבל מי שגנב תשמיש קדוש' ועשה בו תשמיש חול בזה לא נתחלל קדושתו ומעולם לא יצא מכח קדושתו ע"י שוללי' ובוזזי' ולא מבעי' לשיטת הבעה"מ