מחנה חיים חלק א עג

ולא כסות אחרי' ואף לאחר שלשים יום אינו חייב אלא מדרבנן שלא יאמרו שלו הוא אבל בית גוי לא אתי למטעי דקלא אית לי' והא דאמרי' מזוזה חובת הדר הוא היינו לפטור ישראל כשגוי שכרו ממנו אבל לחייב ישראל כשדר בבית גוי לא אך קשה אמאי לא דרשי' ביתך ולא בית אחרי' ויפטור כששוכר ישראל מישראל כמו דדרשי' כסותך ולא כסות אחרי' ואם תתרץ דחשבי' לי' ביתו דשכירות קני' כ"כ שאלה קמא ע"כ מצאתי ודעת רבינו המחבר דחייב אפילו בבית גוי כל זמן שהוא בתוכה כדמוכח לשון העמוד עכ"ל עין בעין נראה כי סוף דברי ר"י שכ' וז"ל כ"כ שאלה קמא עכ"ל הוא מחוסר הבנה וצריך להגי' כ"כ שאלה קניא הכוונה אי שכירות הוי קנין ה"ה הוי שאלה קנין וא"כ למה פסקי' שטלית שאולה פטור מן הדין אפי' לאחר שלשים יום רק מפני מראית עיין חייב תיפוק לי' דשאל' קני' וע"כ דשאלה לא קני' וא"כ ה"ה שכירות לא קני' חוץ באונאה עיי' תוס' בב"מ דף נ"ו ע"ב וא"כ אפי' שוכר בית מישראל יהי' פטור וק"ל

היוצא מזה מבואר דר"י פסק ששוכר בית מגוי פטור ממזוזה דדרשי' ביתך אבל שוכר בית מישראל חייב כמובן ומה שנתקש' למה אם שוכר מישראל חייב ואי שכירו' קני' א"כ טלית שאולה יהי' חייב מן הדין בציצית וצע"ג

נ"ל ליישב דשכירות קני' ונקרא ביתו אבל הוי רק קנין ששוכר יש לו ג"כ קנין בו והוי שותפו' באיכות בקנין לזמן אבל בטלית דכתיב כסותך אשר תכסה בה וקשה כיון שמכסה בה א"כ הוא או שכור או שאול בידו וא"כ יש לו בו קנין לזמן עכ"פ א"כ לכתוב קרא כסות אשר תכסה בה ואנא ידענא שדוקא אם יש לו קנין עכ"פ לכסות בה אז הוא מחויב דהוי כמו בגד שותפות וא"כ כסותך למה לי אלא למעט שאולה שבטלית מבקש הקב"ה קנין עולם דוקא אבל במזוזה דליכא קרא רק ביתך אז די דממעטי' אם שכר בית מגוי יען דאין שם ישראל עליו דעדיין נקרא בית עכו"ם אבל שוכר בית מישראל דנקרא על הבית שם ישראל וגם לשוכר יש קנין בו נקרא ביתך וחייב במזוזה משא"כ בטלית דמיעטו קרא כאמור דהגם דדרשי' במנחות דף ח"י אשר תכסה לרבות כסות סומא אבל עכ"פ היינו יודעין דצריך להיות לו בו קנין לזמן לכסות כפשטו' הקרא ולולא להרבו' סומא הי' לתורה לומר כסות אשר תתלבש בה ומדכתיב תכסה תרתי ש"מ ודו"ק

ולכאורה השתוממתי למה אמרו בחולין דף קל"ה כסותך בא למענו שאולה ולא אמרו למעט שותפות עכו"ם דפטור וקרא דבגדיהם מרבה שותפות ישראל וצע"ג ונ"ל דנכון מאוד דבשלומא בחלה בראשית הגז במעשר בבכורה בתרומה וכדומה דהגם דיש לגוי שותפות בכל זאת יש בו ג"כ דין חלוקה שישראל לוקח ככר מובדל לעצמו ומקצת דגן לעצמו ומקצת צמר לעצמו ומקצת צאן לעצמו מכח השותפות אשר כל שותף לוקח מתוך השותפות חלק להנות לעצמו וס"ד לחייב הישראל אח"כ בחלקו קמ"ל התורה דפטור כיון בשעה שחל החיוב כגון בשעה שנעשה בצק ובשעת מירוח ובשעת מעשר ובשעת לידה ובשעת הכנסה לבית הגם שאח"כ מובדל חלק הישראל ואין לעכו"ם חלק בו עכ"פ בשעה שבא החיוב הי' לעכו"ם חלק בכלל אבל במזוזה או בציצית וכדומה ממנ"פ אי לאחר החלוק' פשיטא דחייב דהא עכשיו הוא עכ"פ של ישראל לבד וביתו ממש הוא ואי קודם החלוק' אשר יש לגוי חלק בו פשיטא דפטור דהא יש לגוי כאן חלק שפטור ממזוזה ופטור מציצית ולחיוב הציצית צריך כל הבגד ולחיוב מזוזה צריך כל הבית אם הדין דשאול או שכור מגוי פטור א"כ ה"ה שותפות פטור דהא חצי בית או חצי בגד של הנכרי רק הישראל נהנה ממנו [ואנכי אשבע בחי ראשי כי כוונתי מדעת עצמי ואח"כ מצאתי בהגהת מרדכי פ"ח בחולין שהר"ר חיים השיב זאת לר' אביגדור וב"ה שזכיתי לזה] ומאי אולמא שותפות עכו"ם משאול או שכור מעכו"ם וע"כ צריך למעטו מכסותך שאול מעכו"ם וממעט הגמ' מיד אפי' שאול מישראל וה"ה במזוזה אי שאול או שכור חייב ה"ה שותפות עכו"ם ואי שאול או שכור פטור ה"ה שותפות עכו"ם פטור ולכן לא נקט הגמ' במזוזה למעוטי שותפות עכו"ם רק ביתך דרך ביאתך ואי שותפות חייב או פטור תלי' אם שכור או שאול חייב או פטור ודו"ק כנלענ"ד

אמנם במרדכי סוף ה' ציצית מצאתי וז"ל השוכר בית בח"ל כל כ' יום פטור ממזוזה כראה דבין במזוזה ובין בציצית בדלאו דידי' פטור לעולם מדאורייתא דבציצית כתיב כסותך ובמזוזה כתיב ביתך אבל מדרבנן מחויב לאחר ל' יום שהעולם סבור לאחר ל' יום שהוא שלו ובסמ"ק גבי אין משכירין להם בתים ה"ה אפי' דאפי' הוא של כותי אם ידור בו ישראל חייב במזוזה נראה דאפי' שכרה מישראל פטור מדאורייתא עכ"ל מבואר דסובר לאמת כקו' הגה"מ דאפי' שכרה מישראל פטור מדאורייתא ממזוזה כמו בטלית שפטור מדאורייתא אפי' ששאל או שכר ודו"ק וכ"כ בתוס' ע"ז דף כ"א ע"א בד"ה הא וז"ל אבל בית ודאי אפי' לא ימכרנה לנכרי אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה מה"ת ואפי' אם שכרה לישראל אחר ודר בו דהכי קיימ"ל יעו"ש וכ"כ עוד בשם הר"ר אלחנן בד"ה אף וז"ל כמו במזוז' שאינו חייב בה אלא בביתו בעודו דר בו אבל השוכר בית אף בא"י פטור מן המזוזה מה"ת עכ"ל וכ"כ במנחות דף מ"ד ע"א מבואר דגם בעלי תוס' סברו אפ' ישראל השוכר בית מישראל פטור מדאורייתא יעו"ש

וכן מצאתי בש"מ בב"מ דף ק"א בד"ה הא אמר רב מזוזה חובת הדר וז"ל אין לפרש דמדאורייתא הדר בו חייב במזוזה אפי' אין הבית שלו דהא תניא בפ' התכלת השוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור ממזוזה מכאן ואילך חייב והיינו מדרבנן משום דנראה כאלו הוא שלו כטלית שאולה דכל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דמה"ת טלית שאולה פטורה דכסותך כתיב והכי נמי ביתך כתיב ולא בית אחרי' אע"ג דאמרי' פ' ראשית הגז אלא ביתך ל"ל כדרבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש וכו' תרי ביתך כתיבי וה"פ חובת הדר הוא כלומר אדם שיש לו בתים ואינו דר בהם אינו חייב לקבוע בהם מזוזה הילכך זה השוכר אם ירצה יעשה מזוז' הרא"ש ז"ל עכ"ל והביא עוד וז"ל והריטבא כ' וז"ל חובת הדר הוא פי' הר"י דמאוריי' תרתי בעינן שיהי' הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר בו ואעפ"י שאינו ביתו והביאו ראי' מפרק ר"א דמיל' שאמרו שם שאני טלית ומזוזה הואיל בידו להפקירם כבר כתבתי שם עכ"ל הריטב"א [ופלא שריטב"א הנ"ל סותר דבריו מה שכתב בחולין וצע"ג] מבואר דרא"ש וריטב"א סוברי' ג"כ כתוס' דמדאוריי' אפי' ישראל השוכר מישראל פטור ממזוזה וכן הוא בחד תי' במדרכי סוף פ"ק דע"ז שדוקא אם ישראל דר בביתו חייב אבל השוכר מישראל פטור מן מזוזה ודאורייתא

המורם מזה דדעת תוס' ודעת מרדכי ודעת רא"ש וריטב"א וחקירת הגמ' הוא ששוכר בית מישראל חבירו ג"כ פטור מדאוריי' ממזוזה ומכ"ש בישראל השוכר וגוי דפטור אבל דעת ריטב"א ור"א ור"ן בחולין ורמב"ם וירושלמי דאפי' שוכר וגוי חייב ומכ"ש שוכר מישראל בודאי חייב כמובן אבל מדרבנן לכ"ע חייב במזוזה אפי' אם שוכר מנכרי יען דבית גוי קלא אית לי' אבל אם ישראל שותף בגוף הבית ונקרא שם ישראל על הבית אז בודאי גם הגה"מ מודה דחייב על כ"פ מדרבנן ודוק

ולפ"ז יפלא ביותר לו יהי' דשותפות עכו"ם עם ישראל פטור מדאורי' עכ"פ יש לישראל על חלק הגוי כשכירו' דהא נהנים בשותפות נהפוך הוא אפשר ששוכר וגוי פטור דשכירות לא קניא אבל שותפי' טובים יותר כמבואר בר"ן