מחנה חיים חלק א עא

ובקודש יארגו וא"ר חנניא בשם ר' יוסה במחלוקת הוא הדא אמרת אף לגבוה פליגין דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט ר' חנניא בשם ר' יוסה כמחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו גבוה והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה ר' חונא בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלשכה ולית שמע מיני' כלום עכ"ל ועיין במפרש שם שנדחק הרבה בפרושו ולבסוף מחק מן ר' חנניא עד ר' הונה אמר יעו"ש

ונלענ"ד לפרש ואקדים ב' הקדמות (א) דאם הזמנה מילתא אז מהני חציבה באבנים ואריגה בבגדים בקדושה א"כ מסתברא שנדרוש בד שיהי' מחודשים שיהי' נעשים מתחילה לשם בגדי כהונה דכיון דמהני הזמנה לפעול קדושה א"כ צריך עשי' לשם קדוש' כמו דלר"ג דמהני הזמנה לקדושה א"כ צריך עיבוד לשמה א"כ ה"ה בבגדי כהונה צריך כל עשי' מתחילה לשם בגדי כהונה וממילא אם עשה כלי לגבוה הגם שלא השתמש בו אסור להדיוט לדבר חול דהזמנה לאותו קדושה במעלה גבוה מילתא הוא ואסור להוריד לתשמיש הדיוט (ב) אם הזמנה מילתא ה"ה אם עשה כלי להדיוט יהי' אסור לגבוה בין שעשה הכלי לחול או לקדושה קלה פועל הזונה שיהי' אסור לקדושה חמורה וא"כ לא נוכל לדרוש בד שיהי' מחודשים שלא נשתמש בו הדיוט דמאי מהני דלא השתמש הדיוט עכ"פ נעשה לצורך הדיוט ולא מהני מה שבגדים המה מחודשים שלא נשתמש עדיין בהם אבל אם הזמנה לאו מילתא א"כ לא מעכב מה דנעשו הבגדים לצורך הדיוט כיון דעכ"פ לא נעשה בהם שימוש להדיוט וממילא אם הוכן הכלי לגבוה מותר להשתמש בהם הדיוט דהזמנ' לאו מילתא חוץ אם נאמר לחלק דהזמנה לחולין לא שמה הזמנה אבל אם באמת הכין והזמין בקודש אז מינו מעכב כיון שנעשה עכ"פ בקודש מעכב שלא יוכל להיות לקדושת גבוה

ועתה אבוא לבאר בברייתא דרשי' בד שיהיו מחודשי' א"כ ממועט רק שלא נשתמש בהן הדיוט אבל נעשו לצורך הדיוט ולא השתמש בהן הדיוט כשרי' לבגדי כהונה וע"ז אמר ר' חנניא בשם ר' יסא כמחלוקת הכוונה כמו שמבאר הירושלמי בסוף דתני כלי הנעשה להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר לגבוה ותני אידך העוש' כלי להדיוט אסור לגבוה א"כ מבואר מחלוקת בברייתא אם הכין כלי להדיוט אם נאסר לגבוה ע"י שהזמין להדיוט הוא במחלוקת דאם הזמנה מילתא מעכב דהזמנה להדיוט לפסול לגבוה וגם מסתברא שיהי' צריך הזמנה לגבוה לשרת בקודש כפי מדרגתו ולכן נקט ר' חנניא כמחלוקת כמו שמחלוקת בברייתא אי כלי שנעשה כהדיוט נאסר לגבוה ה"ה תלי' אי בד מרמז להיות חדשי' ותלי' במחלוקת הזמנה מילתא או לא כמובן וטרם שמבאר הירושלמי מביא הפלוגתא בהזמנה מילתא רשב"ג ורבנן בעור קמיע לענין כתיבת מזוזה ועל פלוגתא דרשב"ג ורבנן אמר ר' יוסה [כאן ר' יוסה באות ה'] הוינן סברין למימר דדוקא למצוה יש פלוגתא אי הזמנה מילתא אבל לקדושת גבוה כמו במקדש לכ"ע לגוף קדושת מקדש הזמנה מילתא דתני אבני קודש צריך שתהי' חציבתן בקודש היינו לשם קדושה וגם בקודש יחצבו היינו לשם שמושו בקודש וכן בגדי קודש צריך אריגתן בקודש ובקודש יארגו היינו בשם מעלות קדושתו יארגו וע"ז אמר ר' חנינה [למענה חנני' וכאן חנינה] בשם ר' יסא במחלוקת הוא דתלי' ג"כ בפלוגתא דרשב"ג ורבנן ור' חנני' ור' חנינה שניהם אמרו בשם ר' יסא ומבאר הירושלמי הדא אמרת אף לגבוה פליגי דהא תני פלוגתא אם עושה כלי לגבוה ולא נשתמש בו גבוה אי נאסר להדיוט או לא א"כ מוכח דגם בקדושת גבוה יש פלוגתא אי הזמנ' מילתא או לא ואח"כ מבאר הירושלמי מה דאמר ר' חנני' בשם ר' יסא דהא תני ג"כ פלוגתא אם עושה כלי להדיוט ולא נשתמש בה אי נאסר לגבוה וע"כ דתלי' אי הזמנה מילתא נאסר אם הזמין להדיוט ואי הזמנ' לאו מילתא לא נאסר בעשית החפץ לצורך הדיוט ודו"ק

ועל זה בא ר' חנינה דרבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלשכ' ולית שמע מיניה כלום עכ"ל הכוונה דיש לפרש סתירת הברייתות הא דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט אין הכוונה הדיוט חול אדם דעלמא דהא הוא הקדש שבא מתרומת הלישכה אלא הכוונה קדושה קלה והא דתני אסור לשמש בו הדיוט היינו הדיוט דעלמא וכן הא דתני העושה כלי להדיוט מותר לשמש בו גבוה היינו אם עשה להדיוט דעלמא והא דתני העושה להדיוט אסור לגבוה היינו שעשה מתרומת הלישכה לשם שירות קודש אז מינו מחריב בה א"כ לא נשמע כלום מברייתות אי הזמנה לא מהני לקדושת המקדש ונשאר דצריך כל כלי מקדש חציבה בקודש והבן זה שיש מקור לדברי רמב"ם מברייתא שצריך חציבה בקודש ובקודש יחצבו ומי שידו מגעת יבאר ביותר אשר אין ידי יד כהה מגעת כעת עד שיגלה ה' עיני בסתום ועמום

ודע דאין להשיב הלא מבואר במנחות דף צ"ט דמעלין בקודש ממחתות קרח ועדתו דמתחילה היו תשמישי מזבח ואח"כ נעשו צפוי למזבח והוי מזבח גופא יעו"ש וקשה הא כבר נשתמש בו רק תשמיש למזבח ואיך נעשו אח"כ לקדושה חמורה קדושת גבוה וצע"ג ונ"ל דלק"מ דהא עשו אותן רקועי פחים ונתבטלו רק לגבי מזבח ולא נעשי' כלי קדושת גבוה בפני עצמו ועיי' תוס' סוף חגיגה ועוד כיון דעשו ממחתות רקועי פחי' א"כ נשתנה הכלי מדמותו כמ"ש המג"א בסי' קמ"ז על הקו' שעשו הכיור ממראות הצובאות יעו"ש וראי' לזה דאל"כ קשה הא כפי פשטות הקרא לקחו מחתות שלהם אשר נעשו לצורך הדיוט ואעפ"כ הוקדשו אפי' למזבח יען שנתקדשו ע"י הקטורת עיי' רש"י ורמב"ן בתור' ודו"ק ומזה ראי' ג"כ למ"ש דמה שנעשה לצורך חולין גמור אינו מעכב לשרת בקודש דאל"כ איך לקחו המחתות אשר נעשו לצורך הדיוט לו יהי' שהם חדשים ולא נשתמש בו הדיוט עדיין עכ"פ איך לקחו לשרת בקטורת אלא ודאי כוונת חולין אינו מעכב אבל בלא שינוי אסור לשמש קדושת גבוה אם נעשה לקדושה קלה ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע דנראה לי ברור דמותר ליקח הנך גלילות עץ אשר נעשו לצורך קורות איש לצורך עץ חיים לס"ת דע"י אשר הוכנו ולא נשתמש בהם הדיוט עדיין לא נאסרו לתשמיש קדוש' של ס"ת כנלענ"ד בעזה"י להלכה

ואיידי אזכיר מה דקשה לי על המג"א שם בסי' קמ"ז סק"ה שאביא ראי' שהא מקריבי' בהמות שנשתמש בה הדיוט ולדעתי יש הבדל בשלומא כלי אשר נעשה לשימוש אז שימוש הדיוט מעכב שלא ישמש עוד לגבוה אבל בבהמה הלא הקרבן אינו בעבודה בחיים רק בשחיטה אשר לוקח הדם והחלב לצורך גבוה א"כ אינו משמש לפני גבוה במאי ששימש לפני הדיוט וצע"ג כעת

ויותר הי' נראה להביא ראיה מן העגלות והשוורים אשר הביאו נשיאי' למשה אשר בפשטו' הקרא דלא כתיב שעשו עגלות משמע שנעשו לצורך הדיוט רק אח"כ התנדבו ומכ"ש שמסתבר שנעבד בשוורים צורך הדיוט ועיין ברבה ובילקוט שם וק"ל

סימן ט"ו שאלה שאירע שהי' לגוי פרדס נאה ומצד החוץ לפני העיר עומד בית אשר שייך לפרדס והשכיר הבית לישראל לעשות שם חנות כאות נפשו וגם לקח ממנו מעט שכירות בעבור הבית רק כדי שישמור לו הפרדס בלילה מפני ריקי' ופוחזי' השוללים הפירות וגם התנה עם הישראל שצריך להיות לו תמיד