מחנה חיים חלק א סח

דמזוזה חמורה וקשה הא להב"י בסי' ל"ב אינו פועל עיבוד דמזוזה לתפילין יען דקדושת מזוזה קלה וא"כ לירושלמי דתפילין קלין ממזוזה אם כן איך פועל עיבוד תפילי' למזוזה

עוד הקשה בקו' הנ"ל הא הוי כתיבה לשם קדושה קלה ואיך מהני לחמור דלירושלמי דמזוזה חמורה א"כ הוי כתיבה לשם תפילין כתיבה לקדושה קלה ואיך מהני לכתיב' קדושה חמורה שיהי' כשר למזוזה וצע"ג

אך בא ברוך ד' והבן בדברי' הלא במס' סופרי' ובירושלמי נקטו תפילין או מזוזה שבלו משמע דהם כבר ישנים רק בלו וא"כ כבר חל עליהם שם קדושת החפץ ואז אי הדין מעלין בקודש מהני מקדושה קלה לקדושה חמורה ולא שייך להקשו' הא לא הי' עיבוד או כתיב' לשעה של החמור' זה לק"מ בודאי אם אנו רוצי' לחדש קדושה אז צריך העיבוד והכתיבה לשמה ולולי כן לא בא לעולם שם קדושה למשל כחקי' הב"י שעיבד העור לשם מזוזה ורוצה לכתוב לשם תפילין לא מהני דהא עדיין לא נשלם שום קדושה על החפץ דנימא כעת מעלין בקודש דלא הוי רק הכנה לקודש ולא נגמר הקדושה וכמו דלא שייך בהזמנה בעלמא אין מורידין כך אין שייך בו מעלין בקודש דהא חסר שורש הקדושה וצירוף כתב של קדושת תפילין החמורה לא פועל על עיבוד לקדושה קלה דלא יולד הקדושה רק אם העיבוד והכתיבה משם קדושה אחת אבל אם כבר נתקדש החפץ שנשלם בקדושה הן בעיבוד והן בכתב מחד שם וכבר נעשה קדושה רק מרוב שנים נבלו אז אמרי' מעלין מקדושה קלה לחמורה דמקדושה לקדושה אהני ולא צריך לא עיבוד ולא כתיבה לקדושה חמורה יען דכבר קיבל החפץ שם קדושה ובמה שמיעד ומשמש אח"כ לקדושה חמורה פעל השימוש להיות לקדושה חמורה ונכון הירושלמי ומס' סופרים ועיי' ירושלמי פ"ג ודו"ק

ובזה מיושב קושי' רמב"ן במלחמות על הבעה"מ דסובר תפילי' ומזוזה צריכי' עיבוד וכתיבה לשמה והקשה א"כ איך הם נקחי' מן התגר דילמא כתבן התגר או הסופר לשם מזוזה ועשה אותן לתפילין ואין כתיבה לשם מזוזה מהני לתפילין דהוי מקדושה קלה לחמורה יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דלבעה"מ אם נעבדו ונכתבו לשם מזוז' וחל עליו שם קדושת החפץ אז מותר ליקח אותם לשם תפילין דזה נקרא מעלין בקודש כדאיתא במס' סופרים ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע דמותר לכתוב עליו תפילין או מזוזה דהזמנה לקדושה רבה פועל על קדושה קלה דבכלל מאתים מנה ואפילו אינו בכלל כיון דמותר להוריד בהזמנה מקדושה רבה לזוטא מחמורה לקלה א"כ אין צריך הזמנה דפועל קדושת החפץ ובכל מקום אין בו איסור של אין מורידין מחמור' לקלה דבהזמנה בלבד אשר חסר עוד שלימו' הקדוש' אין בו דין דאין מורידין כנלענ"ד

ודע דנפלא בעיני על רמב"ן במלחמות שהשיג על בעה"מ שסובר דס"ת תפילין ומזוזות שוין דצריך עיבוד וכתיב' לשמן והשיג עליו הלא תפילין ומזוזות נקחין מן כל אדם ואמרי' פ"ב דעירובין הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים וכו' והרי המוכר הזה שהוא לוקח תפילין מבני אדם שאין אנו מכירין אותן ואינן מומחין ומוחזקין ואנו חוששין לתפילין מוטעות ואין חוששין להם משום עיבוד וכתיבה לשמן אעפ"י שראוי לחוש לזה יותר מפני שאינו מומחה לוקח קלף מכל מקום וכותב כפי המזדמן ולוקח תפילין ממי שאינן כשרין לכתיבתן והרי התכלת מפני שצריכה צביעה לשמה אינה נקחית אלא מן המומחה וכן ס"ת אלא ש"מ תפילין אינן צריכין לשמן לא בעיבוד ולא בכתיבה עכ"ל והוא פלא גדול מאוד דלו יהי' שלא צריכין עיבוד וכתיבה לשמן אבל אם כתבן מי שאינו כשר לכתיבה כגון אשה קטן משומד מין וכדומה הוין פסולין התפילין מכח היקש דוקשרתם וכתבתם עיי' גיטין דף מ"ה וא"כ גם לשיטת רמב"ן קשה למה אנו חוששי' שמא מוטעין הן באותיות ולא חיישי' שמא כתבן מי שאינו כשר לכתיבה והוא פלא וצע"ג וכ' עוד רמב"ן וז"ל וכן בתפילין ראוי' הוא לחוש שמא לקח קלפי' מכל אדם וכתב או שמא כתבו מין משומד חש"ו למוכרן וזה לקח מהן ועוד שמא מן הספרים שנכתבו להתלמד לקח פרשה זו ומכרו לשם מזוזה ועוד הן עצמן וכי אין הסופרי' עשוין להתלמד בהן בכתיבה ותקוני הלכות שבתפילין ומזוזות ועוד שמא פרשיות הללו למזוזה כתבן ועשה ממזוזה תפילין ואין לשמה של מזוזה כשר לתפילין לפי שהוא מקדושה קלה לחמורה אלא ש"מ לפי שאין צריכין עיבוד וכתיבה לשמה הן נקחין מכל אדם עכ"ל הרי תרי תמיהות שחזר וכפל שיש לחוש שכתבן מין משומד חש"ו ואעפ"כ אם אין צריכי' עיבוד וכתיב' לשמה לא צריכים לחוש על זה והוא פלא הלא יש היקש של וקשרתם וכתבתם וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דלשיטת הבעה"מ יש לחוש בכל תפילין ומזוזו' הנקחין מכל אדם שתי חששו' (א) פסול האדם בגופו דיש לחוש שמא כתבן אדם שהוא פסול לכתיבת תפילין ומזוזות כגון אשה נכרי מין חש"ו וכדומה דלו יהי' שלא צריך לשמה לא בעיבוד ולא בכתיבה אבל עכ"פ אם כתבן בני אדם כאלו המה פסולין יען דמי שאינו בר קשירה אינו בר כתיבה והוי פסול מכח האדם הכותב שלא יוכל לעשות תו"מ (ב) פסול החפץ דלו יהי' אם משה רבינו כותב תפילין ומזוזות אם העור לא נעבד לשמה של מזוזה למזוזה ושמה של תפילין לתפילין או לא נכתב לשמה של תפילין לתפילין ושמה של מזוזה למזוזה הוין פסולין יען שהקב"ה מבקש שצריך עיבוד וכתיב' לשמה של אותו הקדושה ואם לא נעשה כן לא נתחדש על החפץ שם קדושת תפילין ומזוזה וא"כ הוי פסול חפץ הגם דלא הוי פסול בגוף האדם אבל לשיטת רמב"ן לא משכחת פסול חפץ כלל דאם לא נכתבו כהוגן בפתוחות וסתומות או האותיות אינם כהוגן אז לא הוי כתורה ולא נקראי' תפילין או מזוזות יען שגוף החפץ לא נעשה כדת וכתורה ואם נכתבו כהוגן אז לא צריך עיבוד וכתיבה לשמה וא"כ לא משכחת פסול חפץ כלל אבל פסול אדם משכחת כגון שכתבן עכו"ם מין אשה חש"ו וכדומה והבן זה

והנה הרא"ה חידש דרוב אצל שחיטה מומחין הן ע"כ הכוונה כל המצויין דאל"כ נימא סמוך מיעוטא דשאינו מומחין לחזקה של איסור ואיתרע לי' רובא והשיב הרשב"א במ"ה דלק"מ דמיעוטא כנגד רובא לאו כלום דתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל דוקא אם המיעוט הוא המתנגד כנגד הרוב אבל מיעוט הנופל מן הרוב הוא גורע לרוב למשל מיעוט שאינן מתעברות אין לחשוב לסמוך לחזקה יען דהוא המתנגד כנגד הרוב אבל גם מן הרוב שמתעברות יש מיעוט המפילות ונגרע הרוב אז מיעוט כזה מצרפי' לחזקה אבל בשחיטה דלא נשאר רק מיעוטו המתנגד שאינן מומחין ומיעוט כזה הוא בטל כנגד הרוב והוא קלורין לעינים

ולפ"ז אבוא לבאר בעזה"י הא בודאי שצריך לבדוק אם נכתבין כהוגן דהא כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ועוד אפי' אם יהי' לו טירחא או הוצאות לא יוכל להניחן מקודם לשם מצוה דאולי לא נכתבי' כהוגן שמא עשה פתוחות סתומות או האותיות אינם כהוגן וא"כ אין זה תפילין כלל דבית שחור וקלפי' כתובות לא הוין תפילין אא"כ נעשו כהוגן שעכ"פ החיצוניות נעשה כאשר נצטוה מפי הגבורה עם קבלת חכז"ל אבל אם האותיות מחולפי' או אינם מוקפי' גויל או נשתנה צורתם אז לא הוין תפילין כלל והבן ועיי' בתב"ש בדין מצאו תרנגולי' שחוטים ועוד לגבי מצוה צריך בירור שיעשה בודאי המצוה דאל"כ הגם שלא יענש אבל אם התפילין פסולי' לא קיים מצוה כלל