מחנה חיים חלק א סה

עיבוד כיון דהחפץ הוי בע"כ קדושה חמור' ק"ו שהוא קדושה קלה רק הוי הטעם דאין מורידין מחמורה לקלה

ובזה נסתר מה שחקר הגאון שג"א בסי' מ"ח אי קדושת ס"ת ותפילין שווין ומחדש דלכאורה אי ס"ת חמור למה נקט הברייתא אין עושין מס"ת מזוזה ולא נקט אין עושין מס"ת שבלה תפילין או למה נקנו כלל ס"ת לנקוט אין עושין מתפילין שבלו מזוזה וכ"ש ס"ת אלא ודאי ששוין ס"ת עם תפילין וא"כ הגם שלא שייך הטעם דאין מורידין מקדושה חמור לקלה אעפ"כ לא נקט הברייתא היתר שנוכל לעשות מס"ת תפילין ומפרשת תפילין לס"ת יען כיון דקדוש' שניהם שוין אז מעכב זאת דלא נכתב ולא נעבד קא לשמן **(דדוקא)** מס"ת ותפילין דהוי מחמור לקל אז לא מעכב מה דלא נעבד ולא נכתב לשמה דבכלל החמור הוי הקל אבל בשוין יש פסול מה דלא נכתב לשמה יעו"ש והוא חקירה עצומה ומתוקה ולפמ"ש דבר זה אי אפשר לומר כיון דהחפץ כבר נתקדש לקדושה והורדה מחמור לקל לא שייך בי' אז בודאי מותר לעשות ולס"ת תפילין ומתפילין ס"ת דע"כ יש כאן חפץ קדוש והבן אלא נגלה דס"ת חמור ותפילין וא"כ פשיטא שאין עושין לתפילין לס"ת ומס"ת לתפילין אין עושין משום הורדה ומה דלא לקט הברייתא אין עושין מספר תורה תפילין הוא כדי לאשמועי' שירטוט או סתומות כאשר תי' הגאון שג"א בעצמו שם ודו"ק

וראיתי בשג"א בסי' מ"ח דכתב דיש ראי' ברורה דקדושת ס"ת חמור מתפילין דרש"י כתב הטעם דתפילין חמור ממזוזה יען דבמזוזה יש ב' פרשיות ובתפילין ד' פרשיו' ולפ"ז כ"ש ס"ת דיש בו כמה וכמה פרשיו' יעוי"ש ולבבי לא כן ידמה דבשלומא תפילין ומזוזות דכתובין יחד וקשרתם וכתבתם ושניהם הם לתכלית קבלת עול מלכות שמים לכן כיון שהם לתכלית אחד אז נקרא תפילין בד' פרשיות חמור כנגד מזוזה אבל ס"ת שהוא מסוג אחר ללמוד תורת ה' לכן צריך ער"ה פרשיות ולא הוי בזה חומר נגד תפילין דכך הי' גדול תרי"ג מצות ער"ה פרשיות והכל צריך כל ישראל ללמוד דס"ת שחסר אות אחת אין כאן כל התור' אבל שם בתפילין היה יוכל להיות בשני פרשיו' קבלת עול מלכו' שמים ולאות על ידים ולזכרון בין עינים אם מונחים בו רק ב' פרשיות מקבלת עול מלכות שמים דתפילין ומזוזות מסוג אחד ואף על פי כן יש באחד חומר ריבוי פרשיות וה"ה תפילין של ראש נקרא קדושה חמורה בעבור רוב השם עיי' רש"י דף ל"ד יען דתפילין של יד ושל ראש ב' מצות מסוג א' ואעפ"כ החמירה התורה ליתן על של ראש רוב אותיות השם אבל ס"ת הוא סוג מצוה אחרת והבן זה ועי' היטב ברמב"ן סוף פרשת בא שביאר יפה שתפילין ומזוזה הכל אחד יעו"ש

ובנתי בנב"י ח"ב ביו"ד סי' קע"ד שחקר ג"כ אי תפילין וס"ת שוין בקדושתן והביא ראי' דשוין המה אתוס' סנהדרין דף מ"ח שהקשו הא קיימ"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא ובגיטין אמרי' דס"ת שלא נעבדו גוילין לשמן פסול וכתבו ואין לחלק בין עור תפילין לגוילין של ס"ת דהא שי"ן הוי הלמ"מ יעו"ש והקשה הגאון נב"י הא שי"ן של העור לא יהי' עדיף מגוף הכתב של פרשיות התפילין וא"כ אי ס"ת חמור בקדושה א"כ אי אפי' ס"ת צריך עיבוד לשמה אעפ"כ קלף התפילין לא צריך עיבוד לשמה אפי' קלף הפרשיות וכ"ש העור ומה הקש' תום אלא ע"כ דתפילין וס"ת שוין ע"ש

ואני אומר שיש דבריו בגו דלדעתי כמו שמדיו נעשה גוף הכתב דעיקר האותיות הוא דיו וע"י הקולמס פועל הסופר לברוא מדיו צורת האותיות כן הוי העור גוף השי"ן וע"י צבת או דפוס פועל הסופר לעשות מעור צורת האות של השי"ן וא"כ אי צריך העור להיות מעובד לשמה תלי' אי צריך הדיו להיות מתוקן לשם ס"ת או תפילין דהכל אחד דכמו דדיו הוי חומר האותיות כן הוי העור חומר השי"ן וכמו אם הסופר צריך לכתוב לשמה כן צריך הסופר לעשות מן העור השי"ן לשמה דהכל אחד רק בתפילין וס"ת עומדי' האותיות על קלף והוי הקלף רק טפל לכתב שעליו אבל בשי"ן הוי העור גוף הכתב דהא ממנה נתהוה האות וא"כ הוי העור של השי"ן כמו הכתב של הפרשיות דכמו דשם הוי הכתב גוף הקדושה וצריך לשמה ה"ה כאן העור דהא השי"ן שהיא הקדושה גופא נעשה מן העור וכל גוף האות צריך להיות לשמה וע"כ נלמד דהזמנה לאו מילתא ולא צריך עשי' לשמה רק גמר הכתיבה היינו פעולת הסופר שיעשה השי"ן לשם תפילין ואיך יהיה צריך העיבוד עור של ס"ת לשמה ודו"ק

ולולי דמסתפינא אני אומר דבזה נדע דקדוש' ס"ת חמור משל תפילין והוא דכ"מ בפ"א מה' תפילין הביא תשובת הרמב"ם דלכך נקרא מזוזה קדושה קלה יען דמזוזה חובת הדר וס"ת ותפילין הם מצות לעצמן יעו"ש והנה באמת כתיבת תפילין לא הוי מצוה דאין על אדם חיוב לכתוב תפילין דיוצא בתפילין ישנים או בתפילין שכתבם אחר שלא בשליחותו וכן ליכא מצוה בכתיבת מזוזה דכל המצו' בהנחת תפילין ובקביעת מזוזה ולשון הטור בהל' מזוזה שכתב מ"ע לכתוב פ' שמע ולקובעה עכ"ל דמשמע שגם הכתיבה היא בכלל מצוה הוא פלא והרמב"ם לא מנה רק מצוה לקבוע מזוזה ולא הזכיר הכתיבה כלל עיי' בחיבור ובמנין המצות והארכתי במ"א בזה אבל כתיבת ס"ת הוי חיוב גברא דהא אפי' הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם עיי' סנהדרין דף כ"ב וברמב"ם וגם אפי' אם לא למד קיים המצוה בכתיבה בלבד אבל פשיטא דאין אדם עושה מצוה בכתיבת תפילין בלא הנחה וא"כ הוי כתיבת ס"ת חובת גברא והתפילין לא הוי בכתיבה חובת גברא כנלענ"ד ועיי' רמב"ן במלחמות סוכה דף ט' יעו"ש

שוב התבוננתי דזה אינו דהרמב"ם חידש דמזוזה הוי קדושה קלה יען דליכא במצות מזוזה רק חובת הדר ובעצמה של מזוזה לא משכחת חובת מצוה לפני עצמו אבל בתפילין כיון שמשכחת בשם מצוה הנ"ל חובת גברא כמו בס"ת מה לי אם המצוה בכתיבה או בהנחה והבן

ודע דלדעתי בזה חמור ס"ת מתפילין דבמזוזה ותפילין הוי כשרים אפי' אם כתבם על גויל או קלף הפקר ולא כיון לזכות בו מעולם או אם מוצא תפילין או מזוזה ולא מכוון לזכות בהם דלא כתיב בהם קרא שצריכי' להיות ממון של בעלים המניח או קובע אותם אבל בס"ת דכתיב כתבו לכם דרשי' בסנהדרין מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' תפילין וז"ל אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת צריך לכתוב משלו עכ"ל ובארתי דבר זה במק"א הן אמת שכעת מצאתי לרמב"ן סוכה דף ט' וז"ל והענין יתישב שפיר מן הטעם שפרשתי למעלה דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה ואילו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם והאי דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם האי מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים בשתי תורות כדאיתא פ' כ"הג עכ"ל ונ"ל כוונתו דבודאי סברא חיצונה לדרוש לכם שלכם כמו באתרוג דדרשי' ולקחתם לכם משלכם וכן בציצית דכתי' גדילים תעש' לך משלך אבל תיבת לו מסתבר לדרוש לשמו כמו דדרשי' בגט וכתב לה לשמה כך דרשי' וכתב לו לשמו אך באמת הלא הכתב האדם פועל ואיך שייך לדרוש כתבו לכם את השירה הזאת למעט גזולה הלא החיוב על האדם לכתוב ואיך יגזול מעשה הכתיבה בשלומא באתרוג שייך לדרוש שיקח של עצמו ולא פרי של אחרים אבל בכתב לא שייך זה כי פעולת הכתב אי אפשר לגזול רק זאת ילפינן שאין אדם יוצא בס"ת של אבותיו יען ששם הכתב אינו משלו והתורה אמרה כתבו שגוף הכתב יהי' משלו דלו יהי' שאחד כותב ספר על גוילין של הפקר יש לאדם קנין בגוף הגוילין דאומן קונה בשבח כלי ויש לו חלק בגוף הכלי ומלכם דרשי'