מחנה חיים חלק א סד

דפסול גם לשם גבוה פסול ומבורר דאפי' מחמרתא לקילתא לא מהני ותי' דשאני התם דהגם שקרא שם גבוה עכ"פ אינו חל על הקרבן שם גבוה דאי אפשר לשבות קרבן וכיון שאינו חל שם גבוה עליו הו' השחיטה שלא לשמה אבל כאן בעיבוד שחל שם קדושה חמורה אז ממילא קדושה קלה בכלל דבכלל מאתים מנה עכ"ד

ואני אומר הגם שאמר דבר חכמה בתי' שלו אבל הקושי' לק"מ במכ"ת ז"ל והוא בודאי דכמו במקום שצריך אדם לעשות קדושה חמורה לא יועיל קדושה הקלה וה"ה אם צריך לפעול קדוש קלה לא יועיל קדושה חמורה ובמשל ווי שצריך פרשיות של תפילין והוא כותב הפרשיות בקדושת ס"ת לא נאמר דכשרים הם לתפילין דכוונת קדושת ס"ת חמור מכוונת קדושת תפילין זה אינו דהתורה מבקש שס"ת יהי' נכתב בקדושתו ותפילין יהיו נכתבין בקדושתן אבל אם כותב פרשיות התפילין בקדושת ס"ת לא חל על הפרשיות שום קדושה דהא לס"ת לא צריך הפרשיות ולשם תפילין לא נכתבו בקדושת שם תפילין והב"י חקר רק בעיבוד עורות שזה אינו עיקר הקדושה רק הכנה שיתקדשו אגב הכתב אשר יבוא עליהם כי הגוילין אגב הכתב יתקדשו כמבואר בפ' כל כתבי בשבת הובא במלחמו' בסוכה דף ט' רק יען דאח"כ כאשר יבוא הכתב עליהם יהיו הם ג"כ קודש אז חידש הבע"המ וכן פסק הר"ן בסנהדרין דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא אז חידש הב"י אם נתפס בקלף הכנה לקדושה רבה למה לא יועיל לקדושה קטנה בתורת הכנה אבל שם בזבחים דשחיט' היא מארבע עבודות אם עובד לשם קדושה חמורה הוי שלא לשמה כמו אם יעבוד לקדוש' קלה דעכ"פ לא עשה שחיטת קדשי' קלים כיון ששחט לשם קדשי קדשים והוי כמו כותב תפילין בקדושת ס"ת אבל הכנת עיבוד עורות אז הכנה לרבה הוי ג"כ הכנה לזוטא והבן

וראיתי שהגאון שג"א אזר כגבור חלציו ויצא להביא שלש ראיות ברורות להדין של ב"י ואפרטם אחת לאחת (א) מהא דאמרי' דף ל"ג ס"ת ותפילין שבלו אין עושי' מהם מזוזה שאין מורידי' מקדושה חמורה לקלה וקשה הא אי מורידי' עושי' מהם מזוזה וקשה הא העיבוד היה לשם ס"ת ותפילין ולא למזוז' אלא ע"ב דעיבוד לחמור מהני להקל ודו"ק (ב) לו יהי' דמזוז' לא צריך עיבוד לשמה עכ"פ כתיב' לשמה בעי וקשה הא פרשיות הנ"ל נכתבו לשם ס"ת ותפילין והוא כתיבה לקדושה חמורה ואיך יועיל לקדושה קלה דע"כ לא איירי בהתנה דא"כ לא פריך הגמ' משרטוט יעו"ש ודו"ק: (ג) מדף ל"ד דשל יד עושי' לשל ראש דמעלין בקדש ומשל ראש אין עושי' של יד דאין מורידי' וקשה איך עושי' משל יד של ראש דהא אפי' מחמורה לקלה לא מהני ומכ"ש בשווין הגם שקדושת הפרשיות שוות עכ"פ לא עדיף מחמור לקל וגם למה צריך טעם דאין מורידין לכן אין עושין משל ראש של יד תיפוק לי' דמחמור לקל לא מהני אלא ע"כ כדין הב"י ודו"ק

ולפמ"ש דהב"י לא חידש דינו רק בהכנה כמו עיבוד לכתיבה אבל בגוף הכתיבה לכ"ע לא ומהני מקדושה חמורה לקלה א"כ ישארו ב' ראיות אחרונו' לקושיות אפי' אם הדין של הב"י אמת וצע"ג

ונלענ"ד לבאר סברא אחת דבמכ"ת של הגאון שג"א דמגמ' הנ"ל אין ראי' וסתירה לדין של הב"י והוא דיש לנו ב' אופנים לעשו' כלי להיו' דבר שבקדוש' (א) התחדשות הקדושה (ב) התיחדות הקדושה ואבאר דבר זה בעז"הי (א) אם אנו הולכים לחדש קדושה ולברוא אותה כגון שאין לנו ס"ת ותפילין ומזוזות ואנו נוטלי' עורות ומעבדי' אותן לשם קדושות הנ"ל וכותבי' עליהם בדיו שחור ולשם קדושות הנ"ל אז ע"י מחשבה ומעשה לשם ה' נתחדש על עורות הנכתבים שם קדושת החפץ זה נקרא התחדשות קדושה ואז מסתבר מן השכל אם היה העיבוד וכל הכנות וכתיבה לשם קדושה ידועה אז יתחדש קדושת החפץ אבל אם העיבוד היה לשם ס"ת או תפילין והכתיבה היה לשם קדושה אחרת כמו מזוזה אז לא יתחדש קדושה והוי כאילו כתב בקדושת תפילין על עור שלא נעבד כלל לקדושה שלא יתהוה ע"י הכתיב' קדושת החפץ ה"ה אם העיבוד והכתיבה משני שמות קדושות לא יתחדש כלל הקדושה ונשאר החפץ חול רק הב"י חידש שבכלל הכנת קדושה חמורה הוי ג"כ הכנת קדושה קלה וממילא מצא כתיבת קדושה מינו של הכנה דבכלל קדושת ס"ת יש ג"כ בו קדושת הכנת מזוזה וחל עליו קדושת מזוז' והבן אבל לולי שנכלל בהכנת קדושה רבה הכנת קדושה קלה לא נברא קדושה ונשאר החפץ חול והבן (ב) כגון גוילין של ס"ת או פרשיות של תפילין שכבר נעבדו ונכתבו לשם ס"ת או תפילין וכבר חל על החפץ שם קדושה שהוא כלי אשר קדוש לאלקים גבוה מעל גבוה בקדושתו ולא שייך לחקור אם אחד יטול פרשה מס"ת ותפילין וייחדם לשם מזוזה שלא יהיו קדושים אפי' בקדושת מזוזה דאיך יעלה זאת על הדעת הלא המה קדושי' קדושה חמורה איך לא יהיה בהם ע"י שמזמין אותם לקדושה קלה שום קדושה הלא קשה קדוש' שבהן להיכן הלכה עיי' נדרי' דף כ"ט נהפוך הוא שבודאי נשאר בהם קדוש' חמור' אפי' רק אנו חוקרים אם יש רשות לאדם ליטול חפץ קדושה רבה לשימוש צורך חפץ קדוש' קלה דהא די למזוזה קדושת מזוזה והוא נוטל תפילין שיש בהם קדושה נוספת אז לולי דגילתה התורה מעלין בקודש ולא מורידי' עיי' מנחות דף צ"ט היה בסברא כיון שיש כאן חפץ קדוש' רשאי אדם לעשו' מקדושה חמורה שימוש קדושה קלה דכבר החפץ קדוש רק התורה גילתה דאין רשאי לעשות ואפי' בדיעבד אינו יוצא עיי' במג"א סי' מ"ב ובמח"הש שם הבן

ולפ"ז לק"מ דלולי הטעם דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה לא קשה קושי' שג"א הא לא נעבד ולא נכתב לשם מזוזה אלא ודאי כב"י זה לק"מ דבשלומא אם נעבד ונכתב לשם קדושה אחת ונתקדש החפץ אז אין לחקור רק משום דאין מורידין אבל אי מורידי' בודאי יוצא דכבר נתקדש החפץ אבל לעולם אפשר לחדש קדושה על החפץ לא יוכל להיות רק אם נעבד ונכתב לשם קדושה אחת ולא שעיבוד לקדוש' אחת והכתיבה לקדוש' ב' רק מסברא חידש הב"י דבכלל מאתים מכה דקדושה קלה נכלל בקדושה חמורה אבל בודאי אם כותב פרשיות של תפילין בקדושת ס"ת להב"י או מזוזה בקדושת תפילין לא נתהוה קדושה כלל דמחמור על קל לא מחדש קדושה כמו שקל על חמור לא מהני והבן

ובזה מיושב קושי' הגאון מהר"ם בנעט בביאור מרדכי בד"ה ונשאר עוד לבאר שהקשה הגאון לשיטת הסוברי' מזוזה חמורה מתפילין ולכן אין עושי' ממזוזה תפילין לפי שאין מורידי' מקדושה חמורה לקלה וקשה בלא אין מורידין הא הרמב"ם פוסק מזוזה אין צריך עיבוד וא"כ אפי' אם נעשה עיבוד לשם מזוזה לא מהני כסברת הב"י בסי' ל"ב אם מזוזה אין צריך עיבוד לא מהני לתפילין אפי' אם תפילין לא יהיה חמור כנגד מזוזה וה"ה אפי' אי מזוזה חמורה כיון שלא צריכה עיבוד לא אהני עיבוד וא"כ איך יעשה מהן תפילין אי הי' הדין דמורידין הא תפילין צריכי' עיבוד ע"כ

אמנם לפמ"ש לק"מ בשלומא אם אנו רוצים לחדש קדושה אז קדושת העיבוד וקדושת הכתיבה מחדשי' על החפץ שם קדושה אז חידש הב"י מאי פעל שעבד לשם מזוזה הלא מזוזה לא היה צריך עיבוד וא"כ אין חל על הקלף שם קדושת העיבוד והגם שכתב אח"כ בקדושת תפילין לא נתחדש קדושת תפילין על החפץ אבל כאן בירושלמי שאיירי בתפילין ומזוזה שבלו שכבר נכתב מזוזה ונשתמש בה רק שברוב ימים בלתה אז כבר נתקדשה בקדושת מזוזה והוי חפץ קדוש בקדושה חמורה ואי היה הדין דמורידין לא שייך להקשות הא לא הוי עיבוד לתפילין הלא מי צריך