מחנה חיים חלק א סג

ואינו עוד בעולם וזה שרות רש"י בלשונו הצח בד"ה לא מבעי' וז"ל דודאי מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לא לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא דכתב וכיון דאזיל הכתב פקע קדושתי' עכ"ל דכל שם קדושת הקלף הי' קדושת נטפל לקדושת אותיו' וכיון שבלה הכתב מה נשאר שיהי' על הקלף שם קדושת טפל ודו"ק

ולפ"ז אני אומר סברא ישרה בעזה"י בודאי אם פרח הכתב שנמחה ונאבד קדוש' הכתב מן העולם ונמצא דפקע גוף הקדושה והוא לא הקדיש הקלף רק כל זמן שראוי להיות נטפל לשורש הקדוש' אבל משעה שנאסף מן העולם שורש הקדושה לא הקדיש הטפל אבל אם הקורה עובי' טפח ואדם חולק הקורה בעובי' לשנים שיהי' נשאר השם על שטח הקורה א"כ עדיין נשאר גוף הקדושה שהוא השם בעולם בכל מקום שהוא או שקולף השם מן הקלף ונשאר השם בקדושתו על חלק הדק אשר קלף מן קלף העב נמצא שנשאר בעולם עכ"פ גוף הקדושה אשר בעבור' נתקדש כל עובי הקורה או כל עובי הקלף אז כיון שעדיין היא ראוי' שיהי' כל העובי של החפץ להיות בסיס לקדושה כמו שהי' מתחילה אז הגם שנחלק הכתב ממנו לא אזל הקדושה מן הקורה או מן הקלף דהא הבעה"ב הקדיש מתחילה כל העובי' של קורה וקלף להיות נטפל לקדושת השם וגוף קדושת השם נשאר וראוי' עוד לשמשו אם נחבר אותם אז בודאי על אופן הזה אשר נעשה אכחושי קדושה לא פקעה קדושה בכדי מן הקורה או מן הקלף וא"כ כוונת התוס' וגררו מקום הכתב כמו גורר אדם מטה כסא וספסל היינו שהסופר פועל לחלק הקלף בעוביו וגורר שטח העליון עם השם מה שנקרא בפוסקי' קליפת השם דאם גורר ממש א"כ עובר על לאו דמחיק' השם וצריך לדחוק שכוונת תוס' אם עבר וגרר כמובן ולדעתי כוונת התוס' קליפת השם שאינו איסור ועיי' בש"ע ובאחרוני' ואז שנשאר השם בקדושתו אסור לכתוב במקומו דבר אחר אבל בשבת דף קט"ו איירי בנמחה הכתב אזל הכתב מן העולם אז אזל קדושת הקלף כנלענ"ד בעזה"י לאמת ועיי' זבחי' דף ל' חוזר וניעור בפיגול והבן

וראה זה מצאתי ברמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' כאשר האריך להשיג על בעה"מ כ' וז"ל ומה שפי' דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא בגוף הקדושה משום דהתם איתמר כטעמי' משמשין ממשמשין גמרי' לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדישין ואזל לי' כתב אזלה לה קדושתי' כדאיתא פ' כל כתבי קודש והילכך לא דמי לעגלה ערופה דהיא עיקר קדושה עכ"ל מבואר דהבין שגם אז כאשר הכתב עם הקלף בעולם הוי עיקר קדושה הכתב והקלף רק נטפל לקדושה ועיי"ש שם מבואר עוד ביותר וקצרתי

ומעתה בנידן שאלתינו דנפל שנוח הראשון של האבן עם אותיות השם ונשבר לחלקים קטנים שלא נשארו האותיות שלימות אז בודאי כיון דאזל הכתב אזל הקדושה ומותר להשתמש בו חול הגם שהגאון נוב"י מהד"ת סי' קע"ג ביאר דאסור לכתוב על ס"ת שנמחה הכתב מגילת אסתר דלא גרע מקלף שנעבד לס"ת שאסור להוריד לחול היינו בקלף ס"ת שנעבד לשם קדוש' ס"ת אבל מכח הכתב לגמרי אזיל הקדושה וכאן באבן דלא הי' חציבה לקדושה רק גוף חקיקת האותיות קדשו לאבן וכיון דאזל הכתב אזל הקדושה כנלע"ד [ועי' במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו ובמחה"ש שם ודו"ק]

ולא אכחד תחת לשוני כי יש לעורר בדבר חדש שיש הבדל בין אם נכתבו אותיו' ע"י דיו על הקלף אז אין האותיו' מגוף הקלף רק מדיו והקלף הוי רק בסיס ונופל לגוף הקדושה אבל באותיות המחוקקות באבן הן שקועות או בולטות נעשה האותיות מגוף האבן א"כ כל האבן הוי קדושת הכתב והנשאר מן גוף הקדושה בודאי אסור לעולם אך דבר זה צריך עיון ושקידה רבה

ואיידי דבארתי דהבנת תוס' גורר היינו קליפה אבאר שבזה יש לי ליישב פליאה נשגבה אשר הקשתי ימי' רבים על רשב"א גיטין דף נ"ה שפי' ס"ת ביד מי שאם הי' ביד הסופר נאמן וכ' בטעמא וז"ל שיכול לינוול אזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב והילכך אי לאו דס"ת ביד לוקח אפי' לאביי נאמן דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב לכתחילה שלא לשמן משיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן עכ"ל ולדעתי פלא גדול הא יש מחיקת השם הנכתב לשמה עובר בל"ת דלא תעשו כן לד' אלקיכם בכל אזכרה ואזכרה עיי' יו"ד סי' רע"ו אבל מה שכותב מתחילה שלא לשמן אינו עובר בלאו דמאי איסור יש אם לא מקדש השם בשעה שכותב ס"ת ועוד הלא מה שאומר הסופר אזכרו' שבה לא כתבתי לשמן אין הפי' שהי' לו היפך כוונה אלא אפי' בסתם פסול עיי' תוס' מנחות דף מ"ב ובמרדכי ה' תפילין וה' ציצית ועיי' בט"ז יו"ד סי' רע"ד ששכח לקדשו וא"כ מאי מגו יש כאן לעשות מאה פעמי' מחיקת השם בידים וצע"ג

ולפמ"ש כוונת רשב"א דיכול לגרור היינו לקלוף השמות כמו גורר אדם מטה כסא וספסל וכמו בשבת טחינה גוררת טחינה וכדומה שאז אינו עובר בלאו רק שפועל ששמות הקדושי' יהי' גנוזים והלא גם עתה שאנו חושדי' אותו שמשקר שכתב לשמו ואומר שלא כתב לשמו ג"כ רוצה לפעול גניזה לכל הס"ת ועיי' בט"ז סי' רפ"א ואז נכוני' דברי רשב"א ודו"ק

סימן י"ג שאלה עור שנעבדה לשם ס"ת או תפילין מהו לכתוב עליה מזוזה למ"ד דצריך עיבוד לשמה גם במזוזה וה"ה למ"ד דסובר ס"ת חמור מתפילין מהו לכתוב על העור שנעבדה לשם ס"ת תפילין מי נימא דלא מהני יען דלא נעבד לשם דבר ההוא בעצמו או נימא בכלל מאתים מנה אם נעבד לקדושה החמורה לא יועיל לקדושה הקלה וצע"ג

תשובה לכאורה הדבר מבואר בב"י בא"ח סי' ל"ב דאם נעבד לס"ת דמהני לתפילין דמחמורא לקילתא מהני וקדושת ס"ת חמור דלא מהני לענין תשמיש כלי בתוך כלי יעו"ש הרי שפתיו ברור מללו דמהני מחמור לקל וכן פסק בש"ע ובמג"א הקשה הא פסקי' אין מורידין מקדושה חמורה לקלה ותי' הכא דהוי רק הזמנה מהני והביא ראי' מסי' מ"ב דבחדתא יוכל לעשות משל ראש של יד

אמנם יש לי הרהורי דברים בנידן הנ"ל ואמרתי לברר אות' כשמלה בעזה"י ואחלקם לשני סעיפי' (א) אם התפילין כשרים יען שנכתבו על עור שנעבדה לשם ס"ת (ב) אם אין כאן איסור על הגברא שמוריד מקדוש' חמורה לקלה כי לדעתי שני דברים נפרדי' המה לא ראי זה כראי זה

(א) הנה לכאור' לו יהי' דאין כאן איסור להוריד מקדושה חמורה לקלה אעפ"כ יש לחקור אי מהני עיבוד לס"ת על תפילין ביון דקדושת תפילין צריך עיבוד לשמה ועור הזו לא נעבדה לשם תפילין עכ"פ או נימא בשלומא עיבוד דמזוזה לא מהני לס"ת או תפילין יען דחסר עיבוד לקדושה חמורה וקדוש' קלה הוי כחול לגבי קדושה חמורה אבל אם עיבד לחמורה הוי הקדושה קלה בכלל כמו בכלל מאתים מנה והב"י בסי' ל"ב שמתיר לכתוב תפילין על קלף ס"ת סובר ע"כ דאין קפידא על שם הקדוש' רק על חומר הקדושה ולכן כיון שנעבדה העור לקדושה חמורה איך לא יועיל לקדושה הקלה הלא בכלל מאתים יש מנה ועל שם הקדוש' אין קפידא והבן

מצאתי שאהבה נפשי שהגאון שאגת ארי' בסי' מ"ז העיר על דין של ב"י הנ"ל ומראשית יצא להקשו' על הב"י הלא מצינו בריש זבחים שחטו לשם גבוה כשר יען דיש קרא אשר ירימו בני ישראל אבל לולי הפסוק כ"ע מודו