מחנה חיים חלק א סא

מכוון אבל עכ"פ אם הוא בעצמו יודע שכוון לקדש את השם גם בפסוק דלא יבא ממזר מותר הוא לקרות בו וגם יוכל ליתן ס"ת זה לקרות בו ברבי' במקום שאין מכירין אותו שהוא ממזר דכל רוב וחזקה הוא לפנינו אבל איש היודע האמת ברי שלו טוב מכל רוב וחזקה או אנן סהדי כנודע מתורת רשב"א הובא בפנ"י כתובות דף כ"ב ובבכור שור ועיי' תומי' סי' כ"ט וסי' ל' באורי' אבל בישראל הגם שהב"ד חושבי' שהוא כהן והוא יודע שהוא ישראל פסול הקרבן דדוקא בכהן חלל אם עבד עבודתו כשירה אם לא נודע עיי' קדושין דף ס"ו בתוס' וא"כ דוקא דלא משכחת שיהי' כשר אז הוי לא מצי עביד אבל כאן מהכ"ת נימא שתורה לא צותה לממזר שהוא בכלל בני ישראל שלא יהי' מחויב בכתיבת ס"ת וק"ל

ואיידי דאיירי מסברת רשב"א הנ"ל דברי של אדם לגבי עצמו טוב יותר מכל חזקות ורוב א"כ קשה לי מירושלמי הובא בילקוט תהלי' סי' תרל"ו וז"ל יגעתי באנחתי זה ר' זכרי' בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו התחיל בוכה וממסה מטתו והי' יודע שהיא טהורה לו שהי' מכירה אלא מפני גזירת חכמי' הי' קורא פסוק זה יגעתי באנחתי עכ"ל וקשה למה לא מהני ברי שלו נגד חזקה שלנו והארכתי בזה במק"א

ויותר מזה נ"ל ראי' מדברי תוס' מנחות דף מ"ב ע"א בד"ה ואל שהקשו למה לי למעט ככרי מהיקש דוקשרתם וכתבתם ת"ל דנכרי לא כותב אזכרות לשמן וסתמא פסול הוא כדמשמע בגיטין ותי' בתירוץ השני וז"ל א"נ נראה דאזכרות לבד בעי' כולי האי ואיצטרך למעוטי אי כתב בלא אזכרה עכ"ל נגלה דאי לאו קרא דוקשרתם וכתבתם דמיני' ממעטי' נכרי הי' כתיב' הנכרי כשר בס"ת הגם דלא יוכל לכתוב בעצמו אפי' אחד מהאזכרות ותוס' סברו נכרי ודאי אדעתא דנפשי' עביד ולא ספק [ודברי ב"י בא"ע סי' קכ"ג פלא] ואיך נאמר לרבינו שמחה יען שלא כותב אזכרה אחת לשמו יהי' כל הס"ת פסול ומכ"ש שפלא בעיני דעת אדמ"ו חת"ס ז"ל יען דאינו מחויב בדבר לא יוכל להיו' שליח ולא כשר אפי' לקרות בו הא כיון דממזר אינו ממועט מפסוק וקשרתם וכתבתם א"כ לא גרע מנכרי אשר כתב ס"ת בלי אזכרות שחידשו התוס' דהי' כשר אם לא הי' ממועט מפסוק וקשרתם וכתבתם [ועכ"פ הי' כשר לקרות בו] וא"כ למה בממזר פסול אפי' לקרות בו וצע"ג כעת וגם דעת המרדכי יען דאינו מוציא רבים ידי חובתן ודעת הש"ך יען שאינו מחויב בכל המצות פסול ס"ת שלו פלא בעיני הלא ס"ת של נכרי הי' כשר עכ"פ לקרות בו אם לא דממעטו הפסוק מהיקש וקשרתם וכתבתם וצע"ג

אמנם אם דעת רבינו שמחה לא נכון בעיני הש"ך אבל גם חידוש הש"ך יפלא שחידש שממזר פסול לכתיב' ס"ת שאינו בכל המצות הוא פלא כאשר מובא בנוב"י מהד"ת ביו"ד סי' קפ"ב דהלא מבואר תוס' בב"ק דף פ"ח בד"ה אלא שהקשו שנילף שיהי' ממזר פסול לעדות מגזלן ועבד ותי' ז"ל דמה לצד השוה שבהן שאינם זהירי' בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שאינו מצווה עכ"ל נגלה דממזר מצווה בכל המצו' וצע"ג והנוב"י תי' יען דמותר מותר לישא שפחה או מצרית הרי דלא נוהגין אצלו מצוות הנ"ל יעו"ש [ומה שדייק הנוב"י שתוס' נקיט ממזר זהיר בכל המצות ולא נקטו חייב בכל המצות היינו שהוא זהיר במצות דידי' ואינו עובר עליהם כמו גזלן עי' בש"מ בב"ק שם שהביא בשם הרא"ש וז"ל ותי' דאיכא למפרך מה לממזר שכן חייב בכל המצו' עכ"ל ומבואר דלא כש"ך ודלא כמו שהבין הנוב"י וק"ל] ולדעתי זה מצות ל"ת היינו איסורי' שלא נאסרו עליו כמו שלא נאסר איסור טומאה או איסור זונה וגרוש' אצל ישראל אבל מצות הוי מ"ע שיש חיוב על ישראל לעשות דבר ובזה אין ממזר פטור יותר מישראל ודו"ק עוד הביא תי' בשם בנו הגאון מהר"ש יען דממזר פסול לדון דיני נפשות ומלקו' יעו"ש גם על זה קשה לי יען דתור' פוסל אותו שלא יבחר להיות מסנהדרין אתך בדומה לך א"כ לא בא לידו לדון דיני נפשות או מלקות ואינו מחויב הוי שבא לידו לעשות כמו לכל שאר אדם ואעפ"כ פטור מלעשות אותו מצוה ועוד הלא כאן הוא בכלל אותו מצוה לשום סנהדרין לדון דיני נפשות ומלקות רק הוא לא יבחר להיות שופט בדבר עכ"פ במצות דינין הנ"ל הוא מחויב דיכול להיות עדות בדבר ודו"ק בזה ועיי' בחת"ס סי' ער"א שנתקשה מאוד בדברי הש"ך מנ"ל למדרש טעמא מי שאינו מחויב בכל המצות פסול לכתיבה דילמא בהיפך יען שממזר הוא בר קשירה ה"ה הוי בכלל כתיבה יעו"ש

ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר אפי' לטעם דאינו מוציא רבי' ידי חובתן או לטעם הש"ך דאינו מחויב במצות פסול לס"ת זה דוקא אם כתב הס"ת לעצמו או שכתב ס"ת בסתם למכור או לקרות בו אבל לא הי' שליח על הכתיבה אבל אם הי' שליח מישראל כשר אז נעשה השליח כיד משלח שלו וא"כ נחשב כאלו משלח ישראל כשר כתבו דהוי בר מוציא רבי' ידי חובתן ומחויב בכל המצות דמי יכחיש דממזר הוי בכלל שליחות הלא הוא ישראל לכל תורה כולה וא"כ למה לא יהי' הס"ת כשר ולמה לא יהי' המשלח יוצא מ"ע של כתיבת ס"ת כנלענ"ד בעזה"י אבל בודאי לטעם דנחפז ואינו מקדש שם ד' בפסוק לא יבא ממזר אפילו אם נעשה שליח ג"כ פסול הס"ת דשם הנ"ל אשר פוסל אותו בתורת ממזר לא מקדש וא"כ בנידן דידן דלא ידע שהוא מותר וקידש אותו שם וגם הי' שליח מן אנשים אשר כתב להם ספרי תורות אז לכל הטעמי' כשרים הס"ת ודו"ק

ודע דעוד יש להבדיל דבודאי אם הממזר כבר כתב לעצמו ס"ת ע"י שליח אשר קידש גם השם של פ' לא יבא ממזר או שלא ידע שהוא ממזר וכתב בעצמו גם פסוק זה אז לא יכול לכתוב לאחר ס"ת דהא הטעם דכל המצות אשר יצא אדם יכול להוציא לחבירו הוא מטעם ערבות וסתמא רק הכשרים נכנסו בערבות ולא הפסולי' אבל אם הממזר לא יצא לעצמו אז בודאי יכול להיות שליח גם לאחרים אך דבר זה צריך בירור גדול

וחפשתי בספרן של צדיקים ומצאתי לפרמג"ד בהקדמה כוללת לא"ח בחלק השני אות ל' שכ' וז"ל שוב ראיתי ביו"ד סי' רפ"א בש"ך אות ז' בשם המרדכי ממזר אינו מוציא רבי' ידי חובתן ומשו"ה פסול לכתוב ס"ת ועמ"א א"ח סי' ל"ט אות ט' ועמ"ש בספרי שם והב"ח ביו"ד שם דממזר וגר יש כמה מצות דפטורי' עמדתי ע"ז במק"א כי גר וממזר חייבי' בכל המצות זולת ביאות אסורות כמו גר נושא ממזרת וממזר נושא מצרית וכדומה ועיי' תוס' סוכה כ"ח ב' בני ישראל ממעטין גר היכא דליכא ריבוי אבל ממזר בכלל בני ישראל הוי והך מילתא שכ' המרדכי דאין ממזר מוציא רבי' י"ח י"ל דמיירי שכבר יצא י"ח וערבות ליכא כ"א בכשרי קהל לא בפסולי' אבל אם הוא לא יצא אפשר דמוציא אחרי' בלא טעמא דערבות דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל הזהב בכלל דבריו יש סעד לכל מה שכתבתי בדעת מס' סופרי' ואודה ד' בכל לבי כי זכיתי לזה

סוף דבר דס"ת אשר כתב קודם שנודע לו שהוא ממזר בודאי כשרי' כי כתב אותן בתורת שליחות והוא עודנו נער ובודאי לא כתב ס"ת לעצמו ולא שייך ג"כ שלא קידש השם של פסוק לא יבא ממזר דהא לא ידע מזה ודעת הרא"ש דמותר חייב בכל המצות ולא כמו שהבינו אחרונים שזהיר במצות דידי' ונוסף בנידן שאלתינו הלא הס"ת ביד הלוקח וכבר קיבל הסופר מעותיו אין אמו נאמנת להפסיד