מחנה חיים חלק א ס

אפי' אם ימצאו שערות צריכה גט משניהם דשמא השתא הוא דאתו ובשעת קידושין לא הוו עכ"ל הזהב יגיד בפירש דקאי הסוגי' דבודקי' למקדש שעליו יש הספק ופלא על גאון כמותו ובזה נסתר מה שהקשה על הב"י שהביא בא"ע שרמב"ן חולק יעו"ש בד"ה ועל זה וכן לשון תוס' ורשב"ם בב"ב מבואר שהבינו שהבדיקה קאי עליו והבן

תמצית לדינא דהך היתר דנעשה גדול למפרע ע"י שערו' אינו עול' לש"ס דילן ופוסקים דאנן פסקי' מכאן ולהבא נעשה גדול ע"י שערות אבל יען כי עכשיו יש לו ריבוי שערות אז בודאי נוכל לסמוך מכח חזקה דהשתא בצירוף חזק' דרבא דבריבוי שערו' גם הרמב"ן מודה לסברת הרא"ש ודברי הרא"ש המה הלכה פסוקה ולדעתי גם תוס' ורמב"ן מודים בדין הנ"ל בפרט בנידן דידן לגנוז כל תפילין ומזוזות וגם המה מפוזרים בעולם דהוי כמעט אי אפשר יש לסמוך על הגאונים כנלענ"ד

סימן י"א שאלה אשה אחת אשר בנה היחיד בעשה סופר וכתב תפילין ומזוזות וספרי תורות כמה שנים וקודם מותה קראה לבנה והגידה לו להתוודות לפניו למען דעת כי העיבור אשר הוא נולד ממכה היה באופן שבאשמורת הבקר מליל טביל' אשר בעלה בעל אותה נסע לדרכו לשוק אחד והשטן הצליח שבא מיד מרחוק איש אשר בנעורי' היתה נפשה קשורה בנפשו רק אבותי' מאסו בו ונתעוררה האהבה וזינתה עמו בלילה אחרת ד' פעמים וכפי דעתה הוא ממזר כי אחרי ליל שני הרגישה חולי ראש וספרה זאת לשכיני' ואמרו שבודאי נתעברה ומקודם היתה עם בעלה כשתי שנים ולא נתעברה וגם אח"כ אחר לידת בן זה היתה עמו כמה שנים ולא ילד' עוד וא"כ ברור אצלה כי הוא בן מאותו אהוב ותכלי' אשר אומרת לו זאת בעבור כי שמעה ממנו כי הוא רוצה לישא בת איש ההוא ופחדה מיום דין שלא יבא עלי' עוד עונש גדול אם הוא יקח אחותו ועתה שאל במר נפשו אם צריך לגלות מומו בפרהסיא כי ראה בספר שממזר פסול לכתיבת ספר תורה או אם אמו אינה נאמנת עליו עד כאן השאלה

תשובה בנידן הנ"ל היה לחקור הרבה כי לכאורה דוקא האב נאמן זה בני ממזר ולא האם ובפרט אם היא אמרה שזנתה במזיד דאאמע"ר ועיי' ברה"מ פט"ו מה' א"ב הל' י"ג בהבדל בין החי' ובין האם והיה לחקור ג"כ בהיפך יען שהתודית קודם מותה ואמרה שתכלית כוונתה שלא להוסיף חטא על פשע שבנה יקח אחותו ועיי' תוס' בב"מ דף ג' שנאמן שאכל חלב במזיד שלא להביא חולין בעזרה ועי' נוב"י א"ה סי' ע' אך אני לא נשאלתי אם מותר לישא בת ישראל נידן דידן הוא מה שנוגע לספר תור' אם נפסלו הספרים אשר כתב מכבר ואחקור על שורש הנ"ל בעזה"י

הנה ביו"ד סי' רפ"א סעיף ד' כ' המחבר וז"ל ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין עכ"ל ובש"ך סק"ח הביא דעת המרדכי טעם אחד יען כשמגיע לפסוק לא יבא ממזר בקהל ה' נחפז ואינו כותב אזכרה לשמה ואפי' אמר נתכוונתי אנן סהדי שלא נתכווין עוד הביא טעם שני יען שממזר אינו מוציא רבים ידי חובתן לכן פסול לכתיבת ס"ת והש"ך נתן טעם יען דממזר אינו מחויב בכל המצות לכן פסול לכתיבת ס"ת

ולכאורה אי הטעם דמס' סופרי' משום דממזר לא מכוון לכתוב אזכרה לשמה בפסוק דלא יבא ממזר זה ניחא אם הכותב יודע שהוא ממזר אבל אם לא ידע הכותב מזה בשעת כתיבה רק אח"כ נודע לו שהוא ממזר אז בודאי כשר הס"ת אבל אי הטועם דממזר אינו מוציא רבים י"ח או יען דאינו מאויב בכל המצו' פסול לכתיבת ס"ת אז א"כ כיון שכלפי שמים גלי' דהוא ממזר אז פסול הס"ת שכתב טרם שנודע לו שהוא ממזר וא"כ נידן דידן תלי' בתירוצי' הנ"ל לסברת רבינו שמחה כשר הס"ת שכתב קודם שנודע לו שהוא ממזר אבל לשיטת המרדכי וש"ך יהי' פסול וצע"ג

אמנם הש"ך השיב על המרדכי אם הטעם יען דלא מקדש השם של פ' לא יבא ממזר א"כ יהי' כשר חוץ לאותו השם בלבד ותפסל אותו יריעה ולא כל הס"ת יעו"ש שהניח בקו' וצע"ג ומצאתי לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' ער"א שחידש דבר שמרדכי ורבינו שמחה שפה אחת ודברי' אחדים והוא דמצות כתיבת ספר תור' הוא כל התורה בכלל כחכז"ל אפשר ס"ת חסר אות אחת והתורה אמרה לקוח את ס"ת הזאת וכיון דאנן סהדי דממזר לא יכול לקדש השם בפ' לא יבא ממזר ממילא לא יוכל הוא לקיים מ"ע של כתיבת ס"ת וכל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי כמבואר בנזיר ובנדרים וכיון שהוא פטור לגמרי ממצוה של כתיבת ס"ת הוי אינו מחויב בדבר ולא יוכל להיו' שליח לאיש אחר לכתוב ס"ת לחבירו דכל שאינו מחויב בדבר לא יוכל להוציא רבים ידי חובתן ולא די שחבירו לא קיים מ"ע של ועתה כתבו אלא אפי' לקרות בו פסול עכ"ד דפח"ח יעו"ש

ולי התלמיד קטן נ"ל שבמחילת עפר קדשו לא דיבר נכונה דהך כלל כל מאי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי זה דוקא אם יש דבר אשר אם אדם זה עושה כהוגן אעפ"כ לא מהני והשליח אם עושה כהוגן יהי' מהני בתור' שליחות כגון ישראל המקריב קרבן בכל אופני הכשר קרבן כמו שכהן עושה אעפ"כ הקרבן פסול יען דתורה לא מכשיר ד' עבודות רק בבני אהרן הכהני' ולא אם ישראל הוא העושה העבודות אז אמרו חכז"ל כל מאי דאיהו לא ומצי עביד שליח לא מצי משוי דהא אם ישראל יעשה כמו שכהן עושה פסול הקרבן ואיך יהי' כשר בשליח אם הוא פסול במשלח הלא כח השליחות הוא רק זאת שמשלח מוסר כח לשליח להיות כמותו אבל מה דלא נמצא בכח המשלח איך יהי' לאדם כח שליחו' שיהי' השליח טוב יותר מהמשלח וע"כ כהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ועיי' קדושין דף כ"ג ועיי' תוס' נזיר בהפרשת חלה יעו"ש היטב ודו"ק אבל בדבר אשר לא כשר במשלח יען שאין עושה הדבר על התמונה ודמות כאשר חפץ ד' בו והשליח הוא עושה כרצון ד' על אופן אשר חפץ ד' בו אז לא שייך איך יהי' השליח טוב ממשלח זה אינו דהא אם השליח יעש' רק כמו שהמשלח הי' עושה הי' באמת לא מהני ואם המשלח יעשה כמו השליח יהיה מועיל ג"כ בו כגון אם הממזר בעצמו כותב הס"ת פסול יען דלא מקדש אותו שם ואם השליח ג"כ לא יקדש ג"כ הס"ת פסול בעבור שם ד' שלא נתקדש וגם בהיפך אם יקדש הממזר שם ד' כשר הס"ת כמו אם השליח יקדש רק אנן סהדי שחרה אף הממזר ולא מקדש השם בפ' לא יבא ממזר אבל השליח מקדש גם אותו שם אז לא שייך איך יוכל ממזר לעשות שליח על מ"ע של כתיבת ס"ת הלא כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי זה אינו בשלומא אם הוא עושה ואעפ"כ לא מהני זה נקרא לא מצי עביד יען שיש חסרון בכח גופו אבל מה שממזר לא מצי עביד הכתיבה בעצמו הוא יען שאינו עושה הדבר כאשר צריך להיות אבל אין כאן חסרון בכח אם עשה כהוגן שלא מהני אז בודאי גם שליח יוכל לעשות דהא גם הוא בעצמו אם יעשה כמו השליח ג"כ מהני והבן זה מאוד

ואוסיף נופך הלא אם לא נודע לו שהוא ממזר וכתב ס"ת אז בודאי מכוון לקדש שם ד' בפסוק לא יבוא ממזר וכשר הס"ת אפי' שהוא ממזר רק אם נודע לו שהוא ממזר אז לא מכוון לקדש אבל רק אותו שם באותו פסוק לא יבוא ממזר אבל שאר שמות בודאי מקדש וא"כ הוא מצי עביד קידוש השם וגם מצי עביד כתיב' ס"ת הגם שהוא ממזר רק יען שנודע לו שהוא ממזר אז אנו סהדי דלא מקדש יען שחרה לו מצוה הנ"ל אבל אין זה חסרון בכח כמו בישראל אם עושה כהן לשליח דלא משכחת בשום אופן שיהי' כשר להקריב קרבן כלל וק"ל

ותדע שהוא כן דנחזי אנן הגם דאנן סהדי שהוא לא