מחנה חיים חלק א נב

שכ' שמלך צריך לכתוב ס"ת אחד יתר על ספר שהי' לו כשהי' הדיוט והא משכחת שצריך לכתוב שתים כגון שהי' לו כשהי' הדיוט ס"ת בשותפו' שצריך לכתוב עתה שנים משום דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת א"ו גם הדיוט אינו יוצא יעו"ש ראי' הנ"ל מופלאת בעיני הלא אפי' הנחיל מאבותיו פסק הרמב"ם שיוצא בס"ת הדיוט כאשר נעשה מלך וכותב ס"ת אחד לשם מלכות עיי' פ"ג מה' מלכים ובכ"מ ומכ"ש כשיצא ממש מ"ע כאשר הי' הדיוט בשותפו' שלא צריך לכתוב עוד ס"ת הדיוט ודי לו באותו ספר וצ"ע ואולי דעל זה רמז יען דכתיב משנה משמע דספר ההדיוט צריך להיו' כלו שלו בלבד כמו שספר מלכו' צריך להיו' לו לבד ודו"ק ובכל זה לא ידעתי דא"כ די לו שיקח אותו חלק חבירו דעכ"פ הוא ספר שלו וק"ל טרחתי עד כאן לחפש בזכות אותו צדיק אשר הכרתי אותו פנים בפנים אבל מה שנתקשה שם דהא אפי' הגיה אות אחת יוצא ומכ"ש שותפו' הוא פלא דנמ"י ורש"י בארו יען שהספר הי' פסול והוא תקנו נחשב כאלו הוא כתב כל הספר אבל בודאי מי שכותב אות אחת בס"ת חדש לא נחשב לו כאלו כ' כל התורה וק"ל ועיי' רמ"בן פ' ויקרא על פסוק תקריבו

המורם מכל אשר בארתי דשותפי' אינם יוצאי' במ"ע הנ"ל בכתיבת ס"ת אחד ואם הנודר העשרים כסף הי' בדעתו לקיים מ"ע של כתיבת ס"ת יוכל להתיר נדרו דאדעתא דהכי לא נדר ושאר הבעלי בתים יוכלו לעשו' כרצונם שלא לנדור ודו"ק

ואיידי דרמזתי על חקירה אחת אם נחלק מלכות בית ישראל אם מלך יהודה ומלך ישראל מחויבים כל אחד במצות כתיבת ס"ת בתורת מלכות או לא אעתיק מ"ש בח"ת

נסתפקתי אם נחלק מלכו' בית ישראל לשתי ממלכו' לבית דוד ובית ישראל אם כל אחד מחויב במ"ע של כתיבת משנה התורה אי נימא דוקא מי שהוא מלך על כל ישראל הוא מחויב במצוה יתירה מרוב קדושתו להיות ספר מלכות אבל אם נחלק המלכות שניהם פטורים

נלע"ד לפשוט מאותיו' אהבה של תורת ד' תמימה דהנה בתורה כתוב והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת ומסיימו הפסוקי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל למה לא אמרה התורה והי' כשבתו על כסא המלוכה וגו' למען יאריך ימי' על המלוכה אלא בודאי דהתורה רמזה שאם יחלקו בני ישראל לכמה ממלכו' אז כל אחד כשבתו על כסא ממלכתו יכתוב ס"ת לשם מלכות דעכ"פ הוא ממלכתו והבן זה

וראי' לזה מדברי רבינו משה בפ"א מה' מלכים הלכה ח' וז"ל נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והי' אותו המלך הולך בדרך טובה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מכך וכל מצות המלכו' נוהגת בו ואעפ"י שעיקר המלכות לדוד ויהי' מבניו מלך שהרי אחי' השלוני העמיד ירבעם ואמר לו והי' אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בביתי לדוד וגו' ואמר לו אחי' ולבנו אתן שבט אחד למען היות ביר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים עכ"ל מדכתב וכל מצות המלכו' נוהגת בו משמע בודאי שחייב גם בכתיבת ס"ת לשם מלכות כי דוחק בעיני לפרש שהיינו שהעם מצווים לנהוג בו מורא וכבוד ודו"ק אבל בודאי בקיסר ופלג קיסר אז הפלג קיסר אינו מצווה בכתיב' ס"ת ועיי' בהשגות הראב"ד שם והבן

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' ממס' הוריות י"א הובא ברמב"ם פט"ו מה' שגגות הל' ו' וז"ל איזהו נשיא האמור בתורה זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ד' אלקיו בין שהי' מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהם עובד את חבירו כל אחד ואחד מהם מביא שעיר עזים על שגגתו עכ"ל מבואר אפי' אם כל שבנו עושה לעצמו מלך יש לו דין מלך ומביא שעיר עזים כמו אם הי' מלך על כל ישראל וה"ה לדין חיוב כתיבת ס"ת ודוק

אמנם חזרתי מזה דשם לא תלי' בשם מלך רק בשם נשיא שאין עליו רק ד' אלקיו ואין עובד תחת אדם והא ראי' דכאן בה' שגגות לא התנה הרמב"ם אם נביא העמיד אותו למלך כאשר כ' בה' מלכים אלא ודאי כאן לא תלי' להיות מלך רק שאין עליו אלא ד' אלקיו והבן וד' יזכנו לראות בבנין אריאל ודוד יושב על כסא המלוכה במהרה בימינו

סימן י' שאלה סופר אחד הניח לבנו לכתוב תפילין אחר י"ג שני' ולא בדק אחריו אם יש ב' שערו' למטה ובשבת י"ז נתגלה לו שאין ראוי לנער לכתוב תפילין עד שנודע בבירור שיש לו סימני גדלות ובדק אותו ומצא לו שערות למטה אבל הבן אומר שמשנת י"ד ראה שערות שם ועתה יש ספק אולי לא היו לו אז שערות והוא היה קטן ואין נאמן בגדלותו ומה יהי' משפט התפילין הנ"ל

תשובה מראשי' יש לחקור (א) דבר חדש אם לא נאמר כיון דהביא שתי שערות קודם שנת עשרים נעש' גדול למפרע כיון דרוב העולם מביאים שערות אחר שכת י"ג אמרי' אצל זה אשתהו הסימני' לבוא אבל באמת נעשה גדול משעה ראשונה

ולכאורה יש להביא ראי' מדחידש רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימני' ואמרי' דוקא למיאון ולא לחליצ' משמע דוקא חזקה שכבר הביאה ולחומרא ולא לקולא והסביר הנב"י הגם שרוב מביאי' סימני' אבל היכא דאיכא לברורי מבררינן עיי' א"ע סי' ס"א שם למה לא חידש רבא חזקה הביאה סימני' עכ"פ דאם לא תביא עד ל"ה שנים היא מן המיעוט ואזלי' אחר הרוב שאינם סריסים עיי' יבמות דף כ"ז וברמב"ם פ"ב מאישות ובריב"ש סי' ת"ד דאחר ל"ה שנים נעשה איילונית או באיש סריס וא"כ יש רוב שבודאי היא אינה איילונית ואז היא גדולה למפרע משנת י"ב אלא ע"כ אין שערות פועלי' למפרע להיו' גדולה למפרע רק נעשה גדולה משעה שהביא הסימני' וע"כ צריך לומר חזקה הביאה הסימני' הגם דמצינו פלוגתא ביבמות דף פ' דרב סובר נעשה סריס למפרע משנת י"ב לנקיב' זה דוקא בסריס שאינו מביא סימני גדלות אז סובר רב כיון דנגלה דלאיש הזה אין לו סימני גדלות אז נעשה גדול בשנים לבד והוא משנת י"ב לנקיבה ומשנת י"ג לזכר אבל אם באו שערות מתחיל הגדלות אז משעה שבאו ולא מקודם ודוק ומכ"ש אם הלכה כרב דאמרי' נעשה סריס למפרע וא"כ קשה ממנ"פ היא גדולה אם הביאה שערות היא גדולה למפרע ע"י שערות ואם לא תביא שערות עד ל"ה היא סריסה למפרע עיי' בח"מ סי' רל"ה וא"כ תחלוץ או תתיבם מיד אלא ע"כ דשערות אינם פועלים על למפרע וק"ל אלא אפי' אם הלכה כשמואל דלא נעש' סריס למפרע ויש חשש דילמא לא תביא שערות כלל ותהי' סריסה רק מל"ה שנים ומעלה אעפ"כ קשה מהכ"ת ניחוש שתהי' מן המיעוט סריסי' בודאי היא מן הרוב שאינם סריסי' והביאה שערות כי הגם שיצאה מן הרוב שמביאי' שערות מיד או בשנת י"ג בנקיבה ובשנת י"ד לזכר אבל עכ"פ לא יצאה מן הרוב שאינם סריסי' או איילונית ואמרי' בודאי תביא שערות ותהי' גדולה למפרע אלא פשיטא דאין בשערות גדלות למפרע והבן זה

אמנם מזה אין ראי' דנראה לי לחדש דהלא ראינו הוכחה ברורה דדרך סימני שערות לבוא עד שנת עשרים דהא אם הביאה סימני סריסות אפי' בכל זאת אם באו השערו' קודם שנת עשרים דוחי' השערות הסריסו' כמבואר ביבמות דף פ' ע"א אבל אחר שנת עשרים אפי' אם באו שערות אעפ"כ הוי סריס כמבואר בדף הנ"ל ורמב"ם פ"ב