מחנה חיים חלק א נא

לכתוב לו ס"ת עכ"ל משמע דס"ל דיוצאי' בשותפות וגם זאת דנשים מצוות על מ"ע של כתיבת ס"ת מדשינו לשון הרמב"ם שתחת איש נקטו אדם ובודאי בכלל אדם מישראל הוי גם אשה בכלל והמחבר כ' וז"ל מ"ע על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת עכ"ל מדהשאיר לכפול תיבת איש משמע דיוצאין בשותפות

ועלה בדעתי דהלא עיקר כתיבת ס"ת הוא להיות לכל אדם מישראל ס"ת ללמוד מתוכה רק רבה חידש דצריך להיות משלו אבל אפי' קנה ס"ת יוצא בו כמבואר ברש"י פ' הקומץ דף ל' דלא כרמ"א בסי' ע"ר יעו"ש בט"ז סק"א דעכ"פ הוי משלו ועיי' בטור כיון דעיקר הס"ת ללמוד פוטר הרא"ש בזה"ז לכתוב ס"ת והגם שצוחו עליו כל הוגי דעה שלא בא הרא"ש לפטור מגוף העשה עכ"פ זאת נלמד שעיקר המצוה להיות לאדם ללמוד מתוך ס"ת שלו וזה פשוט והנה עיי' ר"ן בנדרים ריש פ' השותפין ותמצית דבריו דשותפות בחצר שאין בו דין חלוקה אז כל אחד משתמש בתוך שלו כולו דבכל שעה שאחד משתמש בו משתמש בדידי' ולא בשל חבירו ועיי' בתוי"ט שם בשם נמ"י שיטה אחרת יעו"ש

והנה ס"ת הוי בודאי כחצר שאין בו דין חלוקה דמי יוכל לחלוק ס"ת הלא אחר חלוקה הוי רק חומשין דס"ת שחסר אות לאו ס"ת מקרי עיי' גיטין דף ס' וא"כ הוי תחילת השותפות כך להיות לו חלקו וגם חלק חבירו כדידי' בשעה שילמוד מתוכו ולומד מתוך שלו דאטו כספו כתיב דנימא כספו המיוחד לו כמו בשן ועין בב"ק דף צ' [ועיי' בירושלמי פי"א מתרומות דדרשו גם בתרומה כספו המיוחד לו מקנין כספו] דשם גילתה התור' כספו אבל כאן דדרשי' רק מכתבו לכם שיהי' שלו עיי' רמב"ן במלחמות סוכה דף ט' בודאי יוצא אם הוא שלו אפי' אינו מיוחד לו וא"כ לא משכחת לעולם ס"ת של שותפות דלא יהי' שלו בשעת הלימוד וא"כ בודאי יוצא בו

ועדין לא נח דעתי דכבר בארתי בתשובה אחרת דהך דין שיהי' משלו אנו למדין רק יען דתורה אמרה כתבו ודרך אדם לכתוב משלו דאי אפשר לעשות צורות אותיות אלא משלו והבאתי דברי רמב"ן בחידושי גיטין לתוספת ביאור יעו"ש וא"כ כמו אם יכתוב בעצמו הוי כולו שלו ממש וה"ה הקונה ס"ת דהוי כולו שלו ממש אבל שותפות דהוי החצי קנין ממש והחלק השני רק קנין לזמן כמו קנין פירו' מנ"ל דיוצאים בו והבן זה כי קצרתי מאוד במעט אומר

ודע דנפל ברעיוני יען דכתיב לכם משמע שותפות כמו דדרשו בעלי תלמוד בחולין דף קל"ה בכמה קראי תורה בגדיכם עריסותכם צאנכם יעו"ש אך זה אינו ששם אנו חוקרי' אם בא החיוב מכח החפץ אז אם החפץ צריך להיות של יחיד דוקא או אפילו של רבים וה"ה שחקרו שם אם לא נימא לרבות אפי' שותפות עכו"ם דעכ"פ יחיד עושה מצוה כולו בשלו אבל שנימא שב' יעשו מצו' אחת דהא אם אחד כותב צריך ג"כ לכתוב כל התורה כולה אז מהכ"ת נימא דשנים יצאו ידי חובתן במעשה כתיבת ס"ת אחד בודאי השכל גוזר שהקב"ה אמר כתבו לכם היינו שכל אחד ואחד מישראל יכתוב שירה כולה אבל שותפות לא מהני דבמעשה אחד לא יצאו שנים במצוה והבן

ורמב"ן פ' וילך כ' ח"ל ועתה כתבו לכם את השירה הזאת על דרך הפשט למשה ויהושע שניהם יצוה שיכתבוה כי רצה לעשות ליהושע נביא בחיי משה והנה משה כתבה ויהושע עומד עמו וקורא ורואה וזה הטעם ויכתב משה וילמדה את בני ישראל למשה שהוא העיקר כי ממנו ישמעו וילמדו כי גם יהושע הי' מלמד עמו כמו שאמר בסוף הוא ויהושע בן נון עכ"ל מבואר הגם שהי' הצווי שמשה ויהושע יכתבו את השיר' בכל זאת הי' הכותב רק משה לבדו ויהושע רק קורא ורואה כמו בירמי' עם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו ק' ל"ו] כך משה הי' הכותב ויהושע קורא לפניו ולא שיהיו שניהם כותבי' בשירה אחת וכן קבלת חכ"זל בנדרים ל"ח דלא למשה בלבד קאי כתבו לכם רק לכל ישראל א"כ צריך כל אחד לכתוב ס"ת כולו כמו שמשה כתב לבדו כל התורה והבן זה

וחפשתי באמתחת אחרונים ומצאתי לכרם שלמה ביו"ד סי' ע"ר שנסתפק אם שותפין יוצאין בס"ת אחד יען דכתיב לכם ויצא לפשוט וז"ל ונ"ל לפשוט מהא דאיתא בב"ב דף קל"ז אחין שקנו אתרוג בשותפו' אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא שכ' הר"שבם וז"ל דכתיב ולקחתם לכם שיהי' כולו שלו ולא שמקצתו שלו דא"עג דדרשי' בחולין קל"ה בגדיכם עריסותיכם תרומותכם לרבות טלית של שותפין ועיסת שותפין ותבואת השותפין שחייבי' בציצית בחלה ובתרומה ה"ה נמי אי הוי כתיב הכא פרי עץ הדריכם אפי' של שותפות אבל כיון דכתיב לכם צריך שיהי' כולו שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך היינו למידרש מיני' שיהי' לקיחה לכל אחד ואחד עכ"ל וא"כ מוכח מכאן אע"ג דכתיב לכם אינו יוצא בשותפות עכ"ל

לכאורה יש להשיב דבשלומא באתרוג דהוצרכה התורה לכתוב ולקחתם לגלות הדין שצריך לקיחה לכל אחד ואחד וכיון דכתיב ולקחתם לשון רבים ע"כ הוצרכה התורה לכתוב לכם לשון רבים אבל לעולם שצריך להיות כולו שלו כמו שצריך לקיחה לכל אחד הוא הדין שלו לגמרי של כל אחד דע"כ צריך לכתוב לכם דקאי על ולקחתם שהוא מורה על רבים הלוקחים אתרוג צריך להיות שלהם אבל כאן דהי' התורה יכולה לכתוב כתוב לך השירה לשון יחיד וכתבה לשון רבים כתבו לכם ע"כ לגלות דכתיבת שירה אחת די לרבים וא"כ אין מגוף הדין ראי' לדין שותפו' ס"ת ורשב"ם מפרש הדבר דבשלומא אי כתיב ולקחתם פרי עץ הדרכם הי' במשמע אפילו שותפות יען דלא כתיב ולקחתם פרי עץ הדר אבל מלכם אי אפשר לדייק דיען דכתיב ולקחתם לשון רבים ע"כ צריך לכתוב אח"כ לכם בלשון רבים אבל לעולם שותפות לא מהני והבן זה אך מלשון הרשב"ם שכ' יען דכתיב לכם יהי' כולו שלו משמע שמתיבת לכם למד דצריך שיהי' כולו שלו וכמו שהבין הכרם שלמה זצ"ל ולפמ"ש למעלה בלא"ה אי אפשר לפרש דבחיוב הגוף של קיום מצו' ששנים יעשו מעשה אחד ויקיימו שניהם המצוה דרשב"ם דן כאן על קנין החפץ כמו שחקר הגמ' בחולין אם אין החפץ מותר להיות של שניהם אבל כאן שיש חיוב הגוף שכל אחד יעשה מצו' בכתיבת ס"ת אז לא מסתבר שבמעשה אחד יופטרו שניהם ויותר מסתבר לדרוש כתיבה לכל אחד כמו דדרשי' ולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד

וראיתי שם בספר דהביא ראי' דשותפו' לא מהני דאל"כ מאי הקשה אביי מברייתא מלך אין הדיוט לא וקשה דבמלך כתיב לו ואינו יוצא בשותפו' אבל הדיוט יוצא עכ"פ בשותפו' יעו"ש ראי' הנ"ל פלא בעיני חדא בשל אחרי' לא משמע שותפו' דא"כ הי' צריך לומר שלא יתנאה משל אחרי' אבל בשל אחרים משמע שכולו של אחרים וק"ל ועוד פלא איך משכחת שותפות למלך בשלומא כולה של אחרים משכחת ספר שנכתב לשם מלכות כגון מלך אחר מלך אבל שותפו' ממנ"פ אם הי' בשעת כתיבה מלך הי' הוא הדיוט ולא יכול להיו' שותף בספר המלך וצ"ע והתבוננתי דמשכחת שנחלק מלכות ישראל לשתים ובכל זאת שניהם מחויבי' בכתיבת ס"ת לשם מלך כאשר אבאר אי"ה ומשכחת שותפו' וגילה הברייתא דאינו יוצא בזה אבל הדיוט יוצא בשותפו' רק כולו של אחרי' או של אבותיו אינו יוצא אלא ודאי דגם הדיוט אינו יוצא בשותפות ודו"ק

עוד הביא בעל כרם שלמה ראי' מרמב"ם פ"ז מה' ס"ת