מחנה חיים חלק א נ

להיות לו ס"ת אשר נכתב לעצמו דכל זמן שהספר בעולם הוי מצוה ראשונה בידו לעדות אבל אם נאבד הספר צריך לכתוב שנית דלא יהי' בלא עדות ובזה מדויק לשון הרמב"ם בה' ס"ת הל' ב' וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם מלך יתר על ספר שיהי' לו כשהוא הדיוט עכ"ל ונפלא בעיני למה כ' בלשון עתיד שיהי' לו הי' לו לכתוב בלשון עבר יתר על ספר שהי' לו כשהי' הדיוט וצע"ג

אמנם הכל מדויק היטב דהשמיע הרמב"ם שהמלך צריך לכתוב לו ס"ת אחר' יתר על ספר אשר חיוב עליו להיות לו תמיד כשהוא הדיוט דאם הי' נשאר הדיוט הי' בודאי המצוה עליו להיות לו תמיד ס"ת שלו ובכל זאת צריך לכתוב לו ספר של מלכות יתר על ספר אשר צריך להיות לו לעולם בתורת הדיוט ולכן מניח אותו של הדיוט בבית גנזיו וספר המלכו' לצאת ולבוא ואותו של מלכו' בודאי צריך להיו' תמיד בעולם דהא כתיב וקרא בו כל ימי חייו והבן זה

ולולא דמסתפינא אמרתי להביא ראי' מלשון רמב"ם בה' מלכים דספר של הדיוט צריך להיות תמיד עמו דכ' בה' מלכים וז"ל אחד מניח בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל עכ"ל ונוראות נפלאתי דמהופך הלשון שכך הי' לו לכתוב אחד שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל מניח בבית גנזיו אבל לשון שכ' אחד מניח בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל משמע כמו שכל אחד מישראל מצווה ליתן ספרו בבית גנזיו כך מצווה גם המלך ליתן ספרו בבית גנזיו והוא פלא וצע"ג

ונלע"ד לבאר דבר זה בעזה"י דבגמ' דף כ"ב מאן דדרש שנשתנ' הכתב מאי שויתי ד' לנגדי תמיד והרעיש מהרש"ל דלמא על אותו ספר שיוצא ונכנס עמו קאי יעו"ש ובמהרש"א ונ"ל דלכאור' דקדקתי בלשון המשנ' דרבינו קדוש מפרש נכנס למלחמה יוצא למלחמה או מיסב או יושב בדין הס"ת עמו דכתיב וקרא בו כל ימי חייו למה לו לפרש הי' לו לקצר שס"ת שכותב לשמו הוא עמו תמיד דכתיב והית' עמו וקרא בו כל ימי חייו וצע"ג

אמנם נ"ל דדבר גדול רמז לנו דהנה בס"ת הנכתב לשם מלכות יש בו קדושה יתירה דהוא מוגה מספר עזרה עפ"י ע"א וגם אסור להדיוט לקרות בו כמבואר בתוספתא וקרא בו הוא ולא הדיוט עכ"ל הרי נגלה שיש קדושה יתירה לס"ת של מלכות לכן גם למלך אסור ללמוד מתוכו בכל עת ובכל שעה אם ירצה לדעת איך יעבוד אדם ד' או להרחיב גבולי תור' בפלפול וסלסול או לתענוג הנפש או לדעת שבילי' רק בשעה שהוא מעיין בה לתכלית כל בני ישראל מה שנוגע לענין מלוכ' אז מותר לו לבד להסתכל בה וללמוד מתוכה מה שצריך לכלל מלוכה כגון אם יוצא למלחמה להחריב עיר או ממלכה או בשעה שנכנס ממלחמ' וזה יעשה בשבויי או בביזה וכדומה אם יושב בדין להורות חק ומשפט או אם יושב בסגל יועצים כדת מה לעשות כי אז המצוה עליו ללמוד דוקא מספר הנקדש בקדושה יתיר' דתורה אמרה וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו מה שנוגע למלכות יקרא בו אבל להתענג בלימוד התורה ככל איש ישראל וזה שאינו נוגע לתכלית המלוכה אסור ללמוד מספר הזה רק מספר אשר לו כהדיוט אשר מונח לו בבית גנזיו שם ילמוד מה שנוגע לעצמו ולא לכלל מלוכה כמו שאר חפצים אשר יש לו שם לעצמו ולהנאתו ולא נותן שם לתכלית המלוכה בכלל כן יהי' לו שם ס"ת להנות לעצמו ולא לתכלית המלוכה אבל בס"ת של מלכות אינו רשאי ללמוד מתוכו רק כאשר יעסוק בעסקי מלוכה ואפ"ה בבהכ"נ או בבה"מ אסור לעיין בו אם רוצה לחשוב שם חשבונות לתכלית המלוכה אסור לספר להיות שם וגם אם עוסק לתכלית המלוכה מותר לו לבדו לעיין בו אבל יועציו ושריו אשר עוזרי' עמו להנהגת המלוכה אעפ"כ אסורי' לעיין בספר המלכות דכתיב וקרא בו המלך לבדו מותר לקרות בו מה שהוא נוגע למלוכה אבל הדיוט אפי' לתכלית המלוכה אסור לעיין בו וזה הוא קו' הגמ' איך יקיים שויתי ד' לנגדי תמיד הלא בספר המלך אסור לעיי' רק בשעה שעוסק בהנהגת המלכות לבד ודו"ק

ולפ"ז מיושבי' דברי רמב"ם שאחד שמונח בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל כמו שיש על כל איש ואיש מישראל מצוה שיהי' לו ס"ת בבית גנזיו נלמוד מתוכו דרך ד' לדעה איך יעבוד ד' כן יש מצוה למלך שיהי' לו ס"ת ללמוד מתוכו והבן זה

היוצא מזה דנראה לי כהגאון תורת חיים ומהר"ל מפראג אשר הובאו בספר בני יונה דעיקר המצוה להיות להדיוט ספרו אבל אם הקדיש אח"כ או נאבד לא יוצא וצריך לכתוב ס"ת אחרת כנלע"ד

המורם בנידן שאלתינו בודאי יוכל לקיים באלף זוז אשר הרים לעשות מצוה דאורייתא כתיבת ספר תורה כיון דס"ת הראשון נאבד מן העולם לגמרי אז הוי גם לר"י ספק ולמהר"ל מפראג ולתורת חיים פשיטא ומכ"ש כפי מה שבארתי שרוב מנין ורוב בנין סוברי' דעיקר המצוה להיות ס"ת לעולם בביתו רק יעשה זאת להרגיל עצמו ללמוד גם מס"ת כאפשר לו כיון שהוא צורבא מדרבנן אשר יוכל להסתכל בעינים פקוחות כנלענ"ד בעזה"י

סימן ט' שאלה בני כפר במספר עשרה בעלי בתים אשר לא קיימו מעולם מצות עשה של כתיבת ס"ת וקם אחד מהם ונדר עשרים כסף לכתיבת ס"ת וחקרו השאר אם גם הם ינדבו עד כדי מלאכה ליקח סופר לכתוב להם ס"ת ביחד אם יקיימו בזה מצות עשה של ועתה כתבו לכם או אם אין בזה קיום מצוה רק שיהי' להם ס"ת לקרות בו ובעבור זה לא יתנדבו כי מצוי הוא להם בשאלה או בשכירות שנה בשנה

תשובה דבר זה צריך עיונא ומלשון חכמים מחכים יש ללמוד דרבה אמר אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם עיי' סנהדרין דף כ"ב דנקט אבותיו לשון רבים ולא נקט אעפ"י שהניח לו אביו לאדם ס"ת משמע שאפי' אביו ואבי אביו יוצאי' בספר אחד דאל"כ שאגב אורחא השמיע זאת ששנים יוצאי' בספר תורה אחד מאי רבותא דאבותיו הניחו לו הי' לו לקצר ולאמר אעפ"י שהניח לו אביו לאדם וכן הרמב"ם פ"א מה' ס"ת נקט הניחו לו אבותיו עכ"ל וכן הוא לשון הש"ע בסי' ע"ר ביו"ד הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו יעו"ש [ופלא שהטור השמיט דין הנ"ל ומצאתי בב"ח שהרגיש בזה] ומשמע מדכתבו כלשון רבה שיש בזה רבותא שאפי' ס"ת בשותפות יוכל לצאת וק"ל

אמנם לשון הרמב"ם בפ"א מה' ס"ת וז"ל מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו עכ"ל משמע שהוא מצוה על כל אחד ואחד בפני עצמו ואינו יוצא בשותפות דאל"כ הי' לו לומר מ"ע על כל אדם מישראל ומדדייק על כל איש ואיש משמע דס"ל דשותפות לא מהני ודו"ק

אך הדרנא בי דאם הי' נקנו על כל אדם מישראל הי' במשמע שגם נשים מצווי' בעשה הנ"ל ובאמת הוא פוסק בספר המצות מצוה ח"י שנשים פטורות ממ"ע הנ"ל לכן דייק על כל איש ואיש אבל לעולם דסובר דיוצאי' בשותפו'

ובכל זה נראה ונדחה חזר ונראה דלמה כופל הרמב"ם תיבת איש וכותב כל איש ואיש למה לא כ מ"ע על כל איש מישראל א"ו להורות נתן דיש מצוה על כל איש ואיש אבל שותפות לא מהני (ועיי' נזיר דף ס"ב איש איש לרבות עכו"ם וביבמות דף ע' איש איש לרבות ערל וכדומ' שדייקו חכז"ל כפל איש בקרא)

ולפ"ז משמע לי דטור וש"ע חולקי' ע"ז וס"ל דיוצאין בשותפות דטור כ' ז"ל מ"ע על כל אדם מישראל