מחנה חיים חלק א מט

שבשעת כתיבה צריך להיות או לצרככם לשיטת רב אלפס או לשם מצות איש לשיטת הרמב"ם או לשם חובתכם לשם קדושת ס"ת לשיטת רמב"ן ור"ן אבל לעולם אפשר עיקר המצוה הוא להיות לישראל ס"ת והתורה הקפידה גם זאת שיהי' הס"ת נכתב באופנים ובתנאים הנ"ל והבן

ומ"ש וז"ל וכיון דכתיב לכם בעי' כתיבה ביד כל אחד ואחד כמ"ש חכז"ל גבי לולב ולקחתם לכם עכ"ל אם כוונתו מלכם דרשי' לכל אחד זה אינו חדא מלכם דרשי' בסוכה מ"א שלכם יהי' רק מן ולקחתם דרשי' שיהי' לקיחה ביד כל אחד וע"כ יש כאן חסרון וכוונתו מן כתבו דרשי' כתיבה לכל אחד ואחד עיי' תוס' שם דדרשי' שם מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד וכאן דדיבר הקב"ה עם משה ויהושע ע"כ הי' צריך לאמור כתבו בלשון רבים עיי' רמב"ן בתורה והבן זה

עוד הביא הגאון הנ"ל ראי' שבה' מלכים כתב הרמב"ם אם נאבד צריך המלך לכתוב שני תורות ולמה לא כ' הרמב"ם דין הנ"ל בהדיוט אלא בודאי אצל הדיוט שלא יוצא בשל אבותיו אלא אם יכתוב בעצמו וע"כ אין הווית ס"ת המצוה ולכן אפי' נאבדה אין צריך ס"ת אחרת אבל המלך שיוצא בס"ת של אבותיו אז הוי הוית הס"ת המצוה לכן אם נאבדה צריך אחרת יעו"ש

ונ"ל לחקור בדבר בעזה"י הנה כפי הבנת הגאון בני יונה הוי המצוה במלך הויית הס"ת ולכן גם בנאבד צריך ס"ת אחרת א"כ ה"ה אם כבר כתב לעצמו ס"ת כשהי' הדיוט וקודם שנעשה מלך נאבד הספר הי' ג"כ צריך ס"ת אחרת וא"כ קשה לי הלא בה' ס"ת כ' ז"ל לא הי' לו ס"ת קודם שימלך צריך לכתוב אחר שמלך שני ס"ת עכ"ל למה לא כתב או אם הי' לו ונאבד צריך לכתוב שני ס"ת דהלא אצל המלך הוי המצוה הויית הס"ת וא"כ למה דוקא בהי' לו ס"ת מאביו חידש הרמב"ם דין זה דאם נאבד צריך לכתוב שני ס"ת הלא גם בה' ס"ת שאיירי בהי' לו משל הדיוט הי' לו לבאר או דלא הי' לו או שהי' לו ונאבד צריך שנים וצע"ג

ועוררני תלמידי הבח' החרוץ כ"ה יצחק נ"י על גוף ההערה למה לא כ' הרמב"ם גם בה' ס"ת דין נאבד דיש לחדש דבר בודאי מי שקיים פעם אחת מצות כתיבת ס"ת לא צריך לכתוב פעם שנית וה"ה אם הדיוט קיים מצות כתיבת ס"ת כשהי' הדיוט ואח"כ נעשה מלך לא צריך לכתוב רק ספר אחד לשם מלכותו דהא מצות הדיוט כבר קיים אבל כל זה אם הי' לו ס"ת של עצמו אבל בירש מאבותיו הגם אם הספר קיים די באחד שכותב כמו שהסביר הכ"מ יען שכותב עכשיו ס"ת ומקיים עכשיו שני מצות של כתיבה בס"ת אחד עכ"פ אם נאבד אז כשנעשה מלך צריך לכתוב שנים דהא עדיין לא קיים מצות כתיבת ס"ת של הדיוט דאז כשהי' הדיוט לא יצא בס"ת של אבותיו ודי אם הספר בעולם שלא צריך לכתוב אלא אחת אבל אם נאבד צריך לכתוב שנים לכן בה' מלכי' דהזכיר הרמב"ם דין שהנחיל מאבותיו שכ' לא הנחיל מאבותיו או שנאבד היינו של אבותיו אז צריך שהים אבל בה' ס"ת דלא איירי מס"ת של אבותיו לכן כ' הרמב"ם לא הי' לו מקודם אבל אם הי' לו מקודם ס"ת של עצמו באמת לא צריך שנים והבן זה

אך הדרנא בי דלפ"ז משכחת לי' שלא יהי' למלך אלא ס"ת אחת כגון שהי' לו ספר כשהי' הדיוט ונאבד שאז אין כותב אלא אחד ולא מניח ס"ת כלל בבית גנזיו וא"כ למה כ' הרמב"ם בה' ס"ת בהל' ב' וז"ל וזה שהי' לו כשהי' הדיוט מניחו בבית גנזיו עכ"ל וקשה הלא משכחת לה בנאבד שאין מניח ס"ת כלל בבית גנזיו וא"כ הי' לרמב"ם רק להזכיר זה שכותב לו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו ואם יש לו ספר מזמן שהי' הדיוט מניחו בבית גנזיו אבל כפי לשונו משמע שבודאי שצריך להיות בעולם ס"ת שהי' לו כשהי' הדיוט שמניח אותו בבית גנזיו וקשה הלא משכחת כשהי' לו כשהי' הדיוט ונאבד אלא פשיטא דגם אם הי' לו ס"ת כשהי' הדיוט צריך להיות אותו ספר עדיין בעולם ומה שכתב בהל' ג' לא הי' לו ס"ת קודם שימלוך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ס"ת היינו בכל אופן בין שלא הי' לו מעולם ובין שהי' לו ונאבד כיון דעכ"פ קודם שימלוך לא הי' לו ס"ת צריך שנים דהגם שיצא מ"ע בתורת הדיוט אפ"ה צריך לכתוב עתה שנים דכתיב בתורה וכתב לו את משנה התורה משנה שתים במשמע ואם יש לו מקודם ס"ת אז מקיים משנה כמו [משנה למלך] אבל אם אין לו כלל בשעה שנעשה מלך אין מקיים בכתיבה ס"ת אחד משנה תורה וע"כ שצריך לכתוב שתים והבן וא"כ קשה למה השמיע הרמב"ם דין נאבד בה' מלכים אם נאבד ס"ת של אבותיו אפי' הי' לו ס"ת לעצמו כשהי' הדיוט צריך ג"כ לכתוב שני ס"ת אם נאבד אותו ספר תורה שהי' לו כשהי' הדיוט וצע"ג

לכן לבי אומר לי שמרגליות טובה מונחת תחת לשון הזהב של הרמב"ם דנ"ל מסברא דחיוב כתיבת ס"ת של מלך חל בשעה שעולה לגדולה ונעשה מלך אז בא עליו החיוב של מצות ס"ת ואם הי' לו אז ס"ת של הדיוט לא חל עליו רק כתיבת ס"ת אחד שהוא ספר יתר על ספר של הדיוט אבל אם הי' לו ס"ת וזמן הדיוט ואח"כ קודם שכותב לו ספר של מלך נאבד אותו של הדיוט לא צריך לכתוב אלא ס"ת אחד אבל אם ירש מאבותיו אז אפי' נאבד אחר שנעשה מלך אפ"ה צריך לכתוב שתים ואסביר בעזה"י טעמא דמילתא דבשלומא אם ה' לעצמו ק"ת מזמן הדיוט בשעה שנעשה מלך ולא בא עליו רק כתיבת ס"ת מתורת חיוב המלך לכן הגם שנאבד אח"כ לא צריך לכתוב אלא ס"ת אחד דעכשיו הוי רק תשלומין של שעה ראשונה אשר עלה למלכות ואז הי' בידו מצות הדיוט דהא כבר כתב ס"ת אבל אם מעולם לא כתב ס"ת רק הנחיל מאבותיו ובזה לא קיים מצות כתיבת ס"ת אשר מונח עליו בתורת הדיוט רק אם כותב אח"כ ספר של מלך יוצא בכתיבה אחת שני חיובים דיהי' גם משנה תורה יען דיש בידו ס"ת מאביו אבל אם נאבד קודם הכתיב' אז נשאר בחיוב לקיים מצות כתיבת ס"ת בתורת הדיוט ובתורה מלך דלא שייך לומר דעכשיו הוי רק תשלומי שעה ראשונה דהא באמת גם בשעה שעלה למלכות הי' מונח עליו מצוה הנ"ל בכפלי' רק אם הי' נשאר בידו ספר אביו אז הי' יכול לפטור עצמו משני חיובים במעשה אחד וכיון שלא נשאר בידו ספר אביו אז צריך לפטור שני חיובים בשני ספרים כנלענ"ד

ולפ"ז מדויק לשון הרמב"ם דבה' מלכים שכתב לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ס"ת עכ"ל האי נאבד ע"כ הוי הפי' שנאבד אחר שנעש' מלך דאל"כ שנאבד קודם שנעשה מלך א"כ מאי חידוש השמיע הרמב"ם בזה מה לי לא הנחיל או שנאבד הלא בזמן הדיוט לא יצא בספר תורה של אביו הוי נאבד קודם שנעשה מלך כמו לא הנחיל כלל אלא פשיטא דנאבד רבותא היא אפילו הנחיל מאבותיו בשעה שנעשה מלך ואח"כ נאבד דיש לטעו' כיון אם הי' נשאר בידו לא הי' צריך לכתוב אלא ס"ת אחד ה"ה אם נאבד קמ"ל כיון שנאבד קודם שכתב ספר המלכו' חייב לכתוב שתים אבל בה' ס"ת כתב ז"ל לא הי' לו ס"ת קודם שימלוך צריך לכתוב שתים עכ"ל משמע דעכ"פ בשעה שנעשה מלך לא הי' לו ס"ת אשר כתב כשהי' הדיוט אבל אם הי' לו בשעה שנעשה מלך ואח"כ קודם שכתב ספר המלכות נאבד אותו של הדיוט פטור מלכתוב שנים ודוק

אך כל זה אם הי' לו ספר מזמן הדיוט ונעשה מלך ונאבד אח"כ של הדיוט פטור דהא עדיין ישאר בידו ספר של מלך אבל בהדיוט שנאבד ס"ת שלו בודאי צריך לכתוב אחר'